תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, על החוק הבזוי הזה דיברתי בלילה, ב-2:00, כשהוא הוצג על ידי יו"ר ועדת החוץ והביטחון. את דעתי עליו אמרתי. והעובדה שיש כאן חברי כנסת שמתעקשים להישאר ולהצביע למרות שרובם יהיו כבר בבית – מה הם יגידו לאחים שלהם, מה הם יגידו לילדים שלהם? זה גדול עליי, זה כנראה משהו שאתם צריכים לפתור בעצמכם.
אני רוצה להתייחס לציוץ של חברת הכנסת גוטליב, שכתבה, ואני מצטטת: "הרמטכ"ל אייל זמיר, אני מציעה לך, דע את מקומך. אינני מאיימת – אין לי שום סמכות" – אני עושה בקצרה – "אך מכתבך הַחֶרְפָּתִי – מחייב את פיטוריך. העזת לרדת למגרש הפוליטי, ולהחליש - - - את מורל חיילינו ואזרחי ישראל - - - אני הייתי מפטרת אותך ללא היסוס, ויפה שעה אחת קודם". עכשיו, העובדה שחברת כנסת מהקואליציה קוראת לפיטורי הרמטכ"ל ואף אחד מקואליציית הדגים הקפואים לא אומר מילה – אולי היא מגזימה, אולי זה לא הזמן, כשמדינת ישראל נמצאת במלחמה רב-זירתית, לקרוא לפיטורים? אבל לא, הכול בסדר. שטלי גוטליב תצייץ מה שהיא רוצה, כולל לפטר את הרמטכ"ל. עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו, כי במקרה את פה. קודם כול: מי את בכלל?
מי את שתפטרי את הרמטכ"ל?
מי את? את חברת כנסת, כמוך יש עוד 119.
את לא בן אדם מיוחד. בואי, אני אסביר לך: היום את פה, מחר את שם.
את לא. את כולה חברת כנסת. לא. את בסך הכול – אבל תיתני לי לדבר. אני יודעת שזה קשה. אני יודעת שזה קשה. תעצור - - -
אוקיי, את קראת לפיטורים של רמטכ"ל תוך כדי מלחמה רב-זירתית.
את חברת כנסת חסרת אחריות.
ואת בסך הכול חברת כנסת. הוא מפקד הצבא.
הוא מפקד הצבא, כדאי שתכבדי – זה קודם כול.
אם היא מפריעה, תעצור לי את הזמן.
הקול שלי גבוה, אבל אני לא מתכוונת - - -
אני יודעת שקשה לך, אבל תתמודדי.
אני, בניגוד לחבורה הקפואה פה, לא דופקת לך חשבון. ואני, בניגוד אליהם, אומרת לך: מי את בכלל? מי את?
אני אגיד מה שאני רוצה. ואני אמשיך. בכל עולם נורמלי את היית מועמדת לדין על פגיעה בביטחון המדינה, אלמלא העובדה שהשאירו לך את החסינות רק בגלל שיקולים של קואליציה, וכמובן התחנפות אלייך, ומותר להם להתחנף אלייך. זאת הסיבה. את מדברת על רמטכ"ל כשאת בעצמך פוגעת בביטחון המדינה. מה לעשות, את פרסמת שם של איש שב"כ. אני לא אומרת דברי בלע, אני אומרת את האמת. וכשמישהו מפרסם – בואי נגיד שאם חבר הכנסת עופר כסיף או ולדימיר בליאק היו מפרסמים שם של איש שב"כ, היו מסירים להם את החסינות.
אבל את נהנית מהגנה של חברי כנסת. ואני אמשיך. את חברה בקואליציה שמסכנת את ביטחון המדינה, שמעדיפה להגן על זכויות של משתמטים מאשר על זכויות של חיילים. מאוד פשוט, עשיתם כאן איפה ואיפה: נתתם לחרדים את האפשרות להימלט מהצבא, ולחילונים ולכיפות הסרוגות אין אפשרות – מי שלא יתגייס ילך לכלא. זה מה שהחוק הזה אומר.
בכל עולם נורמלי, קואליציה ציונית – שכל היום מבלבלת את המוח על חיילינו הגיבורים וכל היום מדברת עליהם – הייתה נותנת להם גב בחוק בזוי שכזה? והעובדה שפעם אחר פעם אתם יורקים בפנים של חיילי המילואים, של חיילי הסדיר, ויושבים פה והולכים ומתראיינים בערוץ הבית שלכם, ולא מפסיקים להגיד על חיילינו הגיבורים – אם את בעד חיילים גיבורים, תקלי עליהם את העומס. תקלי עליהם את העומס. אנשים עושים מאות ימי מילואים, מאבדים את הבית שלהם, את המשפחה שלהם, את העסק שלהם, את החיים האישיים שלהם. אתמול היה סקר, אני לא יודעת מי מכם ראה – 30% מהנשים, בנות הזוג של אנשי המילואים, רצו לפרק את הבית. 30%. אז מה אתם מוציאים? מעמיסים עוד, פוטרים את אלה שהיו צריכים להשתתף בנטל. מה הקטע?
מה תגידו לילדים שלכם? מה תגידו לאחים שלכם? מה תגידו להם, שנתתם פטור לאנשים בגלל שהם לומדים תורה? אז שילמדו תורה וילכו לצבא. הטכנולוגיה קיימת. אני לא מצליחה להבין את זה. אני דיברתי על זה ארוכות אתמול – איך משלבים את התורה עם הצבא. ואתם לא צריכים אותי, כי יש באמת מאות אלפי חיילים של הציונות הדתית שפשוט עושים את זה. ואתה יודע מי עוד עושה את זה? עושות את זה חיילות, חיילות דתיות, אלפי חיילות דתיות מתגייסות לצה"ל. למה? למה לבוא לפה ולתת פטור לאנשים כאלה רק בגלל שהם לומדים תורה? אז שילמדו תורה וילכו לצבא. יש חטיבת חשמונאים, יש נצח יהודה.
למה? למה אתם עושים את הדבר הזה? מה אתם אומרים אחרי זה? מה אתם אומרים? מה תצדיקו? הרי חלק מכם, אם לא רובכם, הולכים הביתה. מה תגידו? גם אכלתם את הדגים הסרוחים וגם גירשו אתכם מהעיר – גם הצבעתם על חוקי ביזה וגם נזרקתם מהכנסת. אני לא מצליחה להבין את העניין הזה. ומה עשה הרמטכ"ל, שקראת לפיטוריו? מה עשה הרמטכ"ל? הוא הצביע על הבעיה. ולדעתי חברי חבר הכנסת פורר הגדיר במדויק את הבעיה: הוא עשה, ביום שהצבענו על עילת הסבירות, את מה שעשו כאן קצינים בכירים ב-7 באוקטובר. האם אתה זוכר, ידידי, יריב לוין ישב פה, ושר הביטחון דאז יואב גלנט – ואמר לו: תן לי משהו. תן לי משהו. הינה, יש לי צמרמורת. הוא אמר לו: תן לי משהו. ובאו לפה הקצינים הכי בכירים בצה"ל.
לא רצו לפגוש אותם. לא הסתכלו.
אז מה עושה הרמטכ"ל? אומר לכם, חברי קואליציה וחברי אופוזיציה – אותנו הרי לא צריך לשכנע. הוא אומר: אל תיתנו יד להשתמטות מאורגנת. ומה אתם עושים? משיקולי "נשמור על נתניהו מאוחדת" אתם עושים את זה, ומגיעים ומצביעים פה כמו אני לא יודעת מה. מה צריך לקרות פה כדי שמישהו ינער אתכם ויגיד לכם: אתם טועים?
כותב הרמטכ"ל, מפקד צבא הגנה לישראל, מתריע בשער, אומר שהצבא קורס לתוך עצמו. אומר שחסרים לו חיילים בסדיר ומילואים. כותבים לי חיילי מילואים, כותבים לי: מירב, תצעקו בשבילנו. אבל גרוני ניחר. כמה אפשר לצעוק לכם שהצבא קורס, שאין אנשי מילואים? אז מה אתם עושים? מה אתם עושים? נותנים אפשרות למשתמטים? אין לכם טיפה חשומה בעצמות? אין לכם טיפה, טיפה בושה? טיפה לבוא ולהגיד – עכשיו, אתה יודע, אני צועקת כי אני רואה מה הם כותבים לי באינסטגרם, אנשי מילואים: תדברי, תצעקי בשבילנו, תגידי את האמת. הינה, אני אומרת לכם, לכל חיילי המילואים: לא מגיעה לכם הממשלה הזאת, לא מגיעה לכם החבורה הזאת, שיורקת לכם בפרצוף, שנותנת כאן היום, בחוק הבזוי הזה, אפשרות לאנשים רק ללמוד תורה.
לא. אפשר ללמוד תורה, אפשר אפילו לעבוד, לא תאמין. בארצות הברית זה עובד מהמם. פה – למה צריך לעבוד? למה? גם ככה יממנו אותך. למה? אבל זה לא העניין של עבודה. זה העניין הפשוט שבסוף יש כאן אנשי מילואים שקורסים, ובמקום לבוא ולעזור להם, ולהרחיב את השורות, ולהרחיב את האפשרות שלהם ללכת הביתה, ללכת לאישה, לילדים, אתם מטילים עליהם עוד ימים, עוד שוטים ועוד עקרבים. זה מה שמטילים על חיילי המילואים.
בא הרמטכ"ל ואמר: אתם טועים. ובמקום לבוא ולהגיד: ואללה, בוא נשמע אותך, כבר טעינו פעם אחת, ב-7 באוקטובר, טעינו שלא הקשבנו – מה אתם עושים? עושים לו אצבע בעין. אומרים לו: מי אתה בכלל? אנחנו נפטר אותך. היא קוראת לפיטוריו, גב' גוטליב. אם הייתה לה האפשרות היא הייתה מפטרת אותו. מי את שתפטרי את הבן אדם הזה? מי את? אנחנו צריכים כל יום להצדיע לחיילי המילואים, לרמטכ"ל, על מה שהוא עושה למען ביטחון המדינה. אז את קוראת לפיטוריו? ואף אחד מחברי הכנסת של הקואליציה הזאת לא מסוגל להגיד לה: מי את, מי את שתפטרי את הרמטכ"ל? את חברת כנסת בסך הכול, את לא יכולה. הבנתי שאין לך אפשרות.
את לא יכולה לקרוא לפיטורים של רמטכ"ל. את כולה חברת כנסת – אגב, צריך לומר, עם אפס הישגים בכנסת הזאת, זה גם שבוע סיכום. אין לך שאילתות, אין לך חקיקה, אין לך הצעות לסדר-היום. אני יושבת בכל יום שני בנשיאות, מעולם לא הגשת אפילו בקשה לדיון מהיר על משהו. אין לך אפילו חוקים. אני, חברת כנסת מהאופוזיציה, העברתי עשרה חוקים, שישנו לאזרחי ישראל. מה את עושה חוץ מלריב, להסית, לפלג, והיום – לקרוא לפיטורים של רמטכ"ל שהוא ה-gatekeeper, שהוא האיש שבשער, שהוא זה שבא ואומר: אני לא יכול לאשר את החוק הזה?
והעובדה היא שבמקום לבוא ולעשות הפוך, את גורמת לפיטורים שלו.
אני רוצה להגיד לך, אדוני הרמטכ"ל, אם תשמע את זה: מדינת ישראל מאחוריך, חיילי צה"ל מאחוריך. אנחנו אוהבים אותך, אנחנו מאמינים בך, אנחנו יודעים מה עשית למען ביטחון ישראל. בניגוד אלייך, שאת בכלל חשודה בעבירת ביטחון, הוא הרמטכ"ל, והוא זה שאחראי על ביטחון אזרחינו, וכשאת הולכת לישון הם נמצאים בגבול, בזכות הרמטכ"ל ובזכות הצבא.
והעובדה שאף אחד מכם, אף אחד מכם, לא עוזב את דברי הבלע, ואף אחד – היא כל הזמן מפריעה לי. תן לי לפחות חצי דקה לסיים.
אני לא שואלת אותך. אני אזכיר את השם שלך. תראי, אני לא מפחדת ממך. גם לא האצבע.
לא. אני אומרת לך את האמת. אני אומרת לך את האמת.
מה אמרת? מה אמרת?
מי מפחד ממך, תגידי.
תגידי – אני לא.
תקשיבי לי טוב. אני רוצה להסביר לך משהו אחת ולתמיד, כי אנחנו בסוף הכנס. תן לי לסיים.
אני רוצה להסביר לך, גב' גוטליב.
אני לא מפחדת ממך.
אני לא מתרגשת ממך.
את חשודה בעבירת ביטחון המדינה. ויום אחד הקואליציה תסיר לך את החסינות, את תעמדי לדין, ויותר מהכול, תתנצלי בפני הרמטכ"ל.
ואתה האחרון שיכול לתת לה גב. אז בוא, אני גם לא צריכה אותך.
תודה רבה. תודה רבה לרמטכ"ל. אנחנו מאחוריך, בניגוד לקואליציית המשתמטים. תודה.
1,461 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.