דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־25 · ישיבה 417 · 13 ביולי 2026

הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026

איתן גינזבורג · כחול לבן – המחנה הממלכתי

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה עוד אפשר לומר אחרי הדברים ששמענו עכשיו?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): בגללנו.

כן. פשוט צריך להתאפס רגע ולהבין. לעכל את הדברים ששמענו עכשיו. ברגעים אלו ממש, בעודנו יושבים כאן במליאה, חיילי צה"ל מסכנים את חייהם בלבנון, בעזה, בסוריה, כדי לשמור עלינו, כדי לשמור על המדינה הזאת. הם לא רואים בית, הם לא יודעים אם יחזרו הביתה. ההורים שלהם לא ישנים בלילה מאז שהם התגייסו. ובדיוק עכשיו, ברגע הזה, הכנסת הזאת, הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת, בוחרת להעביר חוק שמעניק חסינות ממעצר למי שבורח משירות צבאי. אתם דורשים מחברי הכנסת להצביע על הקפאה מלאה של הליכי מעצר, חקירה והעמדה לדין עד סוף נובמבר, ובפועל אולי גם מעבר לזה, כמו ששמענו פה מחבר הכנסת אזולאי.

ינון אזולאי (ש"ס): לא שמעת ממני - - - למה - - -

אנחנו, אנחנו – אדוני, אתה אמרת: גם אחרי התקופה הזאת, בעזרת השם, נביא תיקון ושוויון בין הדברים האלה.

ינון אזולאי (ש"ס): מה אמרתי עוד - - -

ולהגיד את הדבר הזה, אני מפרש את זה כאילו אולי תאריכו את ההסדר הזה, ולכן המילה שלך שהשתמשת בה, ראוי שתחזור בך. תודה.

ינון אזולאי (ש"ס): אני לא אחזור בי. אתה יכול - - -

אני לא הפרעתי למילה אחת מהדברים, שלא הסכמתי איתם. תתכבד, תשב, תקשיב ותאזין.

היו"ר מישל בוסקילה: חבר הכנסת ינון אזולאי, תודה.

זה לא עוד חוק על הנייר, זה מסר ישיר לחייל צה"ל שעומד בעמדה שם בלבנון: מי שלא בא, לא קורה לו כלום; מי שבא ימשיך לשאת בנטל. מה אותו חייל בעמדה אמור לחשוב? הוא יודע שאם יחליט ללכת הביתה, תגיע אליו המשטרה הצבאית, והוא ייכנס לכלא. אבל אם הוא חרדי שלומד בישיבה והוא החליט לא להתגייס – אהלן וסהלן, יש לו שטיח אדום. תעשה מה שאתה רוצה. איך אתם חושבים שזה מרגיש לסכן את החיים עבור המדינה הזאת, עם אפס ערכים, שמעודדת עבריינות, חוק אחד לאלה וחוק אחד לאלה? אגב, לא אני אומר את זה, לא האופוזיציה אומרת את זה – זה היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון בעצמה אומרת את זה. הם כתבו שחור על גבי לבן, שהחוק – איך הם כתבו את זה? מעניק חסינות מסנקציות פליליות לתלמידי הישיבות בשל אי-מילוי חובת התייצבות, בעוד שהסנקציות האלה נותרות בעינן כלפי הציבור הכללי. פשוט לא ייאמן, אפליה מוסדרת בחוק.

ברור לכולנו מה אתם עושים כאן. כאילו ויתרתם על חוק ההשתמטות עצמו, אבל בפועל אתם מעבירים כאן מיני חוק גיוס; תבנית ברורה שממנה ייגזר בעתיד גם הפטור הגורף. תסתכלו על סעיף המטרה של החוק. לא נשאר בו זכר לשוויון בנטל; אין זכר למי שכן משרת; נשארה רק חשיבות לימוד התורה. זו ממש לא הוראת שעה טכנית, זו הצהרת כוונות כלפי העתיד.

ואז, יום לפני ההצבעה הסופית כאן במליאה אתם מקבלים תמרור אזהרה עצום, קול זועק ומצמרר של הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, הקצין הראוי, שמונה לתפקיד ראש המטה הכללי של צה"ל, שאתם מיניתם אותו לתפקיד. אתם מיניתם אותו לתפקיד הזה, אתם בחרתם בו, לא איש אופוזיציה, לא שמאלן. רמטכ"ל צה"ל שולח מכתב אזהרה חריף לראש הממשלה, לשר הביטחון, ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, וכותב במפורש: החוק מעניק "תמריץ לאי-התייצבות לשירות צבאי", הוא אינו "עולה בקנה אחד עם צורכי צה"ל, וזאת באופן מובהק וחד-משמעי", כך הוא כותב. ואת המשפט הזה שהוא כותב תזכרו, אני מצטט עכשיו שוב: "לא ייתכן שהמערכת הצבאית בראשותי, אשר תובעת ממשרתיה הקרבה חסרת תקדים, תהיה חתומה בו-זמנית על מתן פטורים המוניים מהעמדה לדין".

חברי הכנסת, בצבא מעריכים מחסור של 15,000 חיילים, מהם בין 7,000 ל-8,000 לוחמים. הרמטכ"ל כבר התריע בקבינט שבקצב הנוכחי של הגיוס צה"ל הולך לקרוס לתוך עצמו ושהמילואים לא יחזיקו מעמד. ברגע שהצבא זועק למשאבים ולתגבור שורות, הממשלה עסוקה בחקיקת חוק שמעודד בדיוק את ההפך.

אז אני שואל אתכם, חבריי בקואליציה, איך אתם קוראים לזה שממשלה שומעת אזהרה חד-משמעית מהגורם המקצועי הבכיר ביותר בצבא, גורם שהיא עצמה מינתה, ובכל זאת ממשיכה בדיוק לדהור באותו כיוון רק כדי לרצות את השותפים הפוליטיים המשתמטים ולשמור על הקואליציה והשותפים הטבעיים עוד כמה ימים? מה זה, אם לא מכירת חיסול ערכית? אתם לא אידיאולוגיים, ולימוד תורה לא באמת מעניין אתכם, הרי לא עסקתם בזה לאורך כל הקדנציה. זאת החלטה מודעת להעדיף שרידות פוליטית על אזהרה ביטחונית מפורשת בזמן מלחמה. זה הפקרת ביטחון המדינה לטובת אינטרס פוליטי צר. ואני מזכיר לראש הממשלה ולחבריי בממשלה, שנזעקו שלא העירו את ראש הממשלה, שלא משכו בדש מעילו – הינה, הינה המשיכה בדש המעיל. הינה האזהרה. אל תגידו: לא ידענו, אל תגידו: לא אמרו לנו.

ואם לא די בכך, חברת הכנסת טלי גוטליב יצאה בציוץ נגד הרמטכ"ל, והיא כתבה שהוא החליש את מורל חיילינו. והיא הוסיפה במפורש: אני הייתי מפטרת אותך ללא היסוס, ויפה שעה אחת קודם. תחשבו על זה רגע. חברת כנסת קוראת לפטר את הרמטכ"ל על כך שהוא הזהיר בכתב מפני פגיעה בביטחון המדינה. נו, תנו לזה רגע לשקוע. לא על טעות מקצועית, לא על כשל בשדה הקרב, אלא על כך שהוא העז לומר את האמת המקצועית שלו לדרג המדיני.

ואם זה לא מספיק, הגיע יעקב ברדוגו. בשידור בערוץ 14 הוא כינה את הרמטכ"ל – השר התורן שיושב כאן – רמטכ"ל פוליטי קפלניסט. הוא טען שהוא מסכן את הדמוקרטיה הישראלית. הוא אמר במפורש שהוא היה משחרר אותו מהתפקיד, שהרמטכ"ל מפחד להילחם בעזה ובאיראן. באיראן ובעזה. פתאום הרמטכ"ל לא ראוי. להאשים את מפקד צה"ל בעיצומה של מלחמה שהוא מפחד להילחם באיראן ובעזה, זה לא רק שקר, זו פגיעה מכוונת בלגיטימציה של הפיקוד הצבאי מול הציבור. זה בדיוק באותה שפה שמשתמשים בה כדי לתאר, סליחה שאני אומר את זה, את אויבי המדינה. איזו ממשלה שולחת את מקורביה לתקוף בשידור חי את מי שאחראי על חייהם של בנינו ובנותינו רק כי הוא אמר אמת לא נוחה לקואליציה? מה זה? מה זה?

חברי הכנסת, חברי הקואליציה, אני רוצה להגיד לכם שלצערכם ולצערנו הצבא הזה, בדרך הזאת, לא תמיד יהיה כאן. כי בסוף הוא מורכב מאזרחים שמרגישים את הצורך לשרת את המדינה, ועושים את זה לא רק כי החוק מחייב אותם – הם עושים את זה כי הם באמת רוצים לשרת את המדינה. הם רוצים לעשות את זה באמת, ועם החוקים שאתם מעבירים כאן, אתם פשוט שוחקים את הרצון שלהם. אתם שוחקים את הרצון שלהם, אתם מחלישים את הצבא, אתם פוגעים בביטחון המדינה ובביטחון של כל אזרח ואזרחית בישראל.

עוד רגע אזרחי ישראל ילכו לקלפי, ואנחנו נדאג שיזכרו לכם את כל מה שעשיתם השבוע. אתם אולי תצליחו לגרום לחרדים משתמטים לחמוק מעונש, אבל אתם לא תחמקו מהציבור. את הגמול שהציבור ייתן לכם אי-אפשר לעצור עם חוקים. הממשלה הבאה תבטל את החוקים ההזויים האלה שאתם מעבירים בחופזה בשבוע הזה, ותדאג שכולם ישרתו את המדינה: חילונים, חרדים, דתיים, דרוזים, ערבים. כולם ישרתו את המדינה. המדינה הזאת היא של כולנו, ומי שרוצה זכויות צריך להבין שיש לו גם חובות. ומעל הכול, כולנו צריכים לדאוג – אנחנו צריכים לשרת אותה ולדאוג לביטחון ישראל, לדאוג לביטחון חיילינו, לדאוג לחוסן הלאומי שלנו. ואנחנו, בעזרת השם, עוד נתקן. תודה רבה, אדוני.

1,042 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.