תודה, אדוני. אדוני היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, אתמול היינו פה בלילה, ושמתי לב למשהו מעניין מאוד: יש תמיד שלב אחד במהלך ההצבעות שאנחנו רואים פה מישהו, שהוא כזה קצת כמו דנידין, שאנחנו לא רואים ולא רואות אותו באופן כללי. אבל מתי אנחנו תמיד רואות אותו? כשמדובר בבזיזה וכשמדובר בלקחת. מדובר כמובן על האריה שאהב כסף, כוח וכבוד. כל פעם שאנחנו מתכנסים בבית הזה להצבעה בשנייה ושלישית על חוק שבא לבזוז את הקופה הציבורית, שבא לרמוס את חיילי צה"ל, שבא לפגוע בזכויות נשים – תמיד נמצא את אריה דרעי. כל יתר הזמן – אל תאמינו לי, לכו תבדקו בנוכחות הכנסת – לא תראו פה את האריה שאהב כסף, כוח וכבוד; יכול להיות שבזמנו הפנוי הוא דווקא אוהב תות. אבל לבוא לכנסת ולעבוד הוא פחות אוהב.
לכן, אין לי כל כך טענה לאריה דרעי ולחבורת העסקנים שלו מש"ס ומיהדות התורה. אליהם יש לי פחות טענות. זה החומר. נשים לא יכולות לכהן במפלגות שלהם. הם לא מאמינים בנשים, הם רוצים להפריד בין נשים וגברים באקדמיה, הם רוצים להפריד בין גברים ונשים ברחובות בני ברק. באמת, נשגב מבינתי, לא יודעת, אולי אלוהים נתן להם משהו שאנחנו לא קיבלנו, זה יכול להיות. אבל מה כתוב בהצעת החוק שהם מביאים לפה היום? הקפאת הליכי מעצר, חקירה או אכיפה כלפי מיועד לשירות ביטחון שהוא תלמיד ישיבה. מי אתם חושבים שאתם? מה זה השטויות האלה? למה ילדים אחרים חייבים להתגייס, אם הם עריקים עוצרים אותם – ואם אתם לא תתגייסו, לא יעצרו אתכם?
שוב, כאמור, אין לנו תקווה מכם, אבל באמת, חבורות הליכוד – הליכוד נותנים יד לפטור לעריקים. עכשיו, השאלה שנשאלת – תגידו, אתם של ישראל? הרי מי יילחם את המלחמות שלנו? as we speak פה, יש לנו גזרות פתוחות. מי נלחם שם? מי יילחם שם? הרי גם הילדים שלכם נלחמים שם, בדיוק כמו הילדים שלנו. לקחתם את העצם בגרון הזו והפכתם אותה להיות כלל ישראל. מכרתם כל מה שחשוב לכם, ובשביל מה? הייתי אומרת בשביל כיסא, אבל כל מי שרואה מה קורה בליכוד – לא נעים לי, אדוני, לא ניכנס, אני לא, לא נדרוך על שום דבר, אבל אני חושבת שהאצבע צריכה לרעוד לכל חבר כנסת מהליכוד כשהוא בא. אגב, ב- essenceשלכם, בבסיס שלכם, אתם הרבה יותר דומים למפלגת יש עתיד. אתם אנשים ליברליים – ז'בוטינסקי. אתם מאמינים בגיוס לכולם, אתם מאמינים במגילת העצמאות. זה הליכוד בבסיס שלו. איפה הלכתם? למי חברתם? לאריה דרעי? למי – גם הציונות הדתית, מה נסגר? באמת טובי בניה נלחמים ונהרגים כל יום. כל הדבר הזה, כל מכירת החיסול הזאת של כל מה שחשוב לנו, באמת בזויה.
אבל יש לי תקווה שהדבר הזה תכף ייגמר. ובאמת, זה מזכיר לי: אתמול בערב הייתי בריאיון, עם מי? עם שרון גל. ומה הוא אמר לי? חברת הכנסת, אבל את לא רוצה לנצח באיראן? את לא שמחה על הניצחון באיראן? אני הייתי מאוד שמחה על הניצחון באיראן. אפילו אמרו לי שזה ניצחון לדורי-דורות. אבל, חברת הכנסת מיכל שיר, את יודעת בת כמה הייתי כשקרה הניצחון לדורי- דורות? 39. את יודעת בת כמה הייתי כשהיא פרצה שוב? כמעט 40. כאילו, הדורי-הדורות הזה, לא יודעת, לא החזיק הרבה.
באמת, אני בעד ניצחון. זה גם כיף לנצח. אני אוהדת את הפועל תל אביב. באמת, שנים אנחנו מפסידים. בשנת 2000 היינו בדאבל, היה כיף, לקחנו גם את הגביע, גם את האליפות. באמת, נסעתי גם לסן סירו, היה כיף. אבל שמעון גרשון - - -
אני מקווה שננצח. באמת, גם הפסדים אני יודעת – אבל אני גם אוהבת לנצח. באמת, זה כיף לנצח. אבל אתם לא יודעים לנצח, ריבונו של עולם. שלוש שנים אתם מביאים לנו רק הפסדים. הכול עולה ביוקר, הכול לא נורמלי, אבל החיים שלנו הפכו למאוד מאוד מאוד זולים. אז באמת, בקרוב אנחנו נחזור ונתקן. ואגב, אני גם מאחלת לליכוד שהיא תבנה נבחרת ראויה, ואני אומרת "ראויה" גם כמזרחית – הם לא נמצאים פה, אבל כל חבורת אמסלם; שתביאו מזרחים קצת מזרחים, ולא אנשים שמבקשים לעשות מאיתנו קריקטורות. תודה, אדוני היושב-ראש.
625 מילים של עדי עזוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.