תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת.
אם אתה רוצה שזה לא יהיה דחוס, אז תגמור פה, כי אחרת - - -
חמודים הילדים האלה, אדוני היושב-ראש, תגיד להם מילה טובה.
אני מאפס לך, אדוני.
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברות וחברי הכנסת, המעט שנמצאים והרוב שנחים אחרי לילה סוער. קשה לי להאמין, אדוני היושב-ראש, שהכנסת הגיעה לנקודת שפל חסרת תקדים שבה הקואליציה, ובתוכה מחוללי החרפה הזו, ראש הממשלה נתניהו וחבריו החרדים, שנעים לו בחיקם החם, עושים יד אחת כנגד לוחמי ולוחמות צה"ל, אנשי המילואים, עשרות אלפי הפצועים בגוף ובנפש, משפחות השכול, וכן, זכר הנופלים. לא ניתן לתאר את השבר הזה. קשה לתאר את הקרע בעם שגרמתם לו, ואתם גורמים לו, בשעה שאתם מצביעים על חוק שמפלה בין דם לדם, על חוק שכל תכליתו להעניק חסינות מסנקציות פליליות לתלמידי ישיבות בשל אי-מילוי חובתם להתייצב, בעוד שהסנקציות האלה נותרות ונאכפות ביתר שאת כלפי שאר בנינו ובנותינו. הם, תלמידי הישיבות החרדים, פטורים מגיוס, מורמים מעם, והחוק לא חל עליהם – ובנינו ובנותינו, ילדינו ונכדינו, ישרתו בצבא, יקיזו את דמם בהגנה על המולדת, כשכל שנה 14,000 צעירים חרדים פטורים מהחוק, מחוק הגיוס; אכיפה סלקטיבית פסולה, פגיעה קשה בשלטון החוק ועקרון השוויון. אבל מה אכפת לכם? מהו שוויון בעיניכם? שימותו אחרים – למה בנינו ובנותינו? מה זה ה"נמות ולא נתגייס" הזה?
ולמי שנלחם בתופעה, רוב העם שמגייס את ילדיו, המשפחות שבשעת מלחמה ליבן מחזיר פעימה מכל טלפון ומכל נקישה בדלת – לאלה אתם קוראים שונאי התורה. תתביישו לכם. עד היכן מגיעה עזות המצח? תליטו את פניכם בטלית, מנהיגי החרדים, הפוליטיקאים הציניקנים; תתביישו, אנשי הליכוד ומנהיגי הציונות הדתית – אתם, שכן שולחים את בניכם ובנותיכם למלחמה – שמגיעים לכאן ומצביעים על חוק כזה. כאן אין בכם את האומץ לקום, להילחם על דמותה של המדינה, על כבודם של הבנים והבנות, לקום ולהגיד: ידנו לא במעל – כמו שעשו באומץ גדול כמה גיבורים מקרבכם.
אבל כשיתחיל הקמפיין – כמה שאתם תרוצו לחבק חיילים, לדבר על ביטחון המדינה, לזעוק בכל מקום "ימין מלא על מלא". איך תצאו מכאן? לא תצליחו להסתיר את טעותכם המרה. צאו מהמשכן הזה, ולפחות שאו עיניכם לשמיים ותבקשו סליחה ומחילה מחיילות וחיילי צה"ל, ממשפחות השכול, מכל המפלגות הציוניות ששלחו אתכם – המצביעים של המפלגות ששלחו אתכם לבית הזה. לא יעזרו לכם ההסברים הנבובים, חסרי התכלית והמגומגמים. אתם הצבעתם ומצביעים היום על חוק שמפלה בין דם לדם. לא תמצאו שום תירוץ בהצבעה הזאת מלבד כניעה חסרת בושה למפלגות חרדיות, שזועקות "לא נתגייס". אל תדברו יותר על צורכי הביטחון ועל חיילינו היקרים; אל תשבו בוועדת החוץ והביטחון ותשאלו: מאין נמלא את שורות הצבא? מאין נמלא את שורות הצבא? אל תתארו את צורכי ההגנה בצפון, במזרח ובדרום; אל תדברו יותר על מערך המילואים שקורס; אל תגלגלו את עיניכם לשמיים כמי שדואגים לצורכי הביטחון. אין בכם לא דאגה ולא כפרה.
אתם אפשרתם למנהיגים, לפוליטיקאים ציניקנים, לחייך כמנצחים – ראינו כאן אתמול את החיוכים – לחייך כמנצחים מול גופם המצולק ונשמתם הטהורה של החיילים והחיילות שלנו. כך זה נראה אתמול. כל מי שמצביע בעד החוק הנורא הזה, שמפריד בין דם לדם, בין משרתים לבין משתמטים – אני מציע שלפחות בימים הנוראים תבקשו סליחה, וכך תגידו – זאת התפילה שאתם צריכים לשאת: מבקשים אנו סליחה ומחילה כי החלשנו וביטלנו את מערך האחריות ואת החובה לעמוד ביחד להגנת עמנו; סליחה ומחילה כי לא עמדנו בציווי: "לא תעמד על דם רעך"; סליחה ומחילה על שהלבנו את פני אבותינו ואת גדולי האומה, שציוו אותנו: כל ישראל ערבים זה לזה; סליחה וכפרה על כי רוב עמנו נושא בעול הביטחון, המדינה ואזרחיה, ואנו ממאנים להקשיב לפסוק: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה". אבינו שבשמיים – כן, כך אתם צריכים להגיד, כל מי שמצביע בעד החוק הנורא הזה – סלח לנו, ותן בליבנו בינה לקיים את דברי הנביא יחזקאל: "ונתתי להם לב אחד"; ותן בליבנו בינה לקיים את ציוויו של הרב קוק, זכר צדיק לברכה: היוצאים למלחמה – כך אמר הרב קוק – קדושים הם.
אדוני היושב-ראש, ביום הזה נכתבים שני ספרי חוקים במדינת ישראל – למי שמשרת ולמי שלא משרת; למי שמציית לחוק ולמי שאדנותו מאפשרת לו לצפצף על החוק. כולם, כל מי שמצביע בעד החוק, מעביר מסר שאי-ציות לחוק משתלם. דעו כולם שהדבר הראשון שנעשה לכשתקום הממשלה החדשה, בעזרת השם, הוא להעיף מחיינו את כל החקיקה של השבוע הנורא הזה.
זו לא תהיה מערכת בחירות של שמאל וימין, אדוני. זו לא תהיה מערכת בחירות של ערבים ושל יהודים. זו תהיה מערכת בחירות של משרתים, של עם ששולח את ילדיו, מול משתמטים; זו תהיה מערכת בחירות של מפלגות ציוניות, של יהודים שמאמינים במדינה יהודית ליברלית שלא מפרידה בין דם לדם. על זה תהיה מערכת הבחירות, ומי שנותן את ידו לבושה הזאת ביום הזה, לא יינקה. אני רוצה שכל מי שמאזין, והמורים של הילדים האלה והמלווים שלהם – אני משער שאתם מהציונות הדתית המכובדת, נכון, גברתי? נכון. זכורים דבריו של הרב קוק, זכר צדיק לברכה, שאמרתי אותם: היוצאים להילחם – קדושים הם. אני מקווה שאתם יודעים שהציבור שלכם – ואני פונה למנהיגי הציונות הדתית – הציבור שלכם הקיז את דמו, מקיז את דמו, ילדיו הגיבורים, בנותיו שמשרתות גם בצבא וגם בשירות הלאומי, הגיבורות הגדולות, האימהות מהציונות הדתית שיושבות איתנו עד אמצע הלילה, כל יום, בכל ועדה, מבכות את המציאות הקשה – ואני אומר לכם, כל מי שיצביע, לא יינקה מהחרפה. תודה, אדוני.
833 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.