טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, שם ביציע, אני רוצה להודיע בזאת באופן רשמי: חבל לי על הזמן שלכם, על הכוחות שלכם ועל כל החגיגות שיהיו פה בסוף השבוע הזה. את כל מה שעובר פה, את כל החקיקה ההזויה הזאת, ב-28 בחודש, אחרי המהפך שיקרה פה בבחירות – אנחנו נבטל. פשוט נבטל, וטוב מאוד שחיים כץ דאג לעצמו לשריון שם ברשימת הליכוד, כי הוא ימצא את עצמו עמוק עמוק בתוך האופוזיציה יחד עם שאר רשימת הליכוד. חבל לכם על הזמן שאתם רבים על מקומות ומדברים על נורבגים ועל כל מיני דברים אחרים – תחלמו, זה מה שיקרה פה.
ואני מודיעה בזאת באופן רשמי: נבטל את כל החקיקה ההזויה הזו, ויהיה פה מצב אחר. כל צעיר וצעירה ישראלית – ערבי, יהודי, חרדי, חילוני, מסורתי – כולם כולם יישאו בנטל. כי זה שוויון, כי זה נכון. כי אין מדינה אחרת. כי זה מה שכל אחד מאיתנו חייב לעשות. לא יהיו פטורים, לא יהיו קומבינות, לא יהיו סיפורים. כולם יצטרכו ויחויבו לבוא לבקו"ם ולהתגייס לצה"ל, וצה"ל יעשה את העבודה ויחליט מי הולך לאן. אם בן אדם רוצה ללמוד תורה וזה באמת כל כך חשוב לו, הוא יכול לעשות את זה תוך כדי. שום דבר לא מונע ממנו, כלום. מי שבאמת רצה ללמוד תורה עשה את זה גם בבתי כלא במשטרים האפלים, ועשה את זה בלילות, ועשה את זה יחד עם עבודה ופרנסה. שום דבר לא מפריע, אלא אם כן אתה רוצה יחד עם לימוד התורה לקבל חבילת סיוע וחבילה של הטבות, וזה כבר סיפור אחר. הפכו את לימוד התורה לביזנס מאוד מתגמל, בוודאי. למה שאני אלך לעבוד, ולמה שאני אלך לשרת, אם יחד עם לימוד תורה אני אקבל חבילה של 8,000 שקל, אפילו יותר? ויש פה עסקני דת ששוכבים על הגדר כדי שאני אישאר שם – שאני לא אעבוד, שאני לא אשרת, שאני חלילה לא אצא תחת פיקודו – שאני אהיה חייל, אבל חייל בלי שכל, כזה, כמו עדר. וזה נותן כוח.
לגבי מעצרים, תראו את ההזיה הזאת. אם עכשיו יהיה בחור או בחורה חילונים או מסורתיים, ציונות דתית – חבר'ה, הציונות דתית, אתם בוגדים פה בציבור שלכם – אם עכשיו יהיה בחור מהציונות הדתית שיחליט שהוא לא רוצה להתגייס, מה יקרה לו? נכון, הוא עריק. מעצר, כל מה שמדינה עושה למי שעובר על החוק. אם לידו יהיה לומד תורה – הוא לגמרי תלמיד חכם; אם לידו יהיה מישהו ממגזר אחר, האדונים שלנו עכשיו ינשקו אותו וישחררו לשלום. זה נשמע לכם הגיוני? בכלל, מאיפה הרעיון הדבילי הזה?
אני רואה בכותרות שאימהות חרדיות עכשיו בסטרס כי הן לא יודעות, והן דואגות לבנים שלהן שהם לא ייעצרו. אז יש לי חדשות: יש הרבה אימהות שהן גם בסטרס והן לא ישנות בלילה, כי הן בכלל לא יודעות איפה הבנים שלהן. בלי קשר, לא יודעים. אין קשר – אולי עזה, אולי לבנון, אולי סוריה, אולי איראן – אלוהים יודע. אני אחת מהן. אני לא יודעת איפה הבן שלי עכשיו. אף אחד. אנחנו לא ישנים בלילה. כשהבן שלי התגייס לצה"ל הבנתי מה אומר המשפט "לא ישנה בלילה". זה נכון, כי אין לי מושג איפה הוא, מתי הוא יחזור, מה הוא עושה, ואם הכול בסדר. אין לי מושג. אז יש אימהות שחוששות שהבן שלהן ייעצר – אבל הוא בחיים, הוא בריא, הוא שלם, הכול בסדר – כי הוא עריק, כי הוא רוצה רק לקבל מהמדינה הזאת, והוא לא מוכן לעשות שום דבר. ויש אימהות כמונו, שלא ישנות מסיבות אחרות.
הטיעון הנוסף הכי הזוי ששמעתי הוא שזה עושה קושי לחבר'ה צעירים במגזר החרדי, כי כשיש סנקציות והם חוששים שהם ייעצרו בנתב"ג, זה פוגע בשידוכים. סליחה, תתחתנו בארץ. אם זה האירוע, תתחתנו בארץ. תבינו, שמיים וארץ, איפה אנחנו חיים ואיפה הציבור הזה חי. ואגב, הציבור לא אשם. מי שמטפח את זה, היושב-ראש, הם עסקני דת, כי הם רוצים להחזיק את הציבור הזה סמוך לשולחנם, בלי השכלה, בלי פרנסה, בלי יכולת לנהל את החיים שלהם ובתלות מוחלטת. אנחנו נבטל את זה ברגע שננצח בבחירות, ויהיה פה מהפך.
627 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.