אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו קרוב לשלוש שנים במלחמה קשה, שעודנה נמשכת, ובמקום לקדם חוק גיוס ולשלב את אחינו החרדים בשירות צבאי, במקום להגדיל ולחזק את השורות, אתם בוחרים להביא חוק שמקפיא מעצרים ממשתמטים. במקום להוסיף כוח אדם, אתם בוחרים להאריך את השירות הסדיר. זה לא הוגן וזה לא צודק. המזל שלנו שזה השבוע האחרון שלכם כאן בכנסת; המזל הגדול שלנו שרוח הלוחמים שנמצאים כעת בקרב, הרוח שלהם מגיעה מאהבת הארץ ולא מרוח הפילוג של חברי הכנסת מימין ומשמאל. הלוחמים והלוחמות שלנו משרתים – הם נלחמים על חברה עם דעות מגוונות ושונות, אבל הם משרתים את כלל המדינה, את כלל אזרחי המדינה. הם נלחמים בשביל כולנו. אנחנו, חברי הכנסת, משרתים פילוג ומחנאות.
אני רוצה להתייחס למכתב ששלח הרמטכ"ל זמיר לראש הממשלה ולשר הביטחון. הוא מנה שלוש סיבות עיקריות להתנגדות שלו לחוק הלא-מוסרי הזה שמונח כאן. אחת היא פגיעה בלגיטימציה ובאמון המשרתים; היעדר יתרון מקצועי לצה"ל באשר לבחינת הקריטריונים לפטור; הסטת קשב ומשאבים בעיצומה של מלחמה. "הצעת החוק הונחה בעיצומה של מערכה רב-זירתית, ובעת שצה"ל מתמודד עם פער חריף בתחום כוח האדם, אשר משפיע ישירות על היכולת לעמוד במשימות המבצעיות". את הדברים הללו לא אני אומר – אומר אותם הרמטכ"ל של מדינת ישראל. הוא לא אדם פוליטי, הוא לא שייך לשום מחנה, הוא משרת מדינה ולא דעות. במקום לקחת את הדברים החשובים שאומר הרמטכ"ל בחרדת קודש, אתם עולים לכאן ותוקפים אותו? עכשיו, על מה אתם תוקפים אותו, על העובדות שהוא מציג לכם? על האמת שהוא משקף? על האחריות הלאומית והביטחונית שמונחת על כתפיו? ואסור לנו – גם בימים האחרונים, במקום החשוב הזה אני מסרב להתרגל לשבת כאן במליאה ולשמוע חברי וחברות כנסת שמטילים ספק באמינות אנשי כוחות הביטחון. עולים לכאן חברי כנסת ומשמיעים ביקורת, חמושים במילים מפלגות ופוצעות, שמקדמות את מקומם בפריימריז אבל לוקחות את החברה שלנו צעד אחורה.
אמרה חברת כנסת מהקואליציה שדברי הרמטכ"ל החלישו את מורל לוחמינו. אמת של מי שאחראי על צבא הגנה לישראל היא מה שנותן את הרוח ואת האמונה ומבעיר את האש הפנימית של הלוחמים. האמת של הדברים של הרמטכ"ל מחזקת את הכוחות בשטח, ואסור לנו לצבוע את הרמטכ"ל בצבע פוליטי. יש צבע אחד למדים של מדינת ישראל, של הצבא שלנו, ירוק זית, לא ימין ולא שמאל. והשימוש כאן של חברי וחברות כנסת בהטחה ברמטכ"ל, על הדברים שלו – זה נוראי, כי הוא לא יכול להגיב להם. אסור לו להגיב, והם מנצלים את העובדה הזאת.
בזמן שנשאר לי, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשתף אותך – בדרך כלל, חברי הכנסת, הולכים לסיורים בעמותות, מפרסמים ומראים מיזמים כאלה ואחרים, ואני רוצה לספר לך שיש לנו מיזם בבית, שצמח והפך לעמותה, תיק לכל תלמיד. זה מ-2015, זו השנה ה-11 שהמיזם הזה פועל ב-100 רשויות, והוא מחלק תיקים וציוד לבית ספר. אשתי היקרה ועוד אנשים טובים עושים את זה. לא הלכתי לבקר שם בשלוש השנים שאני חבר כנסת, אז זאת הזדמנות להגיד לך, אורטל, ולכל הצוות המנהל, שעושה את זה בהתנדבות ועוזר לילדים לפגוש את בית הספר שלהם עם תיק ולא עם שקית ניילון – ולא משנה אם הם דתיים, חילונים, מה הלאום שלהם, הם ילדים – את ואנשים טובים נותנים להם תקווה, והלוואי שהמקום הזה גם ייתן תקווה לאנשים שנמצאים בחוץ. תודה רבה.
504 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.