תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, בדיוק בכניסה לכאן אני מקבלת פוש חדשות, שכותרתו: סכנה לכשירות מבצעית. לוחמים בלבנון לא הוצאו להפוגה במשך חודש של לחימה רצופה – וזה בניגוד להנחיות של ריענון צה"ל. ומה קורה כאן, בכנסת ישראל? מה שקורה זה שעליתי לשאול אתכם שאלה אחת: איך אתם מעיזים? איך אתם מעיזים? ואיך תסתכלו להם בעיניים, לאותם אנשים ששומרים עלינו יום אחרי יום, שמקריבים סבב אחרי סבב את המשפחות שלהם, את העסקים שלהם, את החיים שלהם? מה תגידו להם עכשיו? מה בעצם אומרים למישהו שיורקים לו בפרצוף פעם אחר פעם בצורה הגסה ביותר? כי אחרי שהלילה העברתם את חוק-יסוד: לימוד תורה, עכשיו אתם הולכים להעביר גם את חוק מעצר עריקים או מניעת מעצר עריקים. מה זה אומר במילים פשוטות? שאנחנו, יש לנו מדינה אחרת ויש לנו חוק אחר – אחד לציבור המשרת והשני לציבור המשתמט. זה חוק של אוכלוסייה פריבילגית, וכל זה על גב הלוחמים שלנו. למרות כל האזהרות של צה"ל, למרות שהרמטכ"ל מניף דגלים אדומים, למרות שעברנו את קצה גבול היכולת – הקואליציה בחרה בעת הזאת, בשלהי הכנסת העשרים-וחמש, להעניק את ההטבות האלה לציבור החרדי. חוקי ההשתמטות האלה מראים לנו דבר אחד: שאין לקואליציה הזאת אלוהים, שאין להם, אין להם שום בעיה לדרוס כל מי שמפריע לדילים הפוליטיים המושחתים שלהם.
אזרחי ישראל, דווקא ברגע הזה אני רוצה לומר לכם: תזכרו, תזכרו במה הם התעסקו; תזכרו שהם לא התעסקו בביטחון, הם לא התעסקו בכלכלה, הם לא התעסקו בחינוך, לא במיגור הפשיעה, לא ברווחה ולא בבריאות, אפילו לא באיחוד החברה. במה הם התעסקו? בדילים פוליטיים ציניים ומאוד מסריחים. הם התעסקו בהשתמטות. זו לא יהדות וזו בטח לא ציונות. אבל ברגע הזה אני גם אומר שיש לנו תקווה ויש לנו הזדמנות לתיקון, וההזדמנות הזאת קרובה. יש לה אפילו תאריך – 27 באוקטובר. ביחד נחליף את הממשלה הרעה הזאת, את הממשלה הצינית הזאת, שלא רואה, לא רואה את האזרחים, לא רואה את הלוחמים, לא רואה את המשרתים, לא רואה את הציונים. היא לא רואה אותם. בתאריך הזה, ב-27 באוקטובר, יש לנו הזדמנות לתקן, וביחד אנחנו נתקן כל מה שהתקלקל וכל מה שנהרס בארבע השנים האחרונות האלה; ביחד אנחנו נבנה כאן חברה טובה יותר, חברה שרואה את האזרחים – אם הם חילונים, אם הם דתיים, אם הם אינם יהודים – את כולם היא תראה, ותבנה כאן חברת מופת. את זה נעשה כולנו ביחד. אנחנו נתקן. תודה רבה.
376 מילים של קארין אלהרר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.