בדיוק. מהבית אני רון, ובעלי – בן משה.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אורחים יקרים, כותבת הבוקר חברת הכנסת טלי גוטליב לרמטכ"ל: מכתבך החרפתי מאתמול מחייב את פיטוריך. היא תוקפת אותו שהוא מחליש את מורל חיילינו ואזרחי ישראל. אני שואלת אתכם שם ביציע: אתם חשים שהרמטכ"ל מחליש את המורל בכך שהוא אומר את האמת שלו?
אז הינה מכתב הרמטכ"ל שעליו חושבת חברת הכנסת גוטליב שצריך לפטר: "עמדתו המקצועית של צה"ל ביחס להצעת החוק" – החוק שאנחנו דנים בו – "הוצגה בוועדת החוץ והביטחון על ידי ראש חטיבת תכנון ומינהל כוח אדם בצה"ל, וזאת במהלך מספר דיונים שנערכו בוועדה. כפי שהובהר, לא רק שהצעת החוק אינה צפויה להביא לתוספת כוח אדם בשורות הצבא בטווח הזמן המיידי, אלא ההפך – היא מעניקה תמריץ לאי-התייצבות לשירות צבאי" – זה מה שאנחנו הולכים לעשות פה היום. תקשיבו טוב, אנחנו הולכים להעניק תמריץ לאי-התייצבות לשירות צבאי. כך אומר הרמטכ"ל, כפי שנאמר בוועדה על ידי תת-אלוף שי טייב בצורה ברורה – שכן בצד ההצעה הזו "יהיה פטור מהעמדה לדין ומהליכים פליליים. בכך ההצעה לא עולה בקנה אחד עם צורכי צה"ל, וזאת באופן מובהק וחד-משמעי".
עוד כותב הרמטכ"ל בנושא הדיון שאנחנו מנהלים כאן: מדובר ב"פגיעה בלגיטימציה ובאמון המשרתים – צה"ל פועל בימים אלה בכל האמצעים העומדים לרשותו להרחבת שורותיו – זאת באמצעות גיוס נרחב של אנשי מילואים, בעצם בחינת הארכת השירות הסדיר ובמיצוי מרבי של כלל מקורות כוח האדם. לא ייתכן שהמערכת הצבאית בראשותי, אשר תובעת ממשרתיה הקרבה חסרת תקדים, תהיה חתומה בו-זמנית על מתן פטורים המוניים מהעמדה לדין. מהלך כזה ייצור שבר עמוק מול מערך המשרתים הנושאים בנטל הלחימה מזה כשנתיים וחצי, ויגדיל את אי-השוויון". הרמטכ"ל ממשיך לנופף בדגלים אדומים אחרי שכבר הניף עשרה דגלים אדומים בקבינט המדיני-ביטחוני, ופה, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, מקריסת מערך המילואים. אבל איש אינו שומע.
זאת ועוד, הייעוץ המשפטי של ועדת החוץ והביטחון כותב לחברי הוועדה ולחברי הכנסת לגבי הצעת החוק הזו: "ניתן בהחלט להתווכח בעתיד על אודות הסדר הגיוס הראוי והנכון. אך לעמדתנו, אין מקום לקבע בחקיקה הסדר שאינו מעגן את עקרונות היסוד ההכרחיים הללו – גם כאשר מדובר בהוראת שעה קצובה למספר חודשים בודדים. הסדר הפוטר קבוצה מסוימת מן החובה לעמוד בהוראות החוק ללא מנגנונים משלימים, מפר את האיזון הנדרש. בהצעת החוק הנוכחית" – כותב הייעוץ המשפטי לוועדת החוץ והביטחון, ההצעה הזאת, שאנחנו דנים בה פה במליאה – "אין ולו את המינימום של ההסדרים המקרבים אותה אל התכלית הראויה והמאזנת, המשלבת בין חשיבות לימוד התורה לבין צמצום אי-השוויון בנטל". וכן, במשך השנים האחרונות היה בוועדת החוץ והביטחון ניסיון להביא מנגנונים שלא יפרו את האיזון הכה-החשוב הזה – זו תוספת שלי, את זה לא אומר הייעוץ המשפטי, אני אומרת את זה כחברת ועדה – היה ניסיון, והיינו יכולים להגיע גם להסכמות, אבל לא, מביאים פה הצעה שאינה תקפה, לא ערכית, לא מוסרית, והינה, גם לא משפטית.
והינה היום בבוקר דורון קדוש מפרסם אצל יניר קוזין ואריאל כהנא בגלי צה"ל: "אזהרת הצבא על קריסת מערך המילואים – כך זה נראה מבפנים. החטיבות והגדודים שלנו" – שימו לב – "חלולים - - - ואחוזי ההתייצבות לא משקפים מציאות; זה בלוף". איפה חברת הכנסת גוטליב? דורון קדוש פוגע במורל חיילי צה"ל. לפטר מייד. הוא ממשיך ומדווח בגלי צה"ל: "בימים האחרונים עלתה חטיבת שריון במילואים לתפוס גזרה מבצעית חשובה ברצועת הביטחון בלבנון" – שומרים על הבית שלי, על המשפחה שלי בקו עימות בצפון – "אלא שבפועל, בזמן שהציבור ומקבלי ההחלטות שומעים על חטיבות ואוגדות בלבנון, עדויות המפקדים והלוחמים מספרות סיפור אחר לגמרי. לא מדובר בחטיבות בהיקף מלא, רחוק מכך. המצב הזה לא יפתיע איש ממשרתי מערך המילואים. אבל הינה, בכל זאת, תמונת מצב מפי המפקדים בשטח". ובכן, באווירת הבית הזה – לפטר מייד את המפקדים בשטח. הם מחלישים את המורל של החיילים והאזרחים, נכון? זה מה שהבית הזה רוצה.
והוא ממשיך ומדווח בגלי צה"ל: "מלכתחילה הצבא לא מזמן למילואים את כל הפלוגה. וכך הצבא 'משפץ' את אחוז ההתייצבות. האחוזים נקבעים לפי אחוז המתייצבים מתוך המוזמנים – ואם מלכתחילה מזמנים פחות אנשים, כך האחוזים נראים כלפי חוץ גבוהים יחסית, כשבפועל המצב מורכב יותר: גם מי שמוגדרים 'מתייצבים' לא בהכרח מגיעים אופן מלא" – חלק מגיעים רק לחלק. אילוצים. האם על זה נקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון – על אופן הדיווח לצה"ל, על עמידות השורות, על עומק היקף כוח האדם בגדודים המשרתים? לא, לא. במה נעסוק בוועדת החוץ והביטחון? בפטורים לציבורים שלמים על פי מגזר.
מוסיף ומדווח דורון קדוש בגלי צה"ל. "מפקד במערך המילואים אומר לנו: 'יחידות המילואים היום חלולות; גדוד הוא אינו גדוד מלא, פלוגה היא אינה פלוגה בפועל. הציבור ומקבלי ההחלטות שומעים על חטיבות שלמות בלבנון, בפועל – זה סד"כ קטן בהרבה" יפוטר מפקד במערך המילואים, הוא מחליש את צה"ל, הוא מחליש את מורל החיילים והאזרחים.
ועוד דוגמה שנותן דורון קדוש: "פלוגת מילואים שסיימה לאחרונה את משימתה המבצעית בלבנון, נותרה עם קצין אחד בלבד בכל הפלוגה - - - כל יתר המ"מים הם חיילים שאינם קצינים". מוסיף לי פה יועץ שלי בצוות שלי בכנסת, עובד כנסת, מוסיף לי בכתב יד: גם הפלוגה שלי ככה. יפוטר היועץ שלי מהכנסת, הוא מחליש את המורל כשהוא מספר את האמת, על איך נראה גדוד המילואים שלו. איפה חברת הכנסת גוטליב שתקרא מייד לפטר את מי שמוריד את המורל?
דורון קדוש ממשיך ומדווח על גדודים נוספים. גם צוות של לוחמי קומנדו בחטיבת המילואים 551 – לפטר מייד, הם מחלישים את המורל, מה זה הדבר הזה?
אבל רגע. יש גם אנשים שהם תומכי הקואליציה הזו; תומכים לשעבר; רוצים לתמוך בה. הינה, עמנואל ויזר, שאני לא מכירה באופן אישי, מפרסם פוסט בפייסבוק: אני, "חבר הליכוד במשך יותר מ-30 שנה, חבר מרכז הליכוד, שופט בית הדין של הליכוד, נגיד לשעבר של מסדר ז’בוטינסקי, חובש כיפה ובוגר החינוך הדתי. איני יכול עוד. במשך תקופה ארוכה אני מתאפק ומקווה לראות את הליכוד חוזר להנהיג את מדינת ישראל ולא מאפשר למפלגות החרדיות לירוק בפרצופם של חיילי צה"ל. לצערי, אין שום צעד לתיקון. להפך, לא רק שהליכוד לא מחוקק חוקים השוללים הטבות ממי שמסרבים לשאת בנטל עם כלל אזרחי ישראל, הליכוד נכנע לחרדים ומתאמץ לשמור על ההטבות הניתנות להם". וכך הוא ממשיך ומתאר – אדם עם איזושהי אמת פנימית, יושרה פנימית. לא, לא אני, חברת הקיבוץ מהגליל, אימא למשרתים; את זה אומר חבר מרכז ליכוד. הוא אומר לכם: תתביישו לכם.
והינה, מיכל לוינזון, אזרחית שאני לא מכירה, מפרסמת בפייסבוק צו של 110 ימים שקיבל אחיה הקטן. ותקשיבו מה היא אומרת, בחורה שהיא איננה פוליטית: זה אחי הקטן, יוסי. היום הוא קיבל עוד צו מילואים. 110 ימים. סבב שביעי. 410 ימי מילואים כבר מאחוריו מאז 7 באוקטובר. שוב לעצור את החיים. בשנתיים וחצי האחרונות הוא עושה את זה שוב ושוב. בזמן שחברים שלו מסיימים תואר, מתקדמים בעבודה, מטיילים, בונים זוגיות ומתכננים את העתיד – הוא שוב אורז תיק. הוא לא מתלונן. הוא פשוט מגיע. אבל אי-אפשר להתעלם מהמחיר. המחיר הוא לא רק הימים שהוא במדים. זה התואר שנדחה, זו הקריירה שנעצרת, אלה תקופות המבחנים שהוא נאלץ לעבור תוך כדי מילואים, אלה האירועים המשפחתיים שהוא מפספס, זו השחיקה הנפשית, אלה החיים שנמצאים בהמתנה. ובזמן שאותם אנשים ממשיכים לשאת בנטל – כך כותבת האזרחית מיכל לוינזון – פעם אחר פעם, יש בישראל עשרות אלפי צעירים שלא נושאים בו בכלל. ובזמן שהם ממשיכים להתייצב שוב ושוב, המדינה מקדמת מהלכים שמשמעותם שפחות אנשים יישאו בנטל. זה לא עניין של ימין או שמאל. זה לא עניין של דתיים או חילונים. זה עניין של צדק בסיסי. אי-אפשר לבנות מדינה שבה אותם אנשים נקראים שוב ושוב, בזמן שאחרים כלל לא נדרשים לשלם את אותו המחיר. וממשיכה מיכל ושואלת שאלות קשות ונוקבות. ולי אין תשובות.
אני מסיימת בדברים שפרסם לפני כמה שעות – דברים כואבים של צבי גרינגליק, אביו של סרן במילואים שאולי גרינגליק זיכרונו לברכה, קצין בחטיבת הנח"ל, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. הוא כתב כך: "מה אני אספר לשאולי כשאפגוש אותו? מה אני אעשה כשהוא ישאל אותי: 'אבא, מה עשית כשכל זה קרה? מה עשית כשביזו את התורה, שכל כך אהבתי? מה עשית כשראית את החיוך של גפני ודרעי רוקדים על הקבר שלי?' לא בכיתי הרבה זמן. קשה לי לבכות. הערב הדמעות מתקרבות. אני יודע דבר אחד, כל אלה שהצביעו היום על החוק הנורא הזה - -
- - ויצביעו על חוק המעצרים וכל יתר החוקים המבזים את תורת הנצח, לא יזכו בעולם הזה ובעולם הבא להתקרב להרוגי המלכות שיושבים מתחת לכיסא הכבוד. אל תעזו להתקרב", כותב האב השכול, "שערי גן עדן נעולים. הקב"ה ישלם לכם כגמולכם". כל כך עצוב, כל כך כואב, ואין נחמה.
1,333 מילים של יעל רון בן משה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.