קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, ניסיתי להקשיב לראש האופוזיציה, וניסיתי להקשיב לחלק מהדוברים. אני מזכיר: אנחנו בדיון מאוד מאוד פשוט, לא דיון כל כך מורכב. יש מלחמה, מלחמה עולה כסף, ויש עלויות ריבית שעלו בכל העולם כולו. העלויות האלה עולות כסף, וזה התיקון – התיקון הוא בהגדלת הגירעון, כי אין דרך אחרת לממן מלחמה. גם הסיפורים כאילו שמעלה האופוזיציה פעם אחר פעם – הם יודעים שכל הכסף הזה ביחד, גם לשיטתם, גם לשיטתם, בסופו של דבר יגיע אולי למיליארד שקל. הדיון הוא על 33 מיליארד שקל. אז מותר לממשלה שיהיו לה סדרי עדיפויות שלא מוצאים חן בעיני האופוזיציה, ומותר גם לאופוזיציה לבקר אותה, אבל בואו נשים את הדיון הזה בפרופורציה. וגם אם יחזרו על מספרים לא נכונים פעם אחר פעם, לא קרה כלום. גם הם לא חושבים שבשנת מלחמה לא צריך לתת תוספת שכר לשוטרים.
לא זלזלתי. אמרתי שמותר לממשלה שיהיו לה סדרי עדיפויות אחרים בתקציב של 700 מיליארד, מותר לממשלה שיהיו לה סדרי עדיפויות של מיליארד שקל, והאופוזיציה חושבת אחרת – ומותר לאופוזיציה לבקר – –
– – אבל כשמלחמה עולה עוד עשרות מיליארדים, אז כן, צריך לתקן את התקציב.
די, נאור. אתה יודע שזאת האמת, ואפשר לחזור עליה פעם אחר פעם.
אבל אני רוצה להגיד לכם משהו שלומדים מפרשת השבוע, משהו מאוד מאוד מעניין.
לא, אתה, אתה, בשביל שאם יקראו לך השבוע לפגוש את העיתונות, תזכור מהי פרשת השבוע. אני עוזר לך, נאור. פרשת השבוע היא פרשת מקץ.
האחים, השבטים התווכחו ביניהם ויכוח אידיאולוגי עמוק. הם התווכחו, יוסף – – –
כן, פרשת מקץ, השבוע, כן. יאיר, שלא תתבלבל, את ההפטרה יקראו אצל שבת חנוכה, לא קשור לפרשת מקץ. אבל בפרשת מקץ יש דבר מאוד מעניין: ליוסף והאחים היה ויכוח, והוויכוח עלה לטונים, כמו שאנחנו לפני שמחת תורה – הגענו לטונים מאוד גבוהים. עשרת האחים מכרו את יוסף למצרים. ניסו להרוג אותו.
יהודה הרגיש אשם, וראובן הרגיש אשם, והייתה טרגדיה משפחתית נוראית. בפרשת השבוע, מה מתברר? מה התברר? זאת הפרשה של השבוע הבא; השבוע זה החלק הראשון – החלק השני; החלק השלישי יהיה בשבוע הבא. מה התברר? בסוף מכל התוכנית שלהם הייתה תוכנית אחרת. לאלוקים הייתה תוכנית איך יוסף מציל את העולם מרעב, איך הוא יורד למצרים. האחים היו בטוחים שבמריבה שלהם – הם מנצחים במריבה שלהם. הם מכרו את יוסף – נפטרנו ממנו. יוסף נשאר מלך, האחים באו אליו, והכול הסתדר בסוף בתשבץ, הסתדר טוב.
אנחנו לומדים מזה שני דברים: א. כשאחים נלחמים, לא צריך בשביל זה למכור אחד את השני; ב. בתשבץ בסוף זה יסתדר, איך שלא תרצה. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, בסוף זה יסתדר בתשבץ, אז חבל לריב. חבל לריב. חבל להוציא אמוציות. מותר לבקר, מותר לחשוב אחרת, אבל לא צריך להיכנס ליותר מדי אמוציות, אפשר להישאר רגוע, שליו. בסוף לאלוקים יש תוכנית. לא סנוואר חלם על התוכנית הזו לפני שנה וחצי, לא חיזבאללה, ואתה יודע מה, בכנות? גם אף אחד במדינת ישראל לא חשב שזו תהיה התוצאה, לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה ולא מהצבא.
"וירד" היה בשבוע שעבר. במקץ הם עלו למצרים לנסות לחפש אותם ויוסף הכניס את שמעון לכלא. ב"ויגש" – הם חוזרים בחזרה, ויוסף אומר: "ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לְטֹבָה למען עשה כיום הזה לְהַחֲיֹת עם רב". כי על ידי זה ניצל כל העולם מהרעב, כי לא היה אוכל.
נכון. אבל בסוף מבחן התוצאה. הם היו בטוחים שהם מצילים את המלחמה הפנימית שלהם, הוא ינצח, יהודה ינצח, יוסף ינצח. דרך אגב, המלחמה הזאת נמשכה לאורך כל התנ"ך. מלחמת יהודה ויוסף נמשכה עם הפילוג של מלכות יהודה ויוסף, וכולם היו בטוחים שהם צודקים. הכול בסדר? נמשכה לאורך כל השנים, וכל אחד היה בטוח שהוא מציל את העולם, אבל התוצאה בסוף – התוצאה של סנוואר מה הייתה בסוף? נמחק; חיזבאללה, סוריה – אסד נמחק, הכול נמחק. אתה חושב שמישהו תכנון את זה? מישהו חשב את זה? יכול להיות שיהיה איזה חכם באמ"ן שיגיד שהוא חשב על זה קודם. אף אחד לא חשב על זה קודם, שזה מה שיהיה.
חבר'ה, אנחנו לפני חנוכה. שיהיה לכולם חנוכה שמח, תקציב טוב, ושבשנה הבאה שיבואו לפה עם תקציב עם גירעון הרבה פחות כי הכלכלה תפרח ותצליח כמו הביטחון. תודה רבה.
663 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.