קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, אמשיך בנושא של הפשיעה בחברה הערבית והעובדה שהמשטרה, לא רק השר – זאת אולי עבודה קלה לכוון רק אל השר. הוא שר כושל, הוא לא ידע מה מספר הנרצחים כשהוא נשאל, הוא פתח את האייפון וגם אז לא ידע. כך גם ראש הממשלה. אבל מפכ"ל, מפקדי מרחב, מפקדי מחוזות – איך זה שהנשק משתולל? איך זה שאנשים פשוטים הולכים – מי הולך להירצח? אנשים ברחוב. והמשטרה יודעת ולא מצליחה. לעיתים יש פיענוח, אבל שיעור הפיענוחים של מעשי הרצח בחברה הערבית – בין 12% ל-13%. זה נורא. זה אומר הכול, כי אין הרתעה.
שמעתי את ראש הממשלה מדבר על הסכם ועסקה. ראש הממשלה רוצה עסקה חלקית, למרות שהוצעה לו על ידי המתווכות – ואני אומר מידיעה – עסקה שלמה, כוללת, סופית, שמחזירה את כל החטופים הביתה, כולל את – נעמה – את מנצור מכיסופים, שהוא בן מעל 80 – –
– – ועסקת חילופי שבויים מול הפסקת המלחמה. כל התנאים בשלים להסכם כזה. ראש הממשלה לא רוצה. מי שמעכב את העסקה הכוללת שמחזירה את כל החטופים ומביאה לידי עסקת חילופין זה ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא ולא אחר. והמתווכות יודעות את זה, והממשל בארצות הברית יודע את זה. גם הממשל החדש יודע את זה. ולכן הוא נושא באחריות לגורל האנשים האלה, כי הוא הראש והוא אחראי. וכשאני אומר שהוא רוצה להמשיך את המלחמה, אז במלחמה יש הרוגים, במלחמות חיילים נפגעים; הם פוגעים ונפגעים, הורגים ונהרגים, שובים ונשבים. אבל אזרחים, אדם קשיש או ילדה בעזה, אדם קשיש מכיסופים – למה? אמרנו תמיד שצריך להוציא את האזרחים מחוץ למעגל האלימות, את כלל האזרחים. אמרתי לפני שבוע: ילדים ונשים, ויש כאלה שקפצו עליי, כמה פשיסטים. גם צוות המשא ומתן בהתחלה אמר: ילדים ונשים, כי יש סטטוס מיוחד לילדים בדין הבין-לאומי. ונשים – ברור שאסור לחטוף אותן. בכלל, אזרחים – הם צריכים להיות בבית ולא חטופים. וילדים, מתוך 17,000 – אף אחד מה-17,000 לא צריך להיות בעזה. כשאני אומר 17,000 ילדים, אני נזכר השבוע בסיפור קורע לב, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני זוכר את מה שקרה לשייח' ח'אלד נבהאן, אבו דיאא', השהיד ח'לאד נבהאן. הוא סבה של השהידה רים, הפעוטה שכאשר היא נהרגה והפכה לשהידה הוא אמר לה "נשמה של הנשמה", "יא נשמה של הנשמה". לפני כמה ימים נפטר הסב, אבו דיאא', בהפצצה באזורים מאוכלסים באזרחים. שתי הנשמות נפגשות. קראתי משפט מרגש שאמר: "היום נפגש השייח' ח'אלד בנשמה של הנשמה שלו בגן עדן כשהידים". ולפני פחות משנה, בינואר של השנה הזאת – הסיפור המפורסם, המרגש והקטלני של הינד רג'ב, השהידה הינד רג'ב, שהיא בת חמש, אשר המשיכה להתחנן לסיוע בזמן שהיא בתוך רכב, היא ומשפחתה, עד שמצאו אותה אחרי 12 ימים הרוגה, שהידה, מירי של הכיבוש. בדרך כלל יש סיפורים בהיסטוריה, בהיסטוריה היהודית יש סיפורים של ילדים ונשים שעד היום מזכירים אותם. בעזה יהיו סיפורים רבים שההיסטוריה תספר שוב ושוב בשל הברוטליות, הסבל והמעשה הברברי בהפצצת ילדים. 12 ימים של בקשה לסיוע, ואז היא נפטרת כשהידה, השהידה הינד רג'ב.)
אמרתי בתחילת דבריי שאפשר אחרת בנושא הטיפול בפשיעה, מכובדי היושב-ראש. אפשר שהממשלה תעשה עבודת מטה. כשנפגשנו עם ראש הממשלה לפני שנתיים הוא הבטיח, אבל תראה, מעשי הרצח עלו. נדמה לי שהשר הכושל התהדר בפגוש את העיתונות שהשנה קצת פחות מהשנה שעברה, שבה הוא היה שר, (אומר בערבית: הוא היה שר.) הוא מתחרה עם עצמו מתי הוא כושל יותר.
אדוני היושב-ראש, אנחנו מזה כמה ימים מצביעים על התקציב, תקציב שפוגע במעמד הביניים, שפוגע במשפחות נזקקות, ותחת הכותרת של צורכי המלחמה יש רבדים רחבים של החברה הישראלית – פריפריה, ערבים – שמשלמים מחיר, ויש כאלה שמקבלים דיבידנד, כי הם אמרו שזו הזדמנות היסטורית. השרה סטרוק, למשל, כמעט כל ישיבה היא מקבלת מאות מיליונים, כל חודש.
כל פעם שאנחנו מאשרים לה, זה כמה מאות מיליונים. העודפים שלה ממלאים מגירות. היא לא יודעת מה לעשות עם הכסף. אפשר לקחת מהכסף הזה ולכסות צרכים אחרים – של הפריפריה, החברה הערבית, נזקקים, משפחות חד-הוריות. אבל הממשלה הזאת היא כמו משטר – מדכאת את הפריפריה, מדכאת את האופוזיציה, מדכאת את המפגינים בקפלן – –
– – מדכאת את משפחות החטופים. תוקפים, תוקפים את משפחות – – –
תקשיבי, אני ניסיתי להתעלם מהעובדה שאת קיימת, כי למעשה את שרה שלא קיימת.
כי את אחת השרות הכושלות ביותר בהיסטוריה המודרנית.
את כלום באיכות הסביבה. כל מה שיש לך באיכות הסביבה – –
– – זה איך לאכוף על ערבים. זה כל מה שיש לך.
בקדנציה הקודמת נישקת לי את הידיים ואת הרגליים כדי לתאם איתי, כשהייתי יושב-ראש קואליציה.
התחננת. אמרת: אחמד, אני אוהבת ערבים.
התחננת לווליד טאהא, שהיה יושב-ראש סיעה.
התחננת בפנינו. התהפכת כמו סטייק – –
– – ועכשיו את מעירה לי משם – – –
תקשיבי, תקשיבי לה, מה היא אומרת. מה אמרת לה.
מה עשית בחוק האקלים? מה עשית? כלום. כישלון אחד גדול.
מה עשית? אמרת לנעמה לזימי שאת רוצה לצרף את אחמד טיבי לממשלה. טוב שלא – – –
אגב, מקובל לשבת, כיוון שאת שרה.
את הפעלת טרור נגד משפחות חטופים. יא כישלון.
את הכישלון המונומנטלי. מכרת את עצמך בנזיד עדשים.
הצטרפת בזחילה. אמרת לו: הייתי טובה? בחיים לא היית טובה. היית כישלון אחד גדול. גם כשתקפו אותך – ולא תקפו אותך בתחנת הדלק – היית שקרנית.
ואת עומדת שם ומטיפה לי מוסר? אומרת שאני לא צודק?
כשמחברים אותך לפוליגרף, הוא נשרף – –
ההצהרה הראשונה שלך הייתה: לא אעביר כסף לערבים.
את ופחי האשפה שאת צריכה לרוקן במעמד שווה. בגללך יש פחי אשפה.
בגללך יש זבל שממלא את הרחובות בחברה הערבית.
אכיפה נגד ערבים. אכיפה נגד ערבים. אכיפה נגד ערבים.
מה הקשר שלך? אין לך קשר בכלום. אין לך קשר בכלום.
אין לך, את לא משפיעה על כלום. רק יודעת "תומך טרור", "תומך טרור". (אומר בערבית: זה מה שהיא אמרה.) יאללה. יאללה. יאללה.
לפחות אין לי שפלות רוח כמוך. מכרת את עצמך במחיר הכי נמוך.
הכי נמוך. לי יש אינטגריטי. לך אין קשר למילה הזאת. איך העזת להגיד לה שאת מצרפת אותי לממשלה? איזה חצופה. איזה חצופה. איזה חצופה.
עזבי. את אמרת לי שאת אוהבת ערבים, מתה על ערבים, מתקשרת לערבים. כשלא העברנו משהו, היית מתקשרת לערבים. על כל פנים – – –
יש רעש אקוסטי משמאל והוא מפריע לי לנאום. יש רעש אקוסטי משמאל והוא מפריע לי לנאום.
אדוני, גם שרים יכולים להיקרא לסדר.
אם הייתי שם – מילא. אני הדובר.
אני לא שייך לעם ישראל. אני שייך לאזרחי מדינת ישראל.
את שייכת לעם ישראל, ואת בושה לעם היהודי באשר הוא. את הדוגמה הקלאסית שהעם היהודי הוא לא העם החכם ביותר, בגלל אנשים כמוך. זה הכול. האמירה שהעם היהודי הוא עם חכם מתרסקת כשרואים אנשים כמוך. מתרסקת לרסיסים.
אנחנו קובעים, אדוני, את החלוקה בין האופוזיציה.
אנחנו מחלקים באופוזיציה בינינו.
תודה רבה. אני מקווה ששרים שקרנים לא יפריעו לי.
עכשיו אני רוצה לדבר על ג'דיידה-מכר, על האשפה שלא מפנים מהכבישים. מה נעשה במשרד לאיכות הסביבה? כלום ושום דבר. גם המשטרה וגם איכות סביבה וגם משרד הפנים. עושים קוסמטיקה – בינתיים היישוב סובל.
לא אני אמרתי, נעמה אמרה. נעמה, היא אמרה. אני לא אמרתי, היא אמרה.
היא צעקה כל הזמן ואני התעלמתי ממנה, אבל היא המשיכה לצעוק, ואז נעמה גילתה משהו, גילתה לציבור שהיא אמרה לה שכשהייתה יושבת-ראש קואליציה: אני רוצה לצרף את אחמד טיבי. היא אמרה לה.
מה מצב תחנות הדלק היום? מה מצב תחנות הדלק? מה מצב תחנות הדלק? הרביצו לך או לא הרביצו לך? אנחנו רוצים לדעת. מתברר שלא הרביצו לך, יא שקרנית. לא הרביצו לך.
אני אגיד את זה ככה: אם יחברו למכונת פוליגרף – – –
לא לא, תקשיב טוב: במקום "שקרנית" אני אגיד – תירגע, היא אומרת לי "תומך טרור" ולא הערת לה.
במקום "שקרנית" אני אגיד: אם יחברו אותה לפוליגרף, הוא יישרף. הפוליגרף יישרף.
מה אני קשור? מילא תגיד את זה לוואליד.
מה אתם רוצים יותר טוב מההודאה במעשה הזה? היא אומרת: מזל שאני פירקתי את הממשלה. היא אומרת, היא אומרת ומתגאה בזה. מתגאה בזה. תתגאי. (אומר בערבית: שאללה לא יעשה שתגידי אמת.)
(אומר בערבית: דיברתי על העריצות, השלטון הטוטליטרי והדיקטטורה. הגיע הזמן שאדבר בפניכם אחרי כל המהומה הזאת.)
(העריצות, דיברתי על העריצות והדיקטטורה.)
היה צליל של איום על היושב-ראש.
היה צליל של איום. עכשיו, דיברתי על (אומר בערבית: מה שקרה כעת הזכיר לי משפט שתואם את המקום הזה ואת ההתנהגות הזאת, את הצעקות האלה ואת הפרצופים שיש כאן: העריצות מיוסדת על חמישה דברים: הזנב קודם לראש, ביטול התקופה העכשווית ביחס לאתמול, חלוקת הפחד והייאוש, הצרת הנפש והרוח והשארת הטיפש על הכיסא.) תודה רבה.
יש לי. הטוטליטריות בנויה על חמישה אלמנטים: הזנב קודם לראש, ביטול התקופה העכשווית ביחס לאתמול, חלוקת הפחד והייאוש, הצרת הנפש והרוח והשארת הטיפש על הכיסא.
1,445 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.