קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני חייבת לפתוח עם מה שהיה כאן לפני רגע וכן לספר את הסיפור הזה, שבאמת תקלה שלי ששכחתי אותו איזה שנתיים. כשראיתי אותם מתכתשים, ברגע נפל לי האסימון. כשאנחנו היינו בקואליציה – עידית ואני מכירות הרבה שנים, לפני שהיא לקחה שוחד פוליטי – אז היא אמרה לי: אני עובדת על חיזוק הרוב הקואליציוני שלנו. אני עובדת על שני אנשים, אחמד טיבי ומשה גפני.
ואז היא אמרה לי: עם אחמד טיבי – – –
שתגיד מה שהיא רוצה. לא חייבים להאמין לי. והיא אמרה לי: עם אחמד טיבי זה מורכב, כי יגידו: זה או טיבי או ביבי. יהיה לי קשה לצרף אותו. אני עובדת על זה. כשיירגע המצב אני אוסיף עוד רוב קואליציוני, אצרף אותך.
עכשיו אתה שותק. אתה יודע שזה נכון. אתה לא רוצה לספר על המגעים שהיו. אני מבינה אותך, אחמד. אני מבינה. לא נעים לך לספר מה היה מאחורי הקלעים. אני יודעת מה היא אמרה לי. אתה יו"ר, אתה יודע טוב מאוד על השיחות שהיו. אתה יודע טוב מאוד. במקרה היא סיפרה לי את זה.
אז אני מזכירה, עידית סילמן – – –
האישה הזאת מכרה את עצמה בעבור שוחד פוליטי. היא הייתה עושה משלחות שלום בחו"ל, יוצאת למשלחות מדיניות לשלום, והפכה לי לימנית קיצונית בשביל ג'וב.
תגידי מה שאת רוצה. את לקחת שוחד פוליטי. אין לך מה לדבר איתי בכלל, עידית.
אבל היא אמרה לי. היא רצתה דרכך לחזק את הרוב הקואליציוני.
אבל את הדבר הזה אמרתי רק כי אני אעמוד על העיקרון. זה נאמר לי בזמנו. אתה מחייך. אני לא יודעת מה הלך שם – רציתם להיכנס, לא רצתם להיכנס, היה אפשרי, לא היה אפשרי. היא הייתה בטוחה שהיא תצליח לגרום לזה לקרות כשיירגעו הרוחות, וזה יהיה פחות בעייתי פוליטית, עם כל מיני בעיות.
אני ממש זוכרת. אבל אין בעיה, את אומרת שלא נכון – תגידי שלא נכון. לקחת שוחד פוליטי, תגידי מה שאת רוצה, הכול בסדר. הרבה יותר גרוע זה הג'וב שלקחת עבור שוחד פוליטי. זה הרבה יותר גרוע מהכול.
אני מבינה שאני מפריעה לך. את לא סתם משתוללת, עידית. הרי אם זה היה סתם משהו לא נכון, היית אומרת: לא נכון, ביי. נבהלת.
מה זה מוציא אותה מהכלים. מי שישמע, גם מה זה כבר? בוא.
בכל מקרה, אני אחזור לנאום שלי. היא בחרה לעשות סיבוב רגע ולהשתלח. היא תתמודד גם עם מה שאנחנו יודעים עליה.
לקחה שוחד פוליטי. זה יותר גרוע מהכול. אני לא מבינה למה היא מתעסקת בשאר הדברים. בן אדם לא ראוי במערכת הפוליטית.
טוב, אני רוצה לחזור רגע לדברים החשובים שכן יש לומר, ואני רוצה לדבר עליהם. השבוע שמענו ששר המשפטים החליט להעלות בפעם המיליון את ההפיכה המשטרית; שוב לקרוע את העם, לפעול נגד הציבור, ולשים עוד מסמר בארון הקבורה של שלטון החוק. אבל אנחנו לא ניתן לו. מה שכן, בזמן ששר המשפטים יריב לוין אמור לדאוג לאנשים שעברו את טבח 7 באוקטובר, כמו שורדי המסיבות, שהחיים שלהם התהפכו ברגע, הוא מתעסק בלריב, להסית ולהקצין. במקום לקחת את הכוח שניתן לו ולהשתמש בו כדי לשקם את האנשים האלה, את הלב של הציבור הישראלי, הוא בוחר פעם אחר פעם להעלות מחדש את ההפיכה המשטרית לסדר-היום.
עכשיו, למה זה תפקידו, בהקשר של שורדי המסיבות? אני אסביר. הצעירים והצעירות האלה, שפשוט רוצים לקבל את מה שמגיע להם, את מה שהמדינה חייבת להם, נאלצים להתמודד עם עורכי דין שגוזרים עליהם קופון עצום. אנחנו בוועדת הצעירים כבר דרשנו מזמן – מדצמבר, מהדיון הראשון בנושא – ממשרד המשפטים להפסיק את הניצול הזה, להגן על השורדים ולתקן את החקיקה, כמו שכבר נעשה בחוקים אחרים, כך שתהיה הגבלה על שכר הטרחה ולא יהיה ניצול שעורכי הדין גובים במצבים הללו. מה קרה מאז? כלום. עובדי משרד המשפטים הבטיחו לחוקק, הבטיחו לקדם, ולא קרה כלום. אני רוצה להגיד שאני הצעתי להגיש חוק כזה, והייתה כבר קליניקה שרצתה לסייע לנו בכתיבה שלו, אבל משרד המשפטים אמר לי: תחכי, מגישים חוק ממשלתי. זאת אומרת, גם מנעו מאיתנו לפעול פרלמנטרית.
ועכשיו, במקום להתמקד בדברים החשובים באמת, לוין שוב בוחר להדליק את המדינה עם ההפיכה המשטרית, שוב לקרוע אותנו מבפנים. אבל אתם יודעים מה? הציבור כבר לא קונה את זה. הציבור רואה את ההפקרות, מבין מה קורה פה, ומוכן לצאת לרחובות כדי לעצור את זה.
עידית, אל תעשי עליי סיבוב. המצוקה שלך לא יכולה לבוא כאן לידי ביטוי. המצוקה שלך לא מעניינת אותי.
אחמד, איך היא נלחצה מהעניין. ממש. תראה מה קורה פה.
לא, אני מצטערת. השרה צריכה ללמוד להתנהג בכנסת.
השרה להגנת הסביבה מעירה לי על משבר אקלים. האישה שריסקו לה את המשרד. כל הסמנכ"לים פרשו.
אז אני רוצה לומר: יריב לוין, תתעורר. עם הכוח שיש לך בידיים אתה יכול לעשות דברים טובים אמיתיים, דברים חשובים. יש לך אחריות – לא להפיכה משטרית, לא לביצור השררה. תשתמש באחריות הזאת כדי להציל אנשים, לעזור למי שנפגעו. תתחיל לדאוג לשורדי המסיבות, לשורדי 7 באוקטובר, לכל מי שצריך אותך עכשיו יותר מתמיד. תעצור את זה הניצול של עורכי הדין, שגובים שכר טרחה מוגזם מאנשים שעברו טבח. תפסיק להסית ותתחיל לעבוד בשבילנו.
אני לא מוכנה. אני לא יכולה להמשיך.
השרה החליטה להשתגע כי סיפרתי מה היא אמרה לי, וזו בעיה.
אני אמרתי. אני אשלח לך את הווידיאו אחר כך.
אני? אני הבן אדם הכי אמין במשכן. אני הכול דוך, מה שקרנית?
אוקיי, קריאה ראשונה. עליזה, תרגיעי. מה קורה כאן? תעזרי לה.
כבוד היושב בראש, אנחנו מדברים על שוחד פוליטי. אני לא אפסיק להגיד את זה. האישה הזאת היא אישה מושחתת.
לא ראויה למערכת הפוליטית. לקחה שוחד פוליטי. ככה לא מתקבלים.
טוב, אנחנו נמשיך. אני אפתח בקטע מ"שיר ארץ": "ארץ שיושביה היא אוכלת / וזבת חלב ודבש ותכלת / לפעמים גם היא עצמה גוזלת / את כבשת הרש". לא מצאתי מילים מדויקות יותר לתאר את התקופה הזו, תקופה שבה מעל ראשנו מנשבות הגזרות הכלכליות של ממשלת ישראל. הגזרות הללו צפויות לנחות על דלתותיהן של משפחות צעירות ועובדות דווקא עכשיו, רגע לפני תחילתה של שנה אזרחית חדשה. יש לומר זאת ביושר: הממשלה הזו שולחת את ידה עמוק ובגסות לכיס של כולנו. ולשם מה? כדי לכפר על הבטחות קואליציוניות מופרזות, להמשיך לממן את המלחמה הבלתי-נגמרת בעזה ולסבסד פרויקטים כהניסטיים משיחיים ומסוכנים, תוך כדי הפקרת האחים והאחיות שלנו שבשבי החמאס. כל זאת בלי להשיג דבר, פרט לסיכון נוסף של חיי אדם והפקרתם.
במקום לחזק, הממשלה הזו שוברת; במקום להקל, היא מכבידה; במקום להציל חיים, היא מפקירה. העלאות המחירים, המיסים, הקפאת הקצבאות ונקודות הזיכוי יפגעו בכולם, אבל הפגיעה הקשה ביותר תהיה באלו שהכי זקוקים לעזרה – שכבות מוחלשות, משפחות צעירות מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, אלו שכבר היום מתקשות לסיים את החודש. ומה יקרה? יוקר המחיה ימשיך לזנק, אך רמת החיים תמשיך לצנוח. מערכות הרווחה ימשיכו להיכבל, בעוד שמספר המשפחות שנשאבות לעוני רק גדל. מה עושה הממשלה הזו? היא משיקה את תקציב נטו בפגיעה במשפחה. התוצאה: משפחות צעירות יפסידו בממוצע 10,000 שקלים בשנה הקרובה ואולי אף יותר. אני בטוחה שזה מעניין גם אותך. תחשבו מה 10,000 השקלים הללו יכלו לכסות – וזה עוד בלי הקיצוצים, בלי הקיצוצים הרוחביים: חוגים לילדים, טיפולי שיניים הכרחיים, בגדים לחורף ואפילו אוכל בריא ומזין. ומה לגבי הצרכים הנוספים, שמגיעים כתוצאה מהמצב הביטחוני? טיפולים רגשיים לילדים ולמבוגרים, מטפלות לילדים בזמן שירות מילואים, כל הצרכים שיש למפונים. במקום להקל על המשפחות האלה, הממשלה הזאת מגדילה את עומק המינוס. היא מפירה שוב ושוב את החוזה החברתי בין המדינה לאזרחיה. במקום לעזור היא פוגעת.
כנסת נכבדה, בזמן שמדינות העולם המערבי מעודדות את מעמד הביניים ומשפחות צעירות, הממשלה שלנו פועלת בניגוד גמור – היא מעמיקה את הפערים, מגבירה את האי-שוויון ומחבלת באמונה של הציבור במערכת. זו לא רק פגיעה כלכלית, זו פגיעה ערכית, מוסרית וחברתית. עלינו, חברות וחברי הכנסת, לוודא שהמגמה הזאת תיעצר. עלינו להיאבק כדי שמדינת ישראל תהיה מדינה שמאפשרת לכל משפחה לחיות בכבוד. תגיד לי, זה לא מה שאנחנו צריכים לעשות כאן? זה הסיפור, זה מה שצריך לעשות פה במקום הזה.
רגע, אני בוחרת פה בין הנאומים. אני דווקא רוצה לנאום על ארבעת העצורים מקיסריה.
אבל יש וידיאו, אני כבר אמרתי את זה פה. אל תדאג, אני שולחת לך הכול. אל תדאג, תוכל להדהד.
ואחמד, אני דורשת גם שתאשר את הדברים האלה. ואל תחייך, אתה יודע מה נאמר, והגיע הזמן לפתוח הכול.
אלוהים, שמישהו יעזור לי עם האישה הזאת. מה היא רוצה מחיי? בסך הכול סיפרתי מה זאת עם השוחד הפוליטי עשתה.
עכשיו אני רוצה לומר דבר חשוב נוסף על ההתנהלות מעוררת הדאגה של רשויות אכיפת החוק והשלטון. התיק על ירי הזיקוקים הימיים כנגד ארבעת העצורים מקיסריה מעלה שאלות כבדות משקל על הדרך שבה מתנהלת הפרקליטות. איך ייתכן שבאירוע מחאה שבו אין נפגעים, שבו בקושי ברור איך וכמה זיקוקים הובילו לשרפה של כמה עלים, אנשים ללא כל עבר פלילי מואשמים במעשה טרור? האם הם עשו טעות? בוודאי, בוודאי.
סיפרתי על זה שהיא רצתה לצרף את טיבי לקואליציה הקודמת, והיא נלחצה.
גם אפרת מאשרת את זה. רגע, רגע, אפרת.
בבקשה, אני לא משקרת, חברים. אפרת רייטן שמעה בעצמה.
אני מאשרת, אני עוצרת. אני מקשיבה לאפרת.
אני שיקרתי על זה שהיא רצתה לצרף את אחמד טיבי לקואליציה הקודמת. היא נלחצה בטירוף, ועכשיו גם אפרת שמעה את זה.
לקחה שוחד פוליטי בעודה מנסה לצרף עוד אנשים לקואליציה.
היא אמרה לי: אני אחזק איתו את הקואליציה.
היית צריכה להיות יותר דיסקרטית. דיברת עם שתינו. היית צריכה להיות דיסקרטית. לשתינו חשפת את כוונתך לצרף את אחמד טיבי לקואליציה.
עידית, האמת נחשפה, תתמודדי. גם לקחת שוחד פוליטי וגם שיקרת, בבקשה, די.
בטח גם את יודעת. על מה היא התפלפה? על זה שסיפרתי שבכנסת הקודמת היא רצתה לצרף את אחמד טיבי לקואליציה.
גם את שמעת את זה? כי גם אפרת רייטן שמעה את זה.
כן, גב' שוחד פוליטי. אוקיי, אני ממשיכה את הנאום, בבקשה.
הסיפור הזה של אנשים ללא כל עבר פלילי שמואשמים.
רגע, אחמד, עכשיו אתה מצמצם את הנאום שלי.
הסיפור הזה שאנשים ללא כל עבר פלילי מואשמים במעשה טרור במקום לחפש את האמת ולבדוק את העובדות. בחרו להגיש כתב אישום חמור תוך ידיעה מוחלטת ומעורבות של אשת ראש הממשלה בעדכון בכתבי האישום – אני גם הגשתי על זה מכתב – ולמרות חוות דעת של מומחים, שברובם אמרו שלא ברור איך הזיקוקים הובילו בכלל לשרפת העלים. אחד המומחים אף הדגיש שיש צורך בניסוי מקצועי לבדיקת הסוגיה, אבל הניסוי הזה לא בוצע. ואיזו חוות דעת נשארה בתיק, שעליה מבססים את כל המעצר וההאשמות בטרור כלפי אזרחים שומרי חוק, אוהבי ישראל – על מה? על חוות דעת של מנכ"ל חברה פרטית שיש לה התקשרויות כלכליות עם הממשלה בשווי מאות אלפי שקלים, בלי גילוי נאות. נראה לכם שחוות דעת כזאת אמורה להספיק כדי לעצור אנשים עד תום ההליכים באשמת טרור? ככה פוגעים באמון הציבור ובמערכה כולה.
הפרקליטות חייבת להחזיק את עצמה, להישאר שומר סף איתן, לא להתפרק תחת הלחצים. ההליכים חייבים להיות נקיים מהשפעות זרות – ושמירה על זכויות אדם, עצורים וזכות המחאה והדמוקרטיה. הציבור רואה, הציבור מבין והציבור לא יסכים לכך. אנחנו כאן כדי לדרוש שהחלטות בתיק הזה ובכל תיק יתקבלו בצורה הוגנת ומאוזנת. שלטון חוק אמיתי לא יכול להיות שרירותי, לא יכול להיות מוטה, והחצר הביזנטית של ראש הממשלה לא יכולה לנהל את החוק. הוא לא יכול להישען על ספקות ועל ניגודי עניינים. שלטון חוק חייב להיות עוגן של צדק, לא כלי להרתעה פוליטית.
אני קוראת לפרקליטות לרדת מהעץ. ארבעת העצורים עשו מעשה טיפשי לחלוטין. יש הבדל בין הגשת כתב אישום לבין סעיפי כתב האישום החמורים והמופרעים שהוגשו. ההבדל הזה חייב להיאמר, חייב; לעשות כאן – פרופורציות טוטליות. לא להרוס חיים של אנשים כי ראש הממשלה בקמפיין. זה לא יכול לקרות.
ואני רוצה להגיד משהו: ערלות הלב של ממשלה ששכחה לגמרי את החיים עצמם, את יוקר המחיה, את המציאות של האזרחים, את הציבור העובד והמשרת, שנאנק תחת הנטל – חייבים להציף את זה, חייבים לומר את הדברים האלה. המציאות יכולה להיראות אחרת, סדרי העדיפויות יכולים להיות אחרת, זה לא מחייב – המציאות הנוכחית.
ואני אקריא כאן קטע מהשיר של הג'ירפות: "ומי שלא ישן לא חולם / ומי שלא חולם כועס / ומי שכועס כועס / ומי שלא אוכל רעב / ומי שרעב זאב / ומי שזאב זאב. // וכמה מדרגות נעלה עד שנראה / זה את זה?"
1,996 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.