קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תכף נעבור לקרוא מספרו של י' בקר על משנתו של דוד בן-גוריון, אבל כמה דברים יש לי להגיד לפני כן. האחד – בסוף השבוע האחרון ראש הממשלה נתניהו התראיין לוול סטריט ג'ורנל ודיבר על התנאים שלו לקיום עסקה או שלא לקיום עסקה. הוא אמר שעד ששלטון החמאס לא ימוטט, לא תהיה עסקה.
לא יפסיק את המלחמה בעזה עד – – –
אתה יודע, בני גנץ אמר כבר לפני כמה חודשים שהמלחמה בעזה תהיה שנה מלחמה עצימה, עוד עשור של כיסוח דשא, ועוד דור עד שהדבר הזה אולי ייגמר לגמרי. אבל בכל מקרה, האמירה הזאת של נתניהו זו אמירה שבפירוש מפריעה לקיומה של עסקה להחזרת החטופים. הרי נתניהו בעצמו נטע איזושהי תקווה בלבבות העם שמשהו עומד על הפרק, וכחלק מהתקווה הזו הוא דרש משרי הממשלה ומחברי הקואליציה לא לדבר, הוא אמר שעכשיו עדיף לא לדבר. אבל אז מה? הוא בא ואומר את המשפט שבעצם הכי מדכא עסקה שאפשר לחשוב עליו.
עכשיו, כולם מבינים שאסטרטגיה של עסקה כל כך מסובכת ומורכבת צריכה להיות שדבר ראשון מטפלים במגוון נושאים שגם הם במחלוקת לא פשוטה אבל הם בני פתרון: כמה מחבלים ישוחררו; איזה מחבלים ישוחררו; לאן ישחררו אותם; באיזה פעימות נקבל חזרה את החטופים; השמות של החטופים. כל הדברים האלה הם דברים מאוד מאוד מורכבים שברור שצריכים להיות חלק בדיונים לגבי העסקה. גם כך יהיה מאוד קשה להגיע לדברים האלה.
אבל אחרי שמגיעים לדברים האלה, אחרי ששני הצדדים כבר מבינים מה הם מקבלים בעסקה, ואנחנו בעיקר מבינים שאנחנו מקבלים חזרה את החטופים – אחרי שמגיעים ומדברים על הדברים האלה, אז מגיעים לדבר על הדבר שיקרה או לא יקרה, הדברים הקשים ביותר, אחרי ששני הצדדים כבר מבינים מה הם מרוויחים. אז בדרך כלל בנקודות האלה מישהו מתגמש, אחד הולך קצת לפה, השני הולך קצת לפה. אבל לדבר על הדבר הזה מייד בפתיחה, תוך כדי הזמנים הרגישים של הניסיונות להגיע לעסקה, זה מקטין מאוד מאוד את הסיכוי לעסקה, מקטין מאוד את הסיכוי לעסקה, ומכאן הביקורת הקשה על נתניהו. מכאן הביקורת הקשה על נתניהו. מי שבאמת רוצה עסקה – ואני משוכנע שכולם רוצים לראות את החטופים חזרה בבית, אבל מי שרוצה עסקה לא שם על השולחן את הסעיף הכי מכבה עסקה מייד בהתחלה. זה מה שנתניהו עשה. זה חמור מאוד.
הדבר השני – זה שמדברים פה כל הזמן על ניצחון מוחלט. כולנו רוצים ניצחון מוחלט. כולנו רוצים לנצח את החמאס. אין אחד שחושב שראוי שמישהו מהמחבלים הארורים האלה יסיים את חייו באופן טבעי בגיל 120. אנחנו צריכים לוודא שכל מי שהיה מעורב בטבח הנוראי הזה לא יגיע לגיל 120, לא ימות מיתה טבעית. אבל האם הממשלה עושה משהו כדי לקדם את הניצחון המוחלט הזה? מה הממשלה עושה כדי לקדם את הניצחון המוחלט הזה? הינה אני פה עם נתונים מכתבה של שי לוי שפורסמה בערוץ 12, והוא מצטט לוחמי הנדסה במילואים שמתארים איך מאות משאיות, מאות משאיות של אספקה נכנסות לרצועה ישר לידיים של החמאס. זה מביא את הניצחון המוחלט? אספקה של עוד ועוד משאיות לחמאס – זה מה שמביא את הניצחון המוחלט?
אז במשך שנים נתניהו העביר מזוודות של דולרים ישירות לחמאס, ועם הדולרים האלה הם תחזקו את המנגנון שלהם ובנו את מנהרות המוות והשיגו עוד ועוד נשק. ועכשיו הוא לא מעביר מזוודות, עכשיו הוא מעביר משאיות במאות מיליונים של דולרים ישר לחמאס. אז איפה הניצחון המוחלט? אתה רוצה ניצחון מוחלט? קדימה, תוריד 25 חטיבות מתמרנות, תוריד חטיבות הנדסה, תוריד חטיבות שריון, תוריד חטיבות חי"ר, תביא את חיל האוויר, תביא את חיל הים, תעשה מלחמה כמו שהיה בינואר, כמו שהיה בדצמבר. אבל איך בדיוק יהיה ניצחון מוחלט אם יש סטגנציה צבאית וכל יום מעבירים מאות משאיות של אספקה ישר לידיים של החמאס? ככה מגיעים לניצחון מוחלט?
הנושא הבא זה היועמ"שית. בלתי נתפס בעיניי שתוך כדי מלחמה, כשיש לנו עדיין 100 חטופים בעזה, פה מעיזים לדבר על משהו שהוא כל כך במחלוקת, כל כך משסה ומפלג את העם. איך בכלל אפשר לדבר על הדבר הזה עכשיו? זהו, נגמרה המלחמה? נגמרה המלחמה שעכשיו אפשר לעסוק בדברים שהם כל כך מפלגים? מי שמדבר על פיטורי יועמ"שית או מצד שני מי שמדבר על נבצרות ראש הממשלה, יש לו רק מטרה אחת מול עיניו, והמטרה היא לפצל, לפלג ולשסות את העם זה בזה, אחד בשני. אז מספיק עם חוסר האחריות הזה. מספיק עם חוסר האחריות הזה. זה לא יקרה, לא פיטורי היועמ"שית ולא נבצרות של ראש הממשלה. כל מי שיש לו קצת אחריות, נשארה לו קצת בראש שלו, אז צריך להפסיק עם הדבר הזה, ומייד.
לגבי חוק הגיוס, מתחילות להסתובב פה במשכן שמועות על זה שהשר כץ, שר הביטחון, מסתובב עם איזה נוסחת חוק גיוס. וברור לחלוטין ממה שנשמע שזה לא חוק הגיוס, זה חוק השתמטות. אדוני השר גולדקנופ, אנחנו צריכים אתכם איתנו, את אחינו החרדים. אנחנו חייבים אתכם איתנו בשדות הקרב. ביטחון מדינת ישראל קורא לכם להצטרף אלינו. האנשים שלנו לא יכולים לשאת יותר את המעמסה הזו לבד. אי-אפשר שגם השנה אותם אנשים יעשו עוד פעם מאות ימי מילואים. זה לא יעבוד, זה לא יכול לעבוד. וחוק שלא יהיו בו סנקציות אישיות כלפי הפרט לא יעבוד.
השר גולדקנופ, אני מאלה שחושבים שאנחנו חייבים לומדי תורה במדינת ישראל. חייבים שיהיו פה לומדי תורה במדינת ישראל. בלי לומדי תורה במדינת ישראל אין לנו זכות קיום. אז דבר ראשון, אני חושב שהציבור הדתי-לאומי מוכיח שאפשר גם וגם – אפשר גם להיות בשדות הקרב וגם ללמוד תורה. מוכיחים את זה כל אותם הקדושים שמסרו נפשם על קידוש השם ועל הגנת הארץ ונהרגו בקרבות, כאלה שבין הסתערות להסתערות פתחו ספר קודש ולמדו, כאלה שבין קרב לקרב פתחו גמרא ולמדו, פתחו דף יומי ולמדו. אפשר גם להילחם וגם ללמוד תורה. ואני מזמין אותך, השר גולדקנופ, ללכת לישיבות ההסדר שלנו ולישיבות הגבוהות שלנו ולראות את התלמידים. נכון, יש פחות עכשיו, כי חלקם בשדות הקרב, אבל תראה איך לומדים שם תורה, ואפשר גם וגם.
אבל מעבר לכך, מי שלא לומד תורה – בוא נתחיל במי שלא לומד תורה בישיבות החרדיות. השר גולדקנופ, אני למדתי גמרא בחיים שלי. לא הצטיינתי בזה, אבל אני יודע להעריך את אלה שלומדים, אני יודע כמה זה קשה. ושנינו יודעים ש-12,000 בחורים בשכבת גיל – לא כולם מתאימים ללמוד תורה ברצינות. לא כולם מתאימים. אפשר עכשיו להתווכח כמה, אבל בוודאות לא כולם מתאימים. ומי שלא יכול ללמוד תורה – כי באמת זה מתאים לסיירת, סיירת של לומדי תורה, אבל כל השאר צריכים להתגייס לצבא; ואני מדגיש: במסגרות שמתאימות לאורח החיים שלכם. אדם חרדי שנכנס לצבא, צריך להתגייס למסגרת שתאפשר לו לשמור על אורחות חייו, והצבא נערך לזה, והצבא מקים את זה, אבל בלי שיהיו סנקציות אישיות ותמריצים אישיים כלפי הפרט, כל חוק שייכתב, לא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו.
מי שלא מתגייס, יש נגדו סנקציות, איזה שאלה.
חס ושלום. אני לא בטוח שאני שומע אותך.
לפגוע במי? לא שמעתי. אני לא מבין את הטענה.
על מי נגחך? לא, נקרא לזה – – –
לא, לא. השר גולדקנופ, אם יהיה פה חוק גיוס שפועל עם סנקציות אמיתיות כלפי הפרט – – –
למה כשאני קיבלתי צו גיוס, אם לא הייתי מתייצב, היו סנקציות פרטיות כלפיי? ולמה כשהילדים שלי קיבלו צו גיוס, אם הם לא היו באים להתגייס, חס ושלום, הם היו מקבלים סנקציות פרטיות כלפיהם, ורק הילדים שלך, אם הם לא מתגייסים, אז אין סנקציות פרטיות כלפיהם?
השר, לא תשמע אותי מצדיק פה השתמטות וחוסר גיוס של אף אחד. ומי שלא מתגייס, לא משנה מי הוא – הוא צריך שיהיו כלפיו סנקציות, וזה צריך להיות כלפי כולם, בוודאי, איזו שאלה. זה צריך להיות כלפי כולם.
הבעיה היא, אדוני השר, שאתם, אחינו, אחינו החרדים – אצלם זה ממוסד, זה משהו מגזרי, זה משהו כללי, זה לא משהו של הפרט. ולכן, כל המחשבה הזאת שעכשיו יהיו ענישות כלפי מוסדות – הרי זה לא עובד. זה קשקוש. תמיד תמצאו איזה פטנט לתת למוסדות את מה שייקחו להם בענישה דמיקולו, בישראבלוף, ולכן זה צריך להיות כלפי הפרט.
ואני אומר לך, השר, כולם מנסים עכשיו לזרות חול בעיני הציבור בדיבור על מספרים: יהיו 5,000, יהיו 6,000, בעוד שלוש שנים יהיו כבר 12,000 בכל שנה. זה לזרות חול בעיני הציבור. מבחינתי המספרים בכלל לא משנים. מבחינתי כל עוד אנחנו נשנה את השיטה ונעבור לאחריות הפרט החרדי כלפי הגיוס שלו או האי-גיוס שלו – עכשיו אפשר לדבר על מספרים. מבחינתי, שבשנה הראשונה, מתוך 12,000, יהיו 10,000 שלומדים, אבל על ה-2,000 – יש להם אחריות אישית, פרטית, כלפי המדינה להתגייס, ואם הם לא מתגייסים, אם הם לא קיבלו את מכסת הפטור ללומדי תורה, יש להם עסק, כמו כל נער בישראל – יש להם בעיה מול מוסדות המדינה, כמו כל נער בישראל.
והמספרים האלה, הם בסוף צריכים לעלות בהתאם לצורכי צה"ל, בשיח עם עולם הישיבות, ולא ייתכן שאלה שלא לומדים, לא משרתים בצבא, מקבלים כל מיני פטורים. וזה שיש עכשיו כל מיני ישיבות נושרים – השר גולדקנופ, מה האבסורד כיום? האבסורד כיום שמצד אחד יעדי הגיוס הם יעדים של צה"ל – היום אם לא מתגייסים 1,800 חרדים בשנה, אל מי באים בתלונות? אל צה"ל – אבל ביד השנייה מדינת ישראל נותנת כסף לישיבות נושרים. אלה ישיבות שבהגדרה לא לומדים שם. יש שם כל מיני בריכות שחייה, הופעות, טיסות לחוץ לארץ, שולחנות ביליארד – העיקר שלא יתגייסו. ביד אחת מדינת ישראל כועסת על הצבא שהוא לא מגייס חרדים – ביד השנייה מדינת ישראל מתקצבת ישיבות נושרים שעושות הכול כדי למנוע גם מאלה שלא לומדים להתגייס לצבא, ואנה אנו באים? זה בלתי נתפס.
השר גולדקנופ, שוב, בסוף המצב הזה שבו אנחנו מבצעים 200, 300, 400 ימי מילואים – זה לא יכול להימשך.
זה לא יכול להימשך. יש משפחות בארץ שלא ישנות בלילה ומשפחות שישנות מצוין בלילה. זה לא יכול להימשך, וצריך לטפל בזה.
הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, לפני שאני עובר להקריא את הספר על בן-גוריון, זה הסיפור שגם הממשלה בסוף, בעצמה, לא מאמינה שחרדים יתגייסו. איך אנחנו יודעים שהממשלה לא מאמינה בעצמה שחרדים יתגייסו? כי הגיעו אנשי האוצר לוועדת הכספים והודו שהתקציב לא לוקח בחשבון גיוס של חרדים. מבחינת התקציב שעכשיו מוגש לשנה הקרובה, עולם כמנהגו נוהג – אפס השתתפות של חרדים בשירות צבאי ואותה השתתפות של חרדים בשוק העבודה. כלום, לא השתנה כלום. מצד אחד מספרים לנו שהולך להיות חוק גיוס אמיתי שבסופו של דבר אלפי חרדים יתחילו לשרת בצבא, ומצד שני, כאשר משרד האוצר מביא תקציב – אפס התייחסות. ועוד החשב הכללי של האוצר הוציא מסמך של 16 עמודים שכולו פירוט על ההשלכות הכלכליות של אי-הצטרפות החרדים לשירות צבאי.
הרי בסופו של דבר זה הגיון פשוט. כל 12 חיילים חרדים – חיילי חובה, עזוב חרדים – כל 12 חיילי חובה מחליפים חייל מילואים. למה? כי אם עכשיו אנחנו צריכים חטיבת מילואים כדי לשמור על גבול ירדן, אז חטיבת המילואים הזאת בכל חודש מתחלפת, אבל אם תהיה שם חטיבה סדירה, אז לא צריכים אותם. לפחות כל מסגרת סדיר מחליפה 12 מסגרות מילואים.
השר, אני מאלה שחושבים שאנחנו צריכים בחורי ישיבה. אני אומר, הציבור הדתי-לאומי מראה שאפשר גם להיות בחור ישיבה וגם להיות לוחם בקרב, ואני אומר, גם מי שלא לומד בישיבה. בוא נדבר על אלה שלא לומדים בישיבה. עזוב את אלה שלומדים, בוא נדבר על אלה שלא לומדים.
השר גולדקנופ, חייל מילואים עולה פי שניים מחייל סדיר. היות שעכשיו צורכי הביטחון שלנו הולכים לעלות, אז יהיו חיילים על גבול ירדן, ועל גבול סוריה, ועל גבול רצועת עזה. יהיו חיילים. השאלה היא אם הם יהיו חיילי מילואים או חיילי סדיר. חייל מילואים עולה כמעט פי שניים מחייל סדיר. חייל זה יקר, לא אמרתי שחייל זה זול. חייל זה יקר, כלכלית. כל השיח פה הוא שיח כלכלי. ברור לחלוטין שאנחנו צריכים עוד חיילים סדירים, והחיילים הסדירים האלה – המקור ההגיוני זה להביא את אחינו החרדים, לפחות את אלה שלא לומדים בישיבה.
השר גולדקנופ, שנינו יודעים טוב מאוד שמתוך כ-12,000 בחורים בשכבת גיל, לא כולם יושבים ולומדים בישיבה. אתה יודע, אנחנו שומעים חלק מהרבנים, ואני נזהר מאוד בכבודם של הרבנים, אבל אומרים בצורה מאוד מאוד גלויה: גם מי שלא לומד, אסור לו להתגייס. אז לאן זה הולך? לכן ברור לחלוטין שבלי סנקציות אישיות, בלי סנקציות שנוגעות בפרט החרדי, חבל על הזמן. אנחנו יכולים לדבר פה – מחרתיים יבוא שר הביטחון יגיד: 10,000 בשנה. את מי זה מעניין? המספרים האלה לא מעניינים כלום. המספרים – זה לא רלוונטי.
נעבור לספר על בן-גוריון. נתחיל בהקדמה להוצאה המחודשת.
אני אגיד לך, המבוא מעניין, כי נראה לי שזה תקציר לתפיסת העולם של דוד בן-גוריון.
אמרתי, י' בקר, זה כנראה ממכון למורשת בן-גוריון.
"תפיסת העולם של דוד בן-גוריון. תפיסת העולם של ד' בן-גוריון היא אידיאליסטית-דינמית. היא אידיאליסטית על שום כך, שהיא מכירה ב'עליונות הרוח', בכוחה של האידיאה, בתוקפו של החזון ובהשפעתו של הרעיון. היא דינמית, שהרי אינה התבוננות צרופה ביקום, הסתכלות פסיבית בחיים, אלא הינה עיון שתכליתו – הגשמה, ומגמת פניה – עיצוב פני החיים.
"האידיאליזם של בן-גוריון אינו מופשט וערטילאי, אלא הוא צמוד לממשות ומעורה בה, ויש לו זיקה 'למציאות הטבע והיכולת הגנוזה בתוכו'.
"תפיסת עולם זו חותרת 'לעמוד על אמיתות ההוויה וייעוד האדם עלי אדמות' ומקפלת בתוכה ראייה מיוחדת של העולם והחיים, האדם והחברה, האומה והמדינה. ועל יסוד משנתו העיונית עושה בן-גוריון את חשבון עולמם של עם ישראל ומדינת ישראל.
"נקודת המוצא של תורת בן-גוריון הן שתי התופעות הנפשיות היסודיות: ההסתכלות הפנימית וההסתכלות החיצונית. על ידי ההסתכלות הפנימית, ההתרכזות בחיים הנפשיים, עשוי האדם לתהות על התהליכים הרוחניים ולעמוד על טיבם ומהותם; ועל ידי הסתכלות החיצונית בא האדם במגע עם העולם המוחש, עולם החומר: 'לאדם כחלק אורגני מההוויה המורכבת הזאת – שהיא גם חומרית וגם רוחנית, גם טבעית וגם אלוהית – ניתן לראות ולהסתכל, להבין ולהכיר טיבו של העולם, ויש לו שני אמצעים לחקר היקום: ההסתכלות הפנימית וההסתכלות החיצונית שלו'.
"ומתוך התבוננות בעולם הרוח ובעולם החומר התייצב בן-גוריון בניגוד גמור להשקפה הדואליסטית, לתורת השניות, הדנה את שני העולמות של הרוח והחומר כשתי הוויות נפרדות בהחלט; 'זוהי ההשקפה שנתפסו לה כמה מהוגי אומות העולם, מהיוונים והפרסים ועד דיקרט ותלמידיו'. בן-גוריון דוחה תורה זו, המביאה לקרע גמור בין הרוח והטבע, והוא משיג את החומר והרוח כשני גילויים של אחדות אחת: העולם מתגלה בשניות ומיוסד באחדות. בן-גוריון עומד 'על אחדות היקום וההוויה, למרות גילוייהם והופעותיהם המרובים' ואינו 'מקבל תורת השניות שיש חומר לחוד ורוח לחוד. כל גדולי ישראל בימי קדם ובימינו אלה הכירו תמיד, אם מתוך אינטואיציה דתית או תפיסה מדעית מעמיקה, באחדות החומר והרוח'. הוא מניח מצע אחדותי ביסודן של התופעות ומצדיק את תורת האחדות, את המוניזם: 'יש מוניזם שהוא מוצדק ויש בו תוכן גדול וחיובי, וזוהי האחדות הכוללת של כל ההוויה הקוסמית'.
"ומכיוון שהרוח והחומר אינם עצמים מיוחדים הרי מתחוור, שאינם צרים זה לזה, אלא הם משלימים האחד את השני וזקוקים זה לזה: 'החומר והרוח אינם שתי רשויות נפרדות. בריאות-גופא ונהורא-מעליא תלויים זה בזה'. וקיומו של הרוח 'לא יתואר בלי גילויי החיים האחרים, התלויים בכוח ובחיל. כבר חכמינו הקדמונים ידעו האמת הפשוטה והנעלה, כי אין תורה בלי קמח ואין קמח בלי תורה'." אתה יודע, אומרים על דוד בן-גוריון שהוא לא היה אומר את המילה "את" – "כבר חכמינו הקדמונים ידעו האמת", לא "את האמת".
"מכאן, שאין תפיסת העולם האידיאליסטית של בן-גוריון מפחיתה את ערך החומר ואינה מזלזלת בחשיבותו של הכוח הפיזי, שהרי 'שלילתו של כוח זה היא שלילת העולם הקיים, שלילת החיים'. אין קיום לרוח ללא החומר על גילוייו השונים.
"אולם הגרעין הפנימי, הנקודה המרכזית במשנתו של בן-גוריון, היא ההכרה בכוח הרוח לכבוש את החומר, כלומר: ההכרה ב'עליונות הרוח' ו'הכפירה בעליונות גופנית, בעליונות הכוח הפיזי'. והרוח שהוא 'מותר האדם' אינו התבוננות פסיבית", אלא פעולה, "פעילות, אקטיביות, דינמיות, הוא כוח יוצר ובונה, פעיל ומפעיל: 'אנו האמנו ומאמינים בעליונות הרוח הספוג בחומר ושליט בו', שכן: 'באמצעותו אדם מבין ותופס והוגה ורואה עתידות ומתקשר עם דורות עברו ועם ימים יבואו, וחודר לערפילי מרחקים ולסודות הטבע, ויוצר דבר שירה וכל מלאכת מחשבת וחוזה ומנחיל לעצמו ולזולתו ערכים ועדות וחזיונות ורעיונות ומשאות נפש, שלמענם אנשים נלחמים ונהרגים'. והוא-הוא 'אותו דבר מופלא וסמוי מן העין, אשר רק אם הוא פועל בתוכנו, וכל עוד הוא פועל בתוכנו, אנו מסוגלים לחיי יצירה, העפלה וגבורה'. הוא 'הגילוי העליון בחיי אדם ועם ובהיסטוריה האנושית'.
"וגדול כוחו של הרוח בכך, שהוא מעצב את החיים וצר להם צורה, ומשפיע השפעה מכרעת על חיי האדם והתהליכים ההיסטוריים: 'סגולות הרוח מכריעות בשינוי פני ההיסטוריה ובפילוס נתיבות חדשות בהליכות אנוש'. והרצון המודע, שהוא אחד מסגולות הרוח, הוא הגורם הדינמי והמניע בהיסטוריה ובחיים ולא הכוחות הסמויים שבטבע: 'לא הגורל הפטלי שולט בהיסטוריה, והחיים אינם משחק של כוחות עיוורים בלבד. התערבותו המכוונת והמרחיקה ראות של הרצון האקטיבי היוצר ובר-הכרה במהלך ההיסטורי – הוא אחד הגורמים והמניעים של הפרוצס הסטיכי'. ובן-גוריון קובע את הכלל הגדול: 'כלל גדול בהיסטוריה האנושית – עליונות הרוח על הכוח הפיזי'. ההכרה בעליונות הרוח היא היסוד הפרינציפיוני במשנתו של ד' בן-גוריון".
"מטעם זה עצמו מתחוור לנו – – –"
"מטעם זה עצמו מתחוור לנו, שהאידיאה היא כוח ריאלי, ממשי ולפיכך 'אנשים נלחמים על דעותיהם לא פחות מאשר על שלטונם ורכושם, ומזמן שהאדם עמד על דעתו – לא חדל המאבק האידיאי', שהרי 'האידיאה היא התעלמות מאחד הגורמים והגילויים המרכזיים בהיסטוריה האנושית'.
"ומכאן אמונתו העמוקה של בן-גוריון בכל יכולתו של החזון: 'אני מאמין אדוק בחזון. אני מאמין כי החזון הביא אותנו הנה; אני מאמין שבכוח החזון בנינו המפעל; החזון הקים המדינה, נתן לנו צבא הגנה והנחיל לנו ניצחון. החזון מוסיף לחולל נפלאות. והחזון הוא הוא נקודת המשען ועוגן ההצלה במשבר החיים של אדם ואומה: 'רק עם מצפן החזון בידינו נמצא דרכנו בתוך הגלים הסוערים של תקופתנו המסוכסכת'. ואדירה הכרתו הפנימית והוודאית כי 'החזון לא יאכזב – אם לא נתאכזב לו'.
"תורת אחדות החומר והרוח מחייבת שכל אידיאה, חזון, שאינם יוצאים מן הכוח אל הפועל, שאינם מתגשמים בחיים, הינם משוללים כל ערך ממשי, חיובי, שהרי הרוח זקוק לאחיזה בהוויה, זקוק לנקודת סמך במציאות, ולפיכך קבע בן-גוריון: 'חזון – –"
ספר על בן-גוריון. "– – חזון עלול להתרוקן מתוכנו וליהפך למליצה נבובה אם אינו קשור למעשה מגשים', 'ומחשבה שאינה מלווה מעשה הגשמה מתערטלת מאמיתה ומתרוקנת מתכנה והופכת מליצה תפלה ועקרה'.
"תפיסת העולם האידיאליסטית-דינמית של בן-גוריון תובעת את המעשה, המפעל, ההגשמה, ולכן: 'יפה כוחו של המעשה מכוחה של התורה וההוכחה המופשטת', אולם כשם שהמחשבה טעונה מעשה, כך תלוי ואחוז המעשה במחשבה היוצרת המקורית: 'מעשה שאינו מעורה במחשבה עצמית ובת-חורין היונקת מהמקור – סופו להצטמק ולהסתלף'. קיצורו של דבר: על ידי הרוח מקבלת ההוויה את ההווי שלה.
"נמצאים אנו למדים, שהרוח הוא המהות הפנימית של האנושות, שהוא הכוח היוצר והבונה של העולם והחיים, שהרי הוא 'ספוג בחומר ושליט בו'.
"אולם כשהאדם מתרומם לידי ההכרה הוודאית בעליונות הרוח, הרי הוא עשוי בהכרח להגיע לידי המסקנה ההגיונית, שקיימת ישות רוחנית, מוחלטת, מעבר לעולם המוחש. שיש שם הוויה אלוהית מסתורית באותו חוג טרנסצנדנטי שמעבר לסובייקט, באותה ספירה רוחנית עליונה המהווה את מקורו של הרוח האישי הפרטי. שכן כשמשיגים את הרוח משיגים תוך כדי כך חיוב מציאותי של כוח אלוהי בעולם. ואומנם כך הייתה דרכו של בן-גוריון; הוא הרחיק לכת מכאן והלאה, מן הנגלה שבחיים אל המסתורין הדתי שבהם. הוא ראה והכיר, כי שורש הרוח נתון בספירה עליונה: בהוויה אלוהית 'מסתורית שאין יודע פשרה וסודה, אבל כל איש מכיר קיומה, כוח עוצמתה, פעולתה והשפעתה'. כל ההוויה כולה 'היא גם טבעית וגם אלוהית', והאדם מקבל את השפע ששופע מהוויה אלוהית זו: 'אנו שואבים כוחנו מספירות עליונות'." מסתבר שהוא לא היה אתאיסט.
"מכאן, שהרוח אינו רק הכוח המרכזי של העולם והחיים, אלא הוא חלק בלתי נפרד של האלוהות, ונתיב יש מוליך מן הרוח האנושי אל ההוויה שהוא היסוד הבלתי מודע והאי-רציונלי של היקום.
"ובן-גוריון מרגיש בעליל את קרבתו של אלוהים. אומנם הוא אינו נראה, אבל קולו נשמע: 'קול אלוהי מדבר לאדם בימינו כאשר דיבר לפני שלושת אלפים שנה. יש סבורים שהקול בא מן השמיים, ויש אומרים שהוא בא מן הלב. חשוב הקול, ולא הוויכוח על מקום בואו. וכל אדם מסוגל לשמוע קול זה לעיתים תכופות או רחוקות, בצלילים בהירים או מעומעמים, אם אוזנו נטויה לדבר אמת' וגם לחרשים ולאילמים מגיע הקול'.
"בכוח חוויה דתית זו ובתוקף ההרגשה הפנימית הנמרצת של קרבת אלוהים, חזה בן-גוריון חזון עתיד בשנת 1950, והוא: 'עוד צפוי לנו מעמד גדול. איני אומר כמעמד הר סיני, או כמעמד יסוד המדינה, זאת איני יודע. אפס ייתכן עוד מעמד גדול. ואולי עוד נשמע הקול המדבר מתוך האש – "במסות, באותות ובמופתים, ובמלחמה, וביד חזקה ובזרוע נטויה, ובמוראים גדולים", וייפתח שוב פרק חדש וגדול בתולדותינו'.
"כלום נתגשם חזון זה ב'מסע סיני' ב-1956, או האם עוד חזון למועד?
"כללו של דבר: החוויה הדתית הייתה לכוח פעיל וממריץ בנפשו של בן-גוריון, וממנה הוא שואב את כוח חיותו ועוז רוחו.
"בן-גוריון נתן את תפיסת עולמו האידיאליסטית-דינמית עניין גם להשקפתו על האדם. תורת האדם של בן-גוריון כוללת: א. את מהות האדם וטיבו. ב. את האדם העובד. ג. את 'אדם המעלה' – החלוץ.
"בעיית האדם עומדת בימינו במרכז המחשבה האנושית. מהות האדם שנויה במחלוקת, מהותו לא הוכרה, וההכרה נחוצה. רוב ההוגים של דורנו נוטים לשלול מן האדם את צלמו האלוהי, לערטל את נפשו מכל תוכן חיובי ולהנמיך את שיעור קומתו הרוחנית: האדם הוא – אבסורד; אין טעם לקיומו ואין משמעות להווייתו.
"במנוגד להשקפות פסימיות אלה, אומר בן-גוריון 'הן' לאדם, ויש במשנתו משום הרמת קרנו של המין האנושי.
"ונודעת חשיבות מיוחדת לציור האדם ודמותו במשנתו של בן-גוריון, שהרי הוא הגיע להשקפותיו לא מתוך עיונים מופשטים, אלא מתוך ניסיון עשיר ורב-צדדי ביחסיו האישיים עם בני האדם מכל החוגים והמעמדות. הוא הכיר את האדם ועמד על טיבו מתוך מגע חי ובלתי אמצעי. עובדה זו מקנה משקל מיוחד לדעתו של בן-גוריון על האדם ולהערכתו.
"מהות האדם וטיבו. בן-גוריון קבע אמת מידה של הערכה, והיא: 'הערכה אמיתית תיתכן רק אם שוקלים במאזני צדק את המגרעות ואת היתרונות', ובהתאם לאמת מידה זו הוא מעריך את האדם. לפי דעתו אין אדם שכולו זכאי או כולו חייב' בכל אדם ואדם משמשים טוב ורע כאחד; 'אין אנשים מושלמים בעולם, אפילו בתנ"ך לא מתואר אדם מושלם, ללא כל פגם ומשגה. לכל אדם יש תכונות טובות ולא טובות – –"
חד-משמעית. "– – ואף התכונות הטובות לרוב אינן מושלמות, אינן מגיעות לשיאן'. וכשם שאין בן אדם שכולו טוב, כך אין בן אדם שהוא כולו רע: 'איני מאמין שיש אדם שהוא כולו פושע, ורק פושע. אין דבר כזה. אין הוא פושע בכל רגע מחייו. לרוב הוא אדם ככל האנשים. גם בטובים שבנו חי פושע, ואני חושב שכל אחד מאיתנו הוא חוטא, אף כי אנו מסתירים או מדכאים זאת'. ויש 'גאות ושפל בכל איש'.
"כך היא דעתו של בן-גוריון על האדם האמפירי, כך מופיעה הווייתו השוטפת כפי שהיא מתגלה במעשיו ובהתנהגותו בחיי היום-יום. ואומנם פגום הוא האדם, ליקויים בתוכו, אך אין זה הקו המכריע במהותו, 'אך אין זה כל האדם, אין אדם בלי אלה – אבל יש עוד משהו בלתי נראה, בלתי נתפס, והוא מותר האדם. והמשהו המופלא, אין לו מידה ומשקל וממד, אך הוא מצוי בלא רואים ופועל ומפעיל – ולמשהו בלתי נתפס ובלתי נראה זה קוראים "רוח".' והרוח הוא-הוא שמהווה את מהותו הפנימית והעצמיות המיוחדת של האדם. האדם אינו אכסיסטנציה, אלא אסנציה, ורוחו של האדם הוא חלק של 'ההוויה האלוהית'.
תקשיב, טקסט אמוני רוחני – "רוחו של האדם הוא חלק של ה'הוויה האלוהית'.
ואללה. "ומטעם זה עצמו יקר הוא האדם וקדוש הוא האדם בתפיסת העולם של בן-גוריון: 'יקר האדם קודם לכל ערך אחר'. ובן-גוריון מסמיך את תורת האדם שלו לתפיסת היהדות ומזדהה עימה: 'האדם לפי אמונתו של העם היהודי נברא בצלם אלוהים – לא ייתכן ביטוי יותר עמוק, נעלה ונוקב לגדולתו וערכו ויקרו של האדם מביטוי זה. מושג אלוהים ביהדות מסמל תכלית הטוב, היופי, הצדק והאמת. וחיי אדם בעיני העם היהודי היו יקרים וקדושים".
כן. הוא דיבר על 400, השר גולדקנופ.
"ולפיכך אדירה אמונתו של בן-גוריון באדם, בהווייתו ובמהותו: 'בכל איש ואיש חבויים כוחות וסגולות אוצרות רוחניים', 'ואין קצה ואין תכלה ליכולת האינטלקטואלית של האדם, והשיאים שהגיע אליהם המדע בימינו אינם אלא שלבים ראשונים בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה', שהרי 'אין סוף לעלייה המתמדת של אדם'. ובמנוגד לדעתו של הובס ש'אדם לאדם – זאב', קובע בן-גוריון: 'אדם לאדם אינו אויב וצר – אלא שותף ועוזר', והוא חוזר ומטעים: 'אדם לאדם אינו זאב – אלא חבר ועוזר'.
"אמור מעתה, מכיוון שמהות האדם הוא הרוח האלוהי השוכן בקרבו, הרי מתחייב שאינו בבחינת מכשיר או כלי שרת, כלומר: 'אמצעי למטרה, אלא הוא מטרה לעצמו, תכלית לעצמו, הוא ערך מוחלט'. 'כל בן אדם הוא מטרה לעצמו. אין בן אדם אמצעי בלבד לאומה, למעמד, לאנושיות, להיסטוריה – אלא ערך מוחלט, מטרה לעצמו. רוח האדם, חירות האדם, יצירת האדם – היא מטרה לעצמה ואינה זקוקה לשום הצדקה נוספת. עצם קיומה היא זכות קיומה', שהרי 'האדם אינו מספר, אינו הפשטה, אינו אובייקט לצורת חיים, אלא יצור חי, הנושא הפעיל של צורות החיים'.
"אולם האדם, שהוא מטרה לעצמו, אינו חי מחוץ לחברה, מחוץ למולדת והאומה. אין זה בגדר אפשרותו ויכולתו ליצור לעצמו צורות חיים וערכי חיים, שלא יהיה בהם מן הזולת. ומבחינה זו הוא גם אמצעי. ומי שמצטמצם ומתכנס בעולמו הוא בלבד, נעשה מדולדל ותלוש. לפיכך הוא מצווה להשתלב בחיי החברה ולהצטרף לשלשלת הדורות, לאינטרסים המשותפים לו ולאחרים: 'אין האדם יצור בודד ואינו יכול להתקיים לבדו, ובאותה מידה שהאדם הוא מטרה, הוא גם אמצעי, כי כל אדם זקוק לעזרת אנשים אחרים מיום היוולדו (ועוד לפני כך) ועד יום מותו. ומכיוון שהוא נזקק לעזרת אחרים – הוא חייב בעזרה לאחרים, וערכו נמדד במידה שהוא משרת את הכלל'.
אני אקרא עוד שתי שורות. "'תפקיד שאדם ממלא מבלי שישרת רעיון היסטורי וערך מוסרי – חשיבותו מפוקפקת'." שומע, חנוך? "'תפקיד שאדם ממלא מבלי שישרת רעיון היסטורי וערך מוסרי – חשיבותו מפוקפקת'. ותכלית החיים היא בהעלאת הסגולות החיוביות שיש באדם: 'מבלי "שעבוד" לטוב ולנעלה שיש באדם, שנברא בצלם אלוהים – אין תוכן לחיים'. וזהו 'ייעוד האדם עלי אדמות'.
4,066 מילים של מתן כהנא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.