קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, ערב קשה ועצוב, אחרי שהתבשרנו על שלושה לוחמים מחטיבת כפיר שנפלו ברצועת עזה. אני שולח מכאן את תנחומיי למשפחות.
כל פעם שאנחנו שומעים את המילים המצמררות האלה, "הותר לפרסום", אנחנו מבינים היטב שישנן עוד משפחות שקיבלו את הבשורה, ועל הדלת של המשפחות שלהם דפקו קציני נפגעים מצה"ל שמודיעים. אני מבין שהשר שומע, רואה סרטון – אני שומע את זה עד לפה. אם אפשר גם להעיר לכבוד השר. אתה לא חייב להקשיב, אבל זה מפריע לי, הסרטון הזה שרואה השר, או מישהו מטעמו. אני שומע עד לפה את הסרטון הזה, אז אם אפשר, או שתפסיק. השר לא חייב להיות באולם, אבל זה מפריע לי לדבר, במיוחד כשאני מדבר על הלוחמים שנפלו.
לא, הוא פשוט לא שומע. עד לפה אני שומע את מה שאתה שומע שם, אדוני השר.
לא, אני לא רוצה לשמוע. אני מדבר על חיילים שנפלו. אני חושב שצריך קצת לכבד את מה שאני אומר.
תודה רבה. אתה יכול לשים גם אוזניות, אתה לא חייב לשמוע מה שאני אומר לך.
821 חללי מלחמה נפלו. 821 חללים. רק תדמיינו את המספר הזה. זה מספר מטורף. אלפי פצועים בגוף ובנפש, עשרות אלפי משפחות שלא ישנות כל לילה, בחרדה שהן יקבלו את הדפיקה הזו בדלת. אנחנו, חברי כנסת, מבקרים לצערי בלוויות, בשבעות. גם היום יצא לי לבקר משפחה, ואני לא יודע מתי זה ייגמר. אני כל פעם נחרד כשאני שומע את ההודעות האלה, וכל פעם אני שואל למה זה נמשך; שנה וחודשיים וחצי אחרי שהתחלנו את המלחמה הזו, למה אנחנו תקועים בתוך המלחמה הזו, למה לא הכרענו את החמאס, ולמה אנחנו לא מצליחים לעשות את הדבר על מנת שנפסיק, נפסיק לאבד שם חיילים רק בגלל שמישהו חושב לא לעצור או מישהו חושב להמשיך או מישהו מחכה לכניסה של הנשיא טראמפ ב-20 בינואר. פשוט כואב לי, כואב לי כל פעם לקבל את ההודעות האלה. ומה אני רואה כאן בכנסת? שהממשלה מתעסקת בהדחת היועמ"שית. ביום שנופלים חיילים ומאבדים חיילים, אתם בממשלה עוסקים בהדחת היועמ"שית. משימה לאומית. מצאתם לעצמכם משימה לאומית, להדיח את היועמ"שית.
אני כבר לא מדבר על מאות אלפי לוחמים שעשו, עושים ועוד יעשו שירות מילואים פעיל, גם בעזה וגם בזירות נוספות. אני כבר לא מצפה למינימום של כבוד, אבל לפחות בימים קשים כאלה מצופה מהמנהיגות, מראש הממשלה, לעצור את השטף הזה ולהפסיק את ההתקפות חסרות הרסן נגד היועמ"שית, נגד מערכת המשפט, נגד המשטרה, נגד החוקרים, נגד התקשורת; לעצור את זה ולכבד לפחות את הלוחמים והמשפחות שלהם. מצאתם לעצמכם משימה לאומית, להדיח את היועמ"שית.
כשאנחנו מדברים על הדברים שחשובים באמת לעסוק בהם היום, יש רשימה ארוכה. אני אפילו לא יודע ממה להתחיל. למען האמת, אני יודע ממה להתחיל, בוודאי שאני אתחיל מהחטופים. 100 חטופים עדיין נמצאים בעזה. אנחנו לא יודעים כמה מהם חיים, כמה מתים, אבל המספר הזה צריך להטריד את כל הנהגת המדינה. זה לא חודש ולא חודשיים ולא שלושה חודשים, ולא מערכה כזאת או אחרת, לא רפיח, לא ח'אן יונס – שנה וחודשיים שהם נמצאים בעזה. ומה אנחנו שומעים היום? עסקה הדרגתית בשלבים, בואו ניכנס, נראה. אני לא אפרט עכשיו כל מה שאנחנו שומעים גם בדיונים סגורים של ועדת החוץ והביטחון, ואני אמרתי לא פעם שחברי הכנסת יודעים הכי מעט. אבל איפה עובר הגבול? מתי אתם תבינו שמאחורי האמירות שלכם יש משפחות, ומאחורי המשפחות, מאחורי המשפחות יש גם מערכת של ערכים שעליה מתבססת מדינה שלמה?
אנחנו ביקרנו לא מעט משפחות של חיילים שנפלו. אני לא יכול לדבר בשם כולם, אבל כמעט בכל בית שהיינו בו שמעתי את המילים הקשות, שהחיילים נלחמו למען החטופים, שהחיילים שלנו והלוחמים האמיצים והגיבורים שלנו סיכנו את החיים וחלקם נפלו למען המשימה הזאת, להחזיר את החטופים. אז אני רוצה שגם לראש הממשלה זו תהיה משימת-על, ושראש הממשלה לא ידבר היום על עסקה בשלבים. הגיע הזמן להחזיר את כולם הביתה, וזה מה שמצופה ממך, אדוני ראש הממשלה.
שמעתי היטב בדיון היום, דיון 40 חתימות, שאתה, ראש הממשלה, מתנגח עם האופוזיציה. תתנגח עם המצפון שלך, תתנגח עם הראש שלך, תתנגח עם המחשבה שלך, תתנגח עם הספרים שאתה כתבת. אתה כתבת ספרים, איך להילחם בטרור וכמה חשוב גם להעביר את מורשת הגבורה. גם פה סיפרת על הגבורה. אז אני רוצה שאתה תתנגח לא עם האופוזיציה – תתנגח עם המצפן המוסרי שלך, ותעשה הכול בשביל לסיים את הסאגה הזאת ולהחזיר את החטופים הביתה. אני כבר לא מדבר על מאות נפגעים שעדיין לא חזרו למסלול הנורמלי שלהם, אם זה נפגעי מסיבת הנובה, אם זה משפחות שנפגעו בעוטף, ביישובי הדרום. אלפים, אלפים עדיין לא חזרו לחיים הנורמליים. אבל מה הם שומעים? הם שומעים ורואים שהממשלה שבמשמרת שלה האסון הזה קרה, מתנגדת בכל האמצעים להקים ועדת חקירה ממלכתית. ברור, יותר חשוב להתעסק בהדחת היועמ"שית מאשר בהקמת ועדת חקירה ממלכתית.
לפעמים כשאנחנו פה מדברים עם חברי הכנסת בפרסה ועם כוס קפה וכולנו מדברים – רובנו לא רבים אחד עם השני – אז אני לפעמים, ככה בשביל הספורט, שואל שאלות היסטוריות. אני אוהב היסטוריה, חובב היסטוריה. יש כאלה שמתפלאים כשהם שומעים שוועדת החקירה הממלכתית שקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים קמה חודשיים אחרי המלחמה, כשהחיילים שלנו עוד היו בחזית. אני לא רוצה להשמיץ ולהתנשא, אבל חלק מחברי הבית לא יודעים שהמסקנות הראשונות של ועדת אגרנט, ועדת החקירה בראשותו של השופט אגרנט, פורסמו כבר בחודש אפריל 1974. הציבור רצה תשובות. הציבור רוצה את התשובות האלה היום. אז אפשר להתווכח על מי יעמוד בראש ועדת החקירה, אבל אי-אפשר להתווכח על עצם הקמתה והצורך להקים אותה. אני חושב שזה שפל, פשוט הגענו לשפל, שאת האירוע הכי דרמטי, הכי נוראי בתולדות המדינה, לא מתחקרים ברמה של ועדת חקירה ממלכתית. אם היו שיקולים ענייניים, איכשהו הייתי מבין את זה. אין בעיה, אתם חושבים שהוועדה הזאת יכולה לפלג את העם? למרות שאתם פילגתם מספיק את העם, מספיק פילגתם את העם בשנה הזאת של המלחמה. אז תקימו שולחן עגול, תקיימו דיון בממשלה. זה מה שהיועמ"שית ביקשה מכם, מהשרים – תקיימו דיון. היא אפילו לא אמרה תקימו, כי זה פררוגטיבה של הממשלה. היא ביקשה לקיים דיון בממשלה על הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אפילו את זה אתם לא מסוגלים לעשות.
כשאני מסתכל על הנקודות שהן במחלוקת, מלבד החטופים, שבעיניי לא צריכה להיות מחלוקת בנושא הזה, אז אני שואל את עצמי: מהו ההישג שאתם בממשלה יכולים להתגאות בו במהלך השבוע הזה, כשאתם מציינים שנתיים מאז שחזרתם לשלטון? הישג אחד תביאו לי. אין אף הישג. הישגים שראש הממשלה אוהב להשוויץ בהם, כמו חיסול נסראללה, כמו חיסול סנוואר במקרה – שאגב, כולנו בוודאי מברכים על זה – זה לא הישג של הממשלה. שלא תטעו, זה לא הישג של הממשלה. אף שר, אף שר לא מסוגל לבוא לכאן, לעלות על הדוכן כאן בכנסת ולהגיד בגאווה: זה ההישג שאני כשר הבאתי בשנתיים האלה. אם מישהו יעזור לי ויגיד לי, אני אשמח לשמוע. הישג אחד תביאו לי. לא בתחום הדיור, לא בתחום הכלכלה, לא בתחום הביטחון – בשום תחום אין הישג לממשלה הזאת, שהשבוע תציין שנתיים להקמתה. ראש הממשלה מודה שלא הצלחנו – כאן הוא מדבר ברבים; כאשר יש הישגים הוא מדבר בלשון יחיד; כאשר יש כישלונות הוא מדבר בלשון רבים – לא הצלחנו להכריע את החמאס בנושא של הריבונות של החמאס בעזה. פגענו, נתתי הנחיות וצה"ל פגע קשות. בזכותי צה"ל פגע קשות. אבל כשמדובר על כישלונות – לא הצלחנו להכריע את החמאס מבחינה ריבונית כי החמאס שולט ברוב עזה. ראשי ערים מהחמאס שולטים בעזה. הסיוע ההומניטרי שהממשלה מכניסה לעזה מחולק ישר על ידי אנשי חמאס לאנשי חמאס.
אז אני שואל: איזה הישג הבאתם במהלך המלחמה כממשלה? איזה הישג? החזרתם את תחושת הביטחון, שזה היה בסעיף 3 או 4 באותן שש מטרות שהוצגו בימים הראשונים של המלחמה? לא הבאתם חטופים, חמאס עדיין שולט בעזה, לא פגעתם ביכולות הריבוניות, ביכולות השלטוניות של החמאס, ובוודאי ובוודאי לא שיניתם את תפיסת הביטחון לתושבי הדרום, שרובם לא חוזרים לעוטף.
תגיעו לניר עוז, תראו כמה בתים שם שרדו – שישה בתים, שישה בתים בניר עוז מתוך 263 – נדמה לי, אל תיתפסו במספר. שישה. צריך להרוס את הקיבוץ ולבנות מחדש. כמה בתים שרדו בבארי? בכפר עזה? אתם לא החזרתם שום תחושת ביטחון לאנשים האלה, שחלקם נפלו, חלקם נפצעו, וחלקם לעולם לא יחזרו לשם, למרות שיש כאלה שרוצים מאוד לחזור ולחדש את ההתיישבות ובניין הארץ באזורים האלה.
המשימה הלאומית כרגע היא לא הדחת היועמ"שית – היא חוק גיוס לכולם. זאת צריכה להיות משימה לאומית. לא חוק השתמטות, אלא חוק גיוס. כשאני עליתי ארצה, עוד לפני שהתגייסתי כבר שמעתי את הוויכוחים האלה, בסוף שנות התשעים כבר היו ויכוחים, אבל תמיד שזו לא רק חובה – זו גם זכות גדולה לשרת. היום אני חושב שזו קודם כול חובה לשרת, אחר כך זכות. חובה – כי אין לנו חיילים, כי צה"ל זקוק לחיילים. מי שהיום נשאר מחוץ למעגל של המשרתים, הוא בדיעבד פשוט פוגע במדינת ישראל. אם למישהו לא אכפת לפגוע במדינת ישראל, אז שיגיד את זה, אבל שלא ינסה להתחבא מאחורי לימוד תורה. בעיניי יש ערך גם ללימוד תורה, כן, אני אמרתי את זה לא פעם אחת. יש ערך בלימוד תורה, אבל לא להסתתר מאחורי לימוד תורה בשביל להשתמט משירות בצה"ל, כאשר צה"ל מאבד כל יום לוחמים – 821 לוחמים רק בשנה וחודשיים האלה – אלפי פצועים שלא יחזרו לשירות, בלי ידיים, בלי רגליים, בלי עיניים, נפגעים בנפש, בגוף. איבדנו חטיבה שלמה. איך אפשר אחרי כל זה לבוא ולקדם חוק – אני כבר לא מדבר על פיטורי שר הביטחון לשעבר; אני מבין שעל הפרק גם פיטורי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. איך אפשר אחרי כל זה לבוא ולדבר על חוק ההשתמטות? הייתי אומר שהציבור יעניש אתכם בקלפי, אבל להפך – הציבור שלכם מעודד את זה. זו הבעיה. אני מקווה שכן תקבלו עונש בקלפי בבחירות הקרובות.
בשבועות הקרובים אנחנו כנראה נגיע למשבר חוקתי. אני חושב שזה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות. בוודאי ובוודאי התהליך של פיטורי היועמ"שית יזרז את התהליך הזה. כאילו לא קרה 7 באוקטובר, כאילו לא עשינו שום הפקת לקחים, כאילו לא ניסינו להיות ביחד, כאילו לא ניסינו להקים משהו. דרך אגב, אנחנו בישראל ביתנו הצבענו בעד הקמת ממשלת אחדות, למרות שלא היינו חלק ממנה – לא רצו אותנו שם בפנים – אבל הצבענו בעד הקמת ממשלת האחדות, כי באמת האמנו, האמנו שאפשר באמת להגיע ביחד ולנצח ביחד. אבל כעבור כמה חודשים ראינו שנופלים שיקולים זרים בהחלטות, וזה לא בדיוק מה שמעניין את הממשלה הזאת, בטח עכשיו, אחרי שסיפרתי ודיברתי על כל הנושאים שבעיניי אין אפילו הישג אחד לממשלה הזאת, גם במלחמה וגם בזירות נוספות, לא רק בעזה אלא גם בצפון וגם בזירות נוספות, שאנחנו לא יודעים איך להתמודד אפילו עם החות'ים שם, בתימן, וכל הזמן רק מאיימים. תפסיקו לאיים. תפעלו. מה, רק עכשיו גיליתם ששנה וחודשיים אין נתיבי שיט בים האדום? מה, רק עכשיו גיליתם שהחות'ים משגרים עלינו כטב"מים וטילים? רק עכשיו גיליתם שאיראן מנסה להאיץ את תוכנית הגרעין שלה? אז איפה הייתם שנה וחודשיים?
קשה, אני חייב להגיד, קשה לדבר ביום כזה, ביום שבאמת, אנחנו מאבדים חיילים. כל יום מתבשרים, וכשאנחנו מגיעים לפה ורואים מה קורה כאן בבית הזה אין לי אלא להתבייש. אני רוצה להגיד משפט לסיום. חבר הכנסת לוי, אני מבין שאתה הבא אחריי, נכון, מיקי? אתה הבא? אוקיי. אז אני רוצה להגיד שיש טרנד חדש בזמן האחרון: לתקוף את האופוזיציה. באים אלינו בטענה שאנחנו אופוזיציה חלשה. אני לא מוריד שום אחריות, אני חושב שאנחנו כאופוזיציה צריכים לנצל כל הזדמנות על מנת למנוע מהקואליציה לעשות דברים שלא קשורים למאמץ המלחמתי. אבל אמרנו אלף פעם, ואני אחזור על זה שוב: אנחנו אופוזיציה לממשלה ולא אופוזיציה למדינה. בכל דבר שקשור למדינה, לא נהיה כמוכם. לא נעשה כפי שאתם עשיתם לנו כשהייתם באופוזיציה, כאשר משכתם בחוקים שלא קשורים בכלל לימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה, ובכך פגעתם, פגעתם במיליונים של אזרחים. אז אנחנו לא נהיה כמוכם. כן, יש לנו כאבי בטן, כן, חשוב לנו לתמוך בחוקים שהם טובים לאזרחים, וכן, חשוב לנו להצביע בעד אם זה קשור במאמץ המלחמתי. אז מי שתוקף היום את האופוזיציה, דווקא מאלה שנשארו בבית ולא הצביעו, אני מבקש מכם – אני לא אומר לכם, אני מבקש מכם: בפעם הבאה פשוט תצביעו ואז תבואו אלינו בטענה. תודה רבה.
1,886 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.