קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
הוא נענה לי בחיוב וביקש מהייעוץ המשפטי של הכנסת לבדוק את האירוע, ואז פה חטפתי עוד יותר צעקות: ממש אויבת העם, איך היא מעיזה? איך היא מעיזה להתלונן עלינו? איך היא מעיזה לפתוח עלינו פה? מה היא חושבת לעצמה? מה היא בכלל? מי היא בכלל?
אז כן עליתי לדוכן ופירטתי את כל האירוע. אגב, אמרתי שאם אני לא צודקת, אני רק אשמח, כי אני לא מחפשת לריב עם אף אחד ולגרום נזק לאף אחד. אכן הייתה בדיקה, ואכן היועצת המשפטית של הכנסת בדקה את האירוע, וטוב שכך. אגב, בדיעבד אני יכולה להגיד שיכול להיות שפה כולנו קיבלנו אזהרה, כי הדברים יכולים להסתבך, אנשים יכולים לעשות טעויות, כולל אני, ואחר כך זה סיבוך לא רצוי. סתם, חבל. היועמ"שית כותבת שהיא בדקה במצלמות בשידור, וניתן לראות שחבר הכנסת בוסקילה הושיט את ידו לכיוון מסך ההצבעה של חברת הכנסת השכל. גם אם הוא הגיע לכדי נגיעה במסך – ועל פניו זה לא נראה כך במצלמות – ידו הופנתה לחלקו התחתון של המסך. מובן כי גם מכך על חבר כנסת להימנע לחלוטין בהצבעות במליאת הכנסת. זאת אומרת, אני מאוד שמחה שאני טעיתי ושזו לא הייתה הצבעה כפולה או לא חוקית, אבל מצד שני, להגיד שהמצאתי או דמיינתי או – איך אמרה חברת הכנסת השכל – שאני לא רואה טוב במשקפיים שלי. היא כבר התחילה לרדת לרמות של הכפשה אישית, שמשהו לא טוב עם הראייה שלי. זה קצת מוגזם.
יתרה מזאת, היועמ"שית של הכנסת כותבת שהמקרה הזה האיר את עיניה והיא תפעל לחידוד נהלים. מצוין. כולנו בני אדם, כולנו יכולים לטעות, כולנו יכולים להיות עייפים, אבל לדברים כאלה יש מחיר, וחבל. חבל שזה יקרה למישהו, כמו שזה למשל קרה לחבר הכנסת לשעבר אביר קארה. עכשיו יהיה חידוד נהלים. אני דווקא חושבת שבמצב הזה צריכים להגיד לי תודה, א. שהערתי כמו כל אזרח נורמטיבי וחבר כנסת שומר חוק; ב. שנמנע פעולה עם המקרה הבא, יותר חמור. ובסוף, כולם יצאו בסדר. אף אחד לא שיקר ואף אחד לא עבר על החוק.
אבל מה קרה אז? פתאום אני מגלה שהטילו עליי וטו, בגלל שלא הייתי ילדה טובה, נכון, חברת הכנסת סילמן? אני לא הייתי ילדה טובה עד הסוף. העזתי, העזתי לעשות משהו בניגוד לרצונם של אותם חברי קואליציה. פתאום אני מגלה שהטילו עליי חרם, שגדעון סער שם עליי וטו. במקום לשים וטו על חקיקה מופרזת של הקואליציה, במקום לשים וטו על השוד של הקופה הציבורית, חבר הכנסת גדעון סער שם וטו עליי. בדיוק עכשיו אני מקבלת עדכונים – וטו, לא פחות ולא יותר. על זה אתם נלחמים? ככה אתם מתנהגים, כמו משפחת פשע? אין לי מילה אחרת. פתאום אני מגלה שהקואליציה נגדי כי העזתי לפתוח פה. איך אתם מתנהגים? כמו להקה, שאם פתאום משהו לא לרוחכם אתם תוקפים את הבן אדם, גם אם הוא היה בסדר, כי אתם לא אוהבים את זה.
גדעון סער היקר והנכבד, לא מזמן היינו ביחד באופוזיציה; עכשיו עברת לקואליציה, ואני שומעת אותך – פתאום אתה בעד עסקה בשלבים כפי שראש הממשלה רוצה, ופתאום אתם מגבים כל דבר שהממשלה הזאת עושה. ואני עוד לא שמעתי אתכם בנושא הגיוס, מה שאומר לי שגם שם אתם תהיו יותר מגמישים.
זה לא האירוע, לא על זה אתה צריך לשים וטו על חברת כנסת מהאופוזיציה שפעלה נכון ועל פי הכללים. ולא על זה ראש הקואליציה – ככה מספרים לי, אני מקווה מאוד שלא, כי מהיכרות של שנים רבות אופיר כץ הוא בן אדם מאוד מאוד הוגן – צריך עכשיו, מה שנקרא, לסגור עליי. אנחנו לא בבית ספר, בכיתה ז', כדי לעשות פה חרמות. ככה זה נראה, וככה לא אמורה להתנהל כנסת ישראל.
אם חשבתם שזה ירתיע אותי, שבפעם הבאה אני לא אתנהג בדיוק אותו דבר, שבפעם הבאה אני, מה שנקרא, אכסה את העיניים ואסתום את הפה כדי לא להרגיז אתכם, אז אתם טועים. אני לא ילדה טובה עד הסוף כי אני לא כזאת, כי האמת חשובה לי. ואת יכולה להפנות לי את הגב כמה שאת רוצה, כמה שאת רוצה, גברתי השרה, כי יש לי עקרונות, יש בי אמונה, יש לי עמוד תווך, יש בי הבנה מה אני עושה פה ומה אני עושה בכנסת. ואת יכולה להפנות את הגב לכולם, את מפנה את הגב לציבור, אבל זה לא יעזור. תמשיכי להיות ילדה טובה עד הסוף. כמה תחזיקי בפוליטיקה ומה יזכרו ממך?
אני לא אהיה כזאת. אני אכבד את האנשים, אני אכבד גם את הצד השני של האולם. אני אעמוד באמת, וגם אם טעיתי, אני לוקחת אחריות ואני אתנצל ואגיד: סליחה, לא רציתי לגרום נזק לאף אחד. אבל זה בדיוק ההבדל בין להקה שתוקפת ובין התנהלות נורמלית, נורמלית, של בני אדם. כי ככה מתנהגים באמת ארגוני פשיעה – מזהירים אותך: אם אתה לא תהיה איתנו טוב, אנחנו נבוא איתך חשבון. זה בדיוק מה שקרה פה עכשיו: גדעון סער שם וטו, הוא עושה איתי חשבון.
אז תמשיך, אדוני גדעון סער. אם בזה אתה מתעסק כשר החוץ של מדינת ישראל, זה מה שחשוב לך, זה המצפן שלנגד עיניך, תמשיך עם זה. תגיע רחוק, אנחנו רואים את זה. ואז אולי בפעם הבאה שרה נתניהו תסלח לך ולא תשלח את הכלבים שלה עליך ברשתות חברתיות להפיץ עליך שמועות. תהיה גם אתה ילד טוב עד הסוף כדי שהמלך ומשפחתו יאהבו אותך. בזה אתה מתעסק. חבל מאוד.
עכשיו דברים הרבה יותר חשובים. אני לא מצליחה להבין את ההתנהלות של הממשלה וגם של גורמי הביטחון. זה חטא היוהרה בהתגלמותו. הם הלכו וסיפרו לכל העולם על מבצע הביפרים. אחלה, אחלה מבצע, אבל למה לספר לחבר'ה? למה אנחנו צריכים לשרוף את הקלפים שלנו? או שיכול להיות שכל הסיפור הזה עם הפרסום היה כדי לשנות את סדר-היום, כדי לשנות את תשומת הלב הציבורית, שיפסיקו לדבר על תחקירי עובדה – אלא על מבצע הביפרים.
תקשיבו, זה באמת ילדותי. הינה, עשינו אחלה מבצע. המבצע הזה תוכנן עשור שלם. בסוף, אגב, כשזה יצא לפועל, זה היה בגלל כל מיני בעיות שהתגלו שם, לא בן גביר. שמעתי את השר איתמר בן גביר, הוא אמר: אני נכנסתי לקבינט – וקרה מבצע הביפרים. באמת, איתמר, תכננו את זה עשור שלם, הרבה מאוד אנשים עבדו על זה. כפי שכבר כולנו יודעים, זה קרה לא בגללך אלא בגלל איזושהי תקלה וכשבחיזבאללה כבר התחילו לחשוד בביפרים האלה, אז קצת צניעות. אוקיי, אחלה, המוסד עשה אחלה עבודה, בהשקעה מטורפת. למה לספר על זה? מה אנחנו מחפשים, שיגידו שאנחנו יודעים לעשות דברים כאלה? אז אנחנו יודעים לעשות דברים כאלה.
עכשיו, גם כן משהו שנדהמתי לשמוע, לא הבנתי את פשר הדבר: היו לנו פה טילים מתימן שלצערנו לא הצלחנו ליירט, ואז כל המומחים, כל הממשלה, כל התקשורת, מספרים לכל העולם למה לא הצלחנו ליירט את הטילים מתימן. מה, אנחנו משוגעים? למה לעשות את זה? זה כבר קרה. קצת עמימות, קצת לשמור על הדברים. למה לספר לאויב שאולי יש לנו איזשהן תקלות?
עכשיו כל התקשורת יושבת, וכל השרים יושבים ומדברים – שרי הממשלה, חבר'ה, אתם אפילו לא אופוזיציה – איך אנחנו נתקוף באיראן, מתי לתקוף, באיזה – השתגעתם? אז כבר תתקפו, או שאל תדברו, אי-אפשר להיות גם וגם. זה משהו מטורף. זה מאפיין אנשים שלא יודעים לעשות ויודעים רק לספר לחבר'ה, אבל ככה לא עובדת ממשלה. כי מה זה, "תחזיקו, תחזיקו", כאילו כמו בקטטה? תחזיקו, תחזיקו, אם אתם – אנחנו נתקוף? עוד קצת – אנחנו נתקוף, ועוד קצת? איפה נראה דבר כזה? זו התנהגות ילדותית שגורמת נזק למדינה, נזק לביטחון.
עכשיו הנושא האחרון שרציתי להתייחס אליו, נושא הגיוס. כולנו ראינו אתמול תחקיר – לא תחקיר, חוות דעת של משרד האוצר ואגף התקציבים, בעצם, מה זה אומר גיוס. תעזבו רגע את הוויכוחים שלנו פה בכנסת. צריך להבין שמאחורי הדבר הזה יש הרבה מאוד כסף, מדינת ישראל פשוט מפסידה את הכסף הזה. זה כסף שהיינו יכולים כמדינה להרוויח לטובת כולנו, ובסוף זה לא קורה. גם ראינו שם מספרים מדהימים, כמה הגיוס של החבר'ה הצעירים מהמגזר החרדי יכול לעזור לאותם מילואימניקים שכורעים תחת הנטל. כי בסוף מישהו צריך לעשות את המילואים האלה, מישהו צריך לשרת. יש לנו גבול עם ירדן, ושם צריך להקים עכשיו הרבה מאוד כוח כדי לשמור על הגבול; יש לנו את סוריה; יש לנו את לבנון, האירוע לא נגמר. זה לא נגמר, האירוע לא נגמר. אני כבר לא מדברת על עזה וזירות אחרות.
אז תקשיבו, באמת בנועם וברוח טובה: אין לנו מדינה אחרת, אין לנו עם אחר – גם חילונים, גם חרדים, גם שומרי מסורת, גם כיפות סרוגות, כולם ביחד, אשכנזים, ספרדים. אין, אין, אין משהו אחר. אף אחד לא יבוא לפה לשמור עלינו, אין אופציה כזאת, זה לא קיים. פשוט צריך להבין את זה, והמסקנה צריכה להיות אחת וברורה: כולם צריכים להתגייס או לשירות פעיל או לשירות לאומי. כולם חייבים לתרום את חלקם.
בסוף, כפי שיש חייל ספורטאי או חייל אומן או חייל סטודנט בעתודה, יכול להיות שנגיע להבנה שיהיה חייל לומד תורה. אני לא פוסלת את זה, אני לא פוסלת את זה, אבל ההתחלה, אבן היסוד: הבנה בסיסית שכולם צריכים להתגייס – –
– – ולא לזרוק – כפי שאמר הרב הראשי לשעבר – את צווי הגיוס לאסלה. טוב, הוא כבר בן אדם מבוגר, אני לא אשפוט אותו, אבל זה לא מקובל עליי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
1,426 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.