קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת – מה קרה? מי מושחת? מישהו שם.
באווירה האינטימית הזאת, היושב-ראש, אני עליתי אחריך היום באחת התחנות. בקשה אישית: בימים כאלה קשים – עוד ניגע בזה – פחות ביקורת בוטה על צה"ל.
אבל לדבריך, זה לא היה סתם כישלון.
אבל אתה אמרת שלכאורה עשו את זה בכוונה. אני לא אחזור – לא להדהד – אבל אתה יודע על מה אני מדבר. זה יוצר פילוג גדול.
אני, ברשותך, רוצה לציין – ייתכן שהזכירו – שתי ידיעות חשובות שהיו היום. אחת היא נפילתם של שלושה חיילי חטיבת כפיר, סרן איליי גבריאל אטדגי מקריית מוצקין ומן הסתם חיילים שלו, סמ"ר נתנאל פסח מאלעזר, גוש עציון, ורב-סמל הלל דינר מטלמון בבנימין. הלב דואב, וכולנו – אני מניח, מקיר לקיר – מרכינים ראש, כמובן, על נפילתם של השלושה. אבל בפני המופע האיום והמרהיב של ההתגייסות של בני הציונות הדתית, החיילים מהרי יהודה והשומרון – אני חושב שעם ישראל ומדינת ישראל חייבים להם המון, בוודאי אני, שחי בסמוך לגבול עם עזה.
במקביל, שמענו היום, אדוני היושב-ראש, שראשי הקואליציה סיכמו להדיח את היועמ"שית. אני לא אגע בדיון עצמו; אני אספר על מפגשים שעלו לכותרות – ראיתי גם בערוץ טלוויזיה – מפגשים של אנשי גוש עציון עם שורדים תושבי ניר עוז ובארי, מפגשים שהיו מאוד מרגשים, מאוד מלכדים, והחשוב הוא, הייתי אומר – אני לא יודע אם זאת אמנה פורמלית, אבל סוג של הבנה שבעתיד הקרוב אנחנו צריכים להגיע להסכמה שהחלטות גורליות, הן בתחום העתיד המדיני של יהודה ושומרון והן בקשר לשינויים משטריים במדינת ישראל, אנחנו מתחייבים, לפחות החבורה הזאת שנפגשה והכירה – עושים אך ורק בהסכמה רחבה. אך ורק בהסכמה רחבה. העניין הוא בהיר. בנושאים חיוניים, גורליים לחיים המשותפים שלנו, יש היגיון מובהק לשנות. ומותר לשנות, ומותר לקבל החלטות חדשות, אבל יש לעשות את זה לא רק בשובה ונחת אלא בהסכמה רחבה מאוד.
אדוני היושב-ראש, אחד הנושאים שאנחנו עסוקים בו הוא חוק שירות הביטחון, ואני רוצה להקדיש את הזמן שהוענק לי בעיקר לשתי מסגרות כתב. האחת, מלפני 73 שנים, מרץ 1951, נאום – אני לא יכול להגיד שכאן, במקום הזה, כי הכנסת הייתה במקום אחר. יגידו החכמים איפה זה היה. בית פרומין, אולי?
1951. זה כבר לא בתל אביב. אני מניח שזה בירושלים.
אני חושב שבית פרומין. הנושא היה התיקון בקשר לשירות של נשים דתיות. בהשלכה על ימינו, בשיטת קל וחומר, לטעמי – לגבי גברים דתיים. ובכן, חלק מהדברים שאמר בסוף דבריו ראש הממשלה ושר הביטחון באותה תקופה דוד בן-גוריון: בעיית הביטחון שלנו חריפה מאשר בכל מקום. אנו מועטים ועלינו לעמוד נגד מרובים, ונגזר עלינו להישאר מועטים, גם אם תגדל העלייה ותגבר. בכל העולם יש כרגע הלך רוח של ערב מלחמה. "קול חרדה שמענו פחד ואין שלום". אולם בדבריי על בעיית הביטחון שלנו, איני מתכוון לסכנת מלחמת עולם שלישית, אלא לסכנה המיוחדת הצפויה לנו בחלק זה של העולם: הסיבוב השני של מדינות ערב. כך הוא קרא לזה, במירכאות. היינו שנתיים, שלוש אחרי תום מלחמת השחרור, העצמאות, תש"ח.
אנו מועטים והם מרובים פי כמה. הבדל עצום זה לא נשנה. זוהי גזרת ההיסטוריה והגיאוגרפיה. רבים באים בטענות על משה רבנו, למה הביא אותנו לארץ זו. אין חלקי עם הטוענים. זוהי ארץ הבחירה ההיסטורית שלנו, ומכאן לא נזוז. אבל עלינו לראות מצבנו כמות שהוא, ולהסיק ממנו כל המסקנות. בעיית כוח האדם היא מהבעיות החמורות שלנו, ועלינו להכשיר המקסימום האפשרי. היה זמן, כשהמצביא העברי הראשון, לפני 4,000 שנה, יכול היה להריק חניכיו למלחמה בלי כל הכנות ובלי שירותים נוספים. אך כבר בימי דוד המלך, היה חלק יורד במלחמה וחלק יושב על הכלים, "יחדָו יחלֹקו", באשר שניהם היו דרושים להנהלת מלחמה.
עכשיו דרושים לכל יחידה קרבית שירותים מרובים – לרישום, לקשר, לאספקה, למודיעין ועוד ועוד. וכשאנו מועטים, עלינו להכשיר ולאמן – ובשעת הצורך לגייס – כל כוח האדם שלנו. העולם – כן, העולם החיצוני – לא יגן עלינו; אם לא נעמוד בכוח עצמנו על נפשנו, הישמד נישמד. ואין אנו רשאים לוותר על חצי האומה והיכולת הגנוזה באישה למילוי שירותים חיוניים – שימו לב, הוא מדבר על שירות צבאי של נשים. בפלמ"ח, אצ"ל ולח"י שירתו נשים – ומשום כך הצענו בחוק המקורי גיוס האישה לצבא, והכנסת אישרה זאת. ומשום כך עשינו התיקון הראשון – להאריך שירות האישה בצבא לשנתיים, והכנסת אישרה זאת. ואל יביאו לנו ראיה מאמריקה או מארץ אחרת; אין מצבנו דומה למצבן. אנו מצווים בגזרת קיומנו לגייס, להכשיר ולאמן מקסימום של כוח אדם, ואסור לנו לשלוח גבר בצבא לעבודה משרדית או לעבודת קשר, כשעבודה זו ניתנת להיעשות, אולי ביתר כישרון, על ידי אישה, והגבר יישלח ליחידה קרבית. זה היה בימים שעוד פחות חשבו – למרות שכמו שציינתי, גם ביחידות שטרם המדינה גם נשים נלחמו.
אין אנו יכולים תמיד לקחת לעצמנו דוגמה מעמים אחרים. אנו שולחים את הצבא למעברות, כי קליטת עלייה היא ביטחון; בניין יישובים – זהו ביטחון. ומהי ההצדקה שבחורה דתית תהיה פטורה גם משירות זה – שימו לב, מדובר על בחורה דתייה, לא על בחורים דתיים, שזה כאילו מובן מאליו שהם מתגייסים, למעט מתי מעט – לאחר שאנו מקבלים הנימוקים מטעמי הכרה דתית ומשחררים אותן משירות צבאי? מדוע לא תעשה חובתה לעם במעברה? במשק חקלאי? בטיפול בילדי עולים? יש חשש שתלון במחנה? לא תלון במחנה אלא בביתה. רצוי שתקבל הכשרה בסביבה דתית, תשולח להכשרה במשק דתי. אבל מדוע לא תעשה חובתה לעמה ולארצה ככל בת ישראל?
לפני ימים אחדים נזדמנתי במסדר של קצינות, והוגד לי שישנן בתוכן שלוש קצינות דתיות, שתיים מהן מתנועת בני עקיבא. שוחחתי איתן, שאלתי אותן על הדיבות הנפוצות על האנשים בצבא, אם יש בהן משהו מן האמת; כל שלוש הקצינות הדתיות, החיות בצבא והן דתיות לא פחות מכל איש בחזית הדתית, המפלגה הדתית באותם ימים, הכחישו את הדיבור בכל תוקף.
מכאן הוא עובר לנושא של כללות החובה, הוא היסוד המוסרי שעליו בנוי הצבא, וכל אפליה שאין לה הצדקה עלולה לערער את המורל של צבאנו. לא ייתכן שיהיה בתוכנו סוג של מיוחסים הפטורים מהחובה המוטלת על כל איש אחר או אישה אחרת. היה זמן שכל התגוננותנו הייתה בנויה על התנדבות חופשית. יש בתוכנו שמתגעגעים לזמן ההוא. אין חלקי – בן-גוריון – בין המתגעגעים, אם כי לא פחות מהם אני מעריך ערך ההתנדבות וכוחה המוסרי.
איש לא הוכרח להיות בהגנה – אני מוסיף, באצ"ל או בלח"י. לא הייתה כל כפייה. מי שלא רצה לא השתתף בהגנה, רק מתנדבים באו. היה בזה כוח עצום, וכוח מוסרי זה עמד לנו בחמשת, ששת החודשים הראשונים, מסוף נובמבר 1947 עד אשר נוסד צבא ההגנה לישראל במאי 48, ועד אשר הגיעו אלינו מטוסי הקרב והתותחים. בלי רוח התנדבות זו של הגנה – או של ה-הגנה – מי יודע אם היינו מגיעים לייסוד המדינה ולהקמת הצבא.
אבל אין אנו יכולים עוד לסמוך אך ורק על התנדבות של מעטים נבחרים; במדינה אנו מגייסים בלי לשאול אם אדם רוצה בכך או לא, ואני מניח שבין המגויסים יש לא מעטים שלא היו מתגייסים אילו לא כפו עליהם. המתנדבים לא שאלו אף פעם למה האחרים יושבים בבתי קפה ואינם נכנסים להגנה, הם פשוט הביטו בשאט נפש על עומדים בחוץ. זה היה ציבור מובחר, הוא בחר את עצמו. אבל בשעה שמטילים עול מטעם המדינה, ואין זה עול קטן וקל, מן החובה להטיל העול על כולם במידה שווה.
אלה הם שלושת הנימוקים המחייבים שירות כללי למען הביטחון אליבא דמייסד המדינה דוד בן-גוריון: עלינו להתחשב עם ההרכב רב-הגוונים של ציבורינו, ועלינו לגלות הבנה וסובלנות רבה לשוני המציין את העדות והשבטים שמהם מתהווה אומה. אם השוני מזיק, אסור להיכנע לו. אין אנו רשאים להקפיא בארץ את ההווי הגלותי על כל ליקוייו, אבל עלינו להאזין מתוך ערות מיוחדת ומתוך אהבה רבה לתביעות המיוחדות – שימו לב – של כל חטיבה יהודית, ועלינו להוקיר סגולותיה החיוביות.
משום כך קבענו, גם בחוק המקורי וגם בתיקון המוצע עכשיו לפניכם, התחשבות עם נימוקי הכרה דתית. אנו מגבילים עכשיו את ההתחשבות במידת הצורך והצדקה של הנימוקים – זה היה ההקשר של הדיון. לכן בשם הממשלה הוא מציע להעביר את התיקונים בחוק שירות הביטחון – הינה, תראו, לא השתנה הרבה – לעיון נוסף בוועדת החוץ והביטחון.
מהדברים הנכוחים הללו של דוד בן-גוריון, שכזכור, כמו שאמרתי, עוסק בעיקר הדברים בגיוס נשים, הייתי אומר, בכבוד לצד הצורך והחובה של שירות בני שני המינים או המגדרים לשרת את האומה, כל אחד על פי יכולתו, כל אחד על פי אפשרויותיו, נטיותיו וצורכי הצבא – – –
כן, כן, אני כמובן מזכיר את הדיון הזה גם כדי להוקיר ולחזור ולומר עד כמה חשובה ההתגייסות של האישה הישראלית, ולהסיק מתוך כך, כמו שאמרתי, בשיטת קל וחומר, שבוודאי הגברים הישראלים כולם צריכים לעמוד לרשות צורכי האומה – בראש ובראשונה הביטחון, אבל גם בהיבטים האחרים.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל כרגע את זמננו המשובח כדי להביא בפניכם קטעים מתוך מכתב של הממונה על התקציבים באוצר יוגב גרדוס, כפי שכתב למשרד הביטחון, ליועצת המשפטית של משרד הביטחון, שעוסקת בתיקון לחוק המדובר בו. כך אומר האיש שממונה על התקציבים שלנו: נוכח המציאות שבה שרויה מדינת ישראל החל מ-7 באוקטובר בשנה שעברה, ולאור תמונת העתיד הנובעת ממציאות זו, אנו סבורים כי קיימות לקונות משמעותיות בתזכיר החוק המונח על שולחנה של הכנסת. כך, אנו סבורים כי ככל שההסדר המתגבש יהיה דומה במהותו לתזכיר זה, הוא צפוי להביא להשפעות כלכליות שליליות מרחיקות לכת בהיבט המשקי והתקציבי ולגידול ניכר בנטל הביטחוני המוטל על הפרט, ואני מחדד – לא על כל הפרטים, על אותם פרטים שמתגייסים למאמץ. לאור זאת מצורפת עמדתנו הכלכלית המלאה בהתייחס לכלל ההיבטים, לרבות ההתייחסות לאפשרות של השימוש בתמריצים כלכליים לשם הגדלת היקפי המתגייסים מאוכלוסיית הגברים החרדים.
עוד טרם המלחמה אחד האתגרים המרכזיים של המשק הישראלי נבע מהפגיעה הכלכלית הצפויה עקב הגידול בחלקן באוכלוסייה של קבוצות בעלות שיעור השתתפות נמוך בשוק העבודה, ובראשן הגברים החרדים, נוכח המגמות הדמוגרפיות המצביעות כי בשנת 2065, בעוד פחות משני דורות, החברה החרדית צפויה להוות 21% ממשקי הבית, 32% מהאוכלוסייה בכלל וכ-50% מהילדים בגילי כיתה א' בפרט – מספרים מאוד חשובים.
לדפוסי התעסוקה של הגברים החרדים צפויות להיות השלכות מקרו-כלכליות משמעותיות. על פי הערכות שונות, הגירעון התקציבי – העברות תקציביות לעומת הכנסות ממיסוי – הנובע מהמאפיינים הכלכליים של משקי הבית החרדיים, העומד כיום על כ-25 מיליארד ש"ח בשנה, צפוי לגדול בכ-500%, עד לכ-140 מיליארד ש"ח בשנה, באופן שמלמד כי בעתיד הסבסוד הצולב בין קבוצות האוכלוסייה אינו בר-קיימא. אני מזכיר שאני מקריא מתוך מכתב של הממונה על התקציבים מלפני שבוע, והוא מתייחס בפנייה שלו למשרד הביטחון לחוק המתגבש, או לתזכיר החוק. במקביל, צפויה פגיעה בתוצר שתעמוד על כ-13%, המשקפת ירידה בשיעור מקביל ברמת החיים של כלל אזרחי המדינה.
בנוסף, בשנות 2065 יהיה צורך בהעלאת המיסים הישירים ב-16% על מנת לשמור על אותה רמת שירותים שהמדינה מספקת ללא הגדלת הגירעון. יודגש כי היעדר השילוב של הגברים החרדים בשוק העבודה נובע ממספר גורמים, אך בין השאר במידה רבה הוא תוצאה של מתווי הגיוס שחלו בעשורים האחרונים ושל הסדרי תורתו אומנותו וגיל הפטור, שהביאו ליצירת מערך תמריצים אשר עודד גברים חרדים להישאר במוסד התורני בכדי להימנע משירות ותוך איסור על השתלבות בתעסוקה עד להגעה לגיל המזכה בפטור מגיוס לצה"ל, כפי שפירט בהמשך.
על רקע זה, במסגרת סעיף כך וכך לתזכיר החוק אשר הונח על שולחנה של ועדת החוץ והביטחון טרם השינוי שחל במצב הביטחוני עקב המלחמה, הוגדרו מטרות החקיקה כך: צמצום האי-שוויון בגיוס לשירות הסדיר וקידום השתלבותם של בני הציבור החרדי בשוק התעסוקה. התזכיר מבקש להביא לידי איזון בין שתי התכליות הללו.
לאור מגמות שהיו נכונות לעת כתיבתו, לרבות צמצום צורכי כוח האדם בצה"ל, קיצור שירות החובה והמילואים וההשלכות הכלכליות הכבדות הנובעות ממגמות התעסוקה של הגברים החרדים, ממשלת ישראל בחרה בזמנו, לפני המלחמה, לשים את כובד משקלה של התכלית התעסוקתית, וזאת על חשבון התכלית הביטחונית. זו הייתה גם העמדה המקצועית של משרד האוצר בשעתו, אשר הדגיש כי לנוכח האי-הצלחה בגיוס חרדים נכון לעת ההיא, ובהיעדר צורך של צה"ל להרחיב את שורותיו, יש להעדיף את התכלית הכלכלית, אשר בבסיסה מונח הצורך לשילובם של הגברים החרדים בשוק העבודה. יודגש שגם בשעתו צוין כי עבור תכלית זו, תזכיר החוק שמדובר בו סיפק מענה חלקי בלבד, כך שעמדתנו הייתה כי ללא הפחתת גיל הפטור ל-21 ומטה, התכלית הכלכלית לא תקבל מענה כנדרש. עם זאת, לכל הדעות, הצרכים הביטחוניים הנובעים מהמצב שבו נמצאת מדינת ישראל החל מ-7 באוקטובר בשנה שעברה, וההשלכות הכלכליות מרחיקות הלכת שלהם, מלמדים כי האיזון שנבחר דאז לא נכון לשעה זו. המכתב הזה נכתב לפני שבוע.
ברור לכול כי כעת יש לשים את כובד המשקל על הצורך המיידי בהרחבת היקפי המתגייסים לטובת הרחבת סדר הכוח הלוחם בצה"ל. בד בבד, לאור ההשפעות הכלכליות מרחיקות הלכת הנובעות מהיקף שילובם של הגברים החרדים בשוק העבודה, יש לפעול לשינוי הדפוסים הכלכליים הפוגעים בצמיחה המשקית, ולמניעת ההפסד הכפול שבמסגרתו חלק ניכר מהציבור החרדי לא מגויס ולא משתלב בשוק העבודה.
הצרכים הביטחוניים הנוכחיים מטילים נטל כבד על משרתי המילואים, אשר נדרשו לשרת מאות ימי מילואים בשנה הנוכחית, וצפויים להידרש לעשרות ימי מילואים בשנה גם לאחר סיום המלחמה. יודגש כי היקף שירות המילואים מביא לפגיעה כלכלית משקית בהיקפים נרחבים, שעומדת על כ-50,000 ש"ח לחודש של שירות בממוצע בעבור כל שירות במילואים. כך, העלות הכלכלית של הצרכים העתידיים המוערכים כעת על ידי גורמי הביטחון, הנאמדים בכ-60 ימי מילואים בשנה עבור כ-300,000 משרתים, עומדת על כ-30 מיליארד ש"ח בשנה. לעומת זאת המחיר הכלכלי של שירות החובה הינו נמוך משמעותית. זאת, מעבר למחיר החברתי והמשפחתי הכבד הכרוך בשירות מילואים ממושך כאמור. על כן, לביצוע צעדים אשר יפחיתו את סך ימי המילואים הנדרשים במשק יש חשיבות כלכלית רבה.
בהמשך לכך, על פי גורמי המקצוע בצה"ל, גדוד לוחם בודד של משרתי חובה שקול ללמעלה מ-12 גדודי מילואים לוחמים המשרתים חודש בשנה בממוצע. אני חוזר: גדוד לוחם בודד של משרתי חובה שקול ללמעלה מ-12 – פי 12 – גדודי מילואים לוחמים המשרתים חודש בשנה. על כן, כדי להביא לצמצום בהיקף ימי המילואים הנדרשים ולצמצם את הפגיעה הכלכלית המשקית, בעדיפות הראשונה יש להגדיל את היקף משרתי החובה בצה"ל בכלל, ובמערך הלוחם בפרט.
בעוד אני עובר לקטע הבא, אני רוצה לציין שאנחנו מצווים להגדיל את הגיוס לצה"ל, והגברים החרדים הם לא האוכלוסייה היחידה. אני חושב שאפשר להגביר את הגיוס, הן לצה"ל והן לשירותים אזרחיים, של האוכלוסייה הערבית. ובתוך האוכלוסייה שמתגייסת שאינה חרדית ואינה ערבית, יש צורך – ואני יודע שצה"ל מתכוון לעסוק במיצוי, אדוני היושב-ראש, במיצוי הגיוס של מי שמסתובבים: אתה יודע, רבו עם המ"פ, לא נמצאים, לא מגויסים. אפשר לגייס אלפים לא מעטים. יש אנשים שהם פטורים, יש אנשים שצריכים לקרוא להם, למרות שהם בגיל שאפשר לגייס אותם, ואני משוכנע שגם שם יש מאגר משמעותי של ישראלים וישראליות שיוכלו לסייע, הן להיבט של החוסן שלנו, לתחושת ההוגנות והשוויון, והן בהקשר הכלכלי.
מבחינת ההטבות הכלכליות הפוטנציאליות – עבורן ניתן לעסוק בסוגיה הלא-פשוטה של שלילת הזכאות בהיעדר היענות לקריאה לגיוס לצה"ל, ניתן לבחון הטבות שתלויות בהיותו של הפרט לומד במוסד תורני, אברך או בחור ישיבה. והוא מונה פה סוגיות שונות שבהן יש לעסוק, כמו סבסוד שכר הלימוד במסגרות הסמל המפוקחות; כמו סבסוד מעונות היום; בנושא של תמיכה במוסדות תורניים; קצבת אברך; הנחה בדמי הביטוח הלאומי; הטבת בעלות משקל משמעותי בהכנסת הבית, כמו סבסוד דיור, מחיר למשתכן – ושר השיכון איתנו – ומחיר מטרה; הנחה בתשלומי הארנונה; סבסוד צהרונים; קצבת הילדים, וכן הלאה נושאים שכדאי להתבונן בהם ככלי להגיע אל המקום הנכון.
אומדן לשווי ההטבות הנ"ל עבור משק בית ממוצע המשתייך לאוכלוסייה החרדית מלמד כי סך ההכנסה הנובעת ממכלול ההטבות הנ"ל צפוי לעמוד על אלפי שקלים בחודש, שכאמור מהווים שיעור משמעותי מסך ההכנסות של משק הבית. במטרה לייצר השפעה שתכליתה להגדיל את היקפי הגיוס, אנו סבורים – כך אגף תקציבים באוצר – כי נכון להתמקד בהטבות התלויות בסטטוס הלימודים במוסד התורני המהווה הסדר חליפי לגיוס לצה"ל. בפרט, הזכאות עבור סבסוד מעונות היום וקצבת האברך מהוות חלק משמעותי בהכנסת משק הבית, ועל כן צפויות להיות בעלת השפעה רבה על התנהגות הפרטים, על פי הערכות ומחקרים.
עם זאת, על אף ההשפעה המשמעותית שתמריצים אלה צפויים לייצר על הכנסת משק הבית החרדי, יש להדגיש כי נדרשים מספר תנאים בשביל שיממשו את פוטנציאל האפקטיביות הטמון בהם. למשל תחולה מיידית של הסנקציות הכלכליות הינה תנאי הכרחי להצלחת המתווה, מפני שמועד החלת הסנקציות צפוי להשפיע באופן ישיר על המועד שבו הפרט צפוי לשנות את התנהגותו. לכן, ככל שישנו צורך מהותי ודחוף בהגדלת היקף המשרתים בצה"ל – ויש – תחולה מאוחרת של התמריצים השליליים צפויה לפגוע באופן משמעותי בתכלית זו.
להלן עמדתנו כלפי עקרונות התזכיר: הם נוגעים בקביעת יעדי גיוס כלליים, חלף חובת גיוס אישית, קרי, יעד מספרי כללי לגיוס גברים חרדים בשנה מסוימת – צפויה להביא למציאות שבה בפועל אף פרט אינו מחויב להתגייס, שכן לא מוגדר עבור מי חלה. זאת אומרת, הוא מתייחס פה בסקפטיות, הייתי אומר, לחלק מהעקרונות של התזכיר. שימור הסדר תורתו אומנותו צפוי להפחית את היקפי הגיוס. שימור עיקרון זה, לרבות "גיוס רק מי שאינו לומד תורה", הינו ערובה בטוחה לכך שההסדר לא יביא להפחתת הנטל הביטחוני על המשרתים הנוכחיים בצה"ל, מפני שככל שההשתתפות במסגרות אלה תמשיך לספק פטור דה פקטו מגיוס לצה"ל, יתאפשר לצעיר החרדי המעוניין בכך להימנע מגיוס. יתר על כן, ייתכן כי הגיוס יקוטלג כמיועד בעיקר עבור נושרים מעולם הישיבות, באופן שצפוי לפגוע באטרקטיביות הגיוס בקרב החברה החרדית ובלגיטימציה הציבורית לפעולה זו. לצד זאת, יודגש כי הסדר זה הביא בעבר וצפוי להוביל בעתיד לפגיעה כלכלית ניכרת, שכן הוא מהווה אחד מחסמי היסוד שגרמו לכך שגברים חרדים משתתפים בשוק העבודה באחוזים נמוכים יותר.
הוא נוגע בשימור השימוש במנגנון גיל הפטור; גיוס למסלולים שאינם תואמים את הצרכים הביטחוניים; שלילת התקצוב למסגרות תורניות כנגד אי-עמידה ביעדים. אני אציין לסיום את הדברים שהוא אומר בסיכום: לסיכום, אנו סבורים כי נוכח השינוי הרב שחל בצרכים הביטחוניים הנובעים מהמצב המורכב שבו נמצאת מדינת ישראל החל מ-7 באוקטובר בשנה שעברה, וההשלכות הכלכליות מרחיקות הלכת שלהם, העקרונות שעליהם התבסס תזכיר החוק בעת הנחתו על שולחן כנסת אינם מותאמים לעת הנוכחית. כעת נכון לשים את כובד המשקל על הצורך המיידי בהרחבת היקפי המתגייסים לטובת הרחבת סדר כוחות הלוחמים בצה"ל, הן בשל השיקולים הביטחוניים והן בשל השיקולים הכלכליים. לצד זאת, לאור ההשפעות הכלכליות מרחיקות הלכת הנובעות מהיקף שילוב הגברים החרדים בשוק העבודה בעשורים הבאים, ולשם מניעת ההפסד הכפול שבמסגרתו חלק ניכר מהציבור החרדי לא מגויס וגם לא משתלב בשוק העבודה, יש לפעול לשינוי ההסדרים שהתקיימו עד לאחרונה ואשר הובילו ליצירת דפוסים כלכליים הפוגעים בצמיחה המשקית.
הנזק הכלכלי רחב ההיקף שהיעדרותם של משרתי המילואים משוק העבודה גורמת למשק, לצד צרכים עתידיים שאינם מבשרים על הקלה מספקת בנטל זה, מחייבים כי הממשלה וצה"ל יבצעו פעולות אקטיביות לשינוי מצב קיים, בייחוד באמצעות הגדלת פוטנציאל הגיוס לשירות החובה. כאמור, אנו סבורים כי ניתוח התזכיר שמונח על שולחנה של ועדת החוץ והביטחון מלמד כי מימושו אינו צפוי להגדיל את היקף המתגייסים לצה"ל באופן משמעותי, ובהתאם לכך גם לא צפוי להביא להקלה בפגיעה הכלכלית שנובעת מהיקף גיוס המילואים הנרחב.
ניסיון העבר והמחקר הכלכלי מלמדים כי קיימת אפשרות לגבש הסדר אפקטיבי שמבוסס על העקרונות שפורטו: חובת גיוס אישית, סנקציות כלכליות על הפרט בהפרת חובת הגיוס, ניתוק בין חובת השירות הצבאי למגבלות על כניסה לשוק העבודה ושירות בעל תועלת ביטחונית. נדגיש כי לטעמנו, ללא הסדר אפקטיבי כולל התומך בהגדלת היקפי הגיוס, סנקציות כלכליות לא יביאו לתוצאה הרצויה, ועלולות להיות אות מתה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, ומאחל לנו ערב מוצלח.
3,005 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.