הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 27), התשפ"ה–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר קיימתי שיחה עם אחד מחברי הכנסת החרדים, שיחה נעימה, פתוחה, החלפת דעות, ונושא השיחה היה יציאה לעבודה, וכמובן חוק הגיוס. במהלך השיחה אמר לי אותו חבר כנסת – ומכיוון שזו שיחה פרטית, אינני רוצה להגיד את שמו: לא יקרה – שתי מילים: לא יקרה – לא יצאו לעבודה, ולא יהיה חוק גיוס. אותו חבר כנסת שאל אותי כמה נכדים יש לי – עניתי. הוא אומר לי: אתה רואה, לי יש יותר, ועכשיו שתי המילים המזעזעות: הדמוגרפיה תנצח. נאלצתי להודות בעצב: אכן, הדמוגרפיה תנצח אותנו בעוד כמה שנים.

אבל מה יהיה על המדינה? שאלתי אותו. כבר הוכח כי צבא קטן לא יחזיק מעמד. האיומים על מדינת ישראל הולכים ומחריפים. אמרתי לו: חזרנו הנה אחרי אלפיים שנה. אבותינו, בנינו, אנחנו נלחמנו על הקמת המדינה הזו. צבא קטן לא יחזיק מעמד, האיומים עולים מיום ליום. מי יעבוד וישלם מיסים? מי ילך לצבא בבוא היום, יגן על מדינת ישראל? כי מי שהולך היום לצבא, כדבריו של אותו חבר כנסת, יהיה במיעוט. הפלח הזה שהולך לצבא ועובד ילך ויקטן, ואז המדינה לא תחזיק מעמד, והדמוגרפיה תנצח – בבקשה, אני מברך על כך, אבל שהדמוגרפיה תנצח כשהחלק הזה של הדמוגרפיה יעבוד וישרת. התשובה הייתה: בעזרת השם נסתדר.

גם אני אומר בעזרת השם, גם אני אדם מאמין, גם אני בא מבית דתי, אבל ילדיי עובדים ומשרתים. חלקם שומרי שבת. אצלי בבית יש הפרדה מלאה בין בשר לחלב. "בעזרת השם נסתדר" זה לא מספיק, חבריי חברי הכנסת. השר גולדקנופ, זה לא מספיק. השם לא עוזר למי שלא עוזר לעצמו. כבר הוכח בהיסטוריה של עם ישראל מהמאה הקודמת – השם לא עוזר למי שלא עוזר לעצמו, השם עוזר למי שעוזר לעצמו. השם עזר לנו בהקמת המדינה, השם עזר לנו במלחמת יום הכיפורים, גם עכשיו, אבל לבד לא נחזיק מעמד. השם לא עזר לנו בשואה. שישה מיליון מבני אחינו נרצחו. "בעזרת השם נסתדר" זה לא מספיק.

זה לא מספיק, השר גולדקנופ. זה לא מספיק. השם, תזכרו – תשאלו גם את הרבנים המכובדים שלכם, ואף פעם אינני מזלזל בהם. אני כמפקד מחוז ירושלים כל חנוכה הייתי מתכבד בנר ראשון של חנוכה אצל הרבי מגור, יושב בשורה הראשונה. אין לי מילים לתאר את הזעזוע שאחז בי. המדינה הזו לא תחזיק מעמד. אנחנו נמשיך לעשות מאמץ – אנחנו, בנינו, נכדינו. זה לא יספיק בעוד 20 שנה. זה לא יספיק. הדמוגרפיה תנצח, כך אמר לי חבר הכנסת מהמפלגה החרדית, אני לא אגיד את שמו. אני רק יכול להצטער, לכאוב, לדאוג. כן, אני דואג לדורות הבאים. לא חזרנו הנה אחרי אלפיים שנות גלות כדי לאבד את הארץ הקדושה הזו פעם נוספת. לא חזרנו הנה אחרי אלפיים שנות גלות כדי שעוד פעם יהודים לא יוכלו להגיע אל הכותל.

ההורים שלי שירתו באצ"ל. אבי היה שנתיים בלטרון, נאסר על ידי הבריטים. נלחמו על קום המדינה. זה החינוך שנתנו לי ולאחיי. במלחמה הזו הבן שלי, עם הצוות שלו מגולני, צוות במילואים שהשתמר, שירת 208 יום בעזה ועוד 42 יום בלבנון. פעמיים הוא היה מנותק קשר, השר גולדקנופ. בפעם האחרונה הוא היה מנותק קשר 12 יום. אשתי ואני לחלופין – פעם אני, פעם אשתי – היינו מתעוררים ב-02:00, 03:00, יורדים לקומה הראשונה, אחד פוגש את השני, שותים קפה, מסתכלים החוצה שאין אורות בחוץ. המשפחה שלי כבר חוותה את הדפיקה בדלת, והפחד אחז בנו, לא לשמוע את הדפיקה פעם נוספת. אי-אפשר שהנטל הזה, המשימה הקדושה של הגנת הארץ, המולדת והיהודים החיים בארץ הזו, תיפול רק על צד אחד. הצד הזה יישחק. הצד הזה לא יחזיק מעמד. המספרים לא יגדלו. הדמוגרפיה תנצח. אם אתם לא תשנו משהו בתפיסת העולם שלכם – לא בכוח, אלא בהבנה שאין דרך אחרת להגן על המדינה הזו ועל החיים שלנו כאן. מספיק להסתכל על מה שקורה בעולם עם האנטישמיות המשתוללת רק בגלל היותנו יהודים, בלי שום סיבה אחרת. לכן אין לנו מקום אחר ללכת אליו אלא לחיות בארץ הזו, הארץ הקדושה, שהובטחה על ידי האלוקים לאברהם אבינו. יש חובה מוסרית, מצווה להגן על הארץ, להילחם עליה. "בעזרת השם" לא מספיק. השם עוזר רק למי שעוזר לעצמו – תזכרו את צמד המילים האלה, תביאו אותן בפני הרבנים. הדמוגרפיה תנצח, וחס וחלילה, נאבד את המדינה.

אדוני היושב בראש, כמה פעמים עמדתי על הדוכן הזה ודיברתי על ועדת חקירה ממלכתית? גם בפעם האחרונה הייתה לי הזכות לעמוד על הדוכן הזה ולהגיד ב-40 חתימות לראש הממשלה: האסון הכי גדול שבא על עמנו מאז הקמת המדינה – אזרחים נרצחו, זקנים, נשים וטף, נשים נאנסו, ילדים נרצחו בדם קר. האסון היה גדול. אין לך אומץ להגיד שני משפטים, אדוני ראש הממשלה – אמרתי את זה לו, לראש הממשלה, כשהוא יושב מולי – להגיד שני משפטים: "אני מקבל אחריות" – שלוש מילים; המשפט השני: "ועדת חקירה ממלכתית". בכל משפט – שני משפטים – שלוש מילים. אין לו אומץ. זה אותו ראש ממשלה שאך לפני שנתיים עמד כאן ודרש וביקש ועדת חקירה ממלכתית על נושא הרוגלות – לכאורה, דבר של מה בכך לעומת מה שאירע פה. לא שהנושא של הרוגלות לא היה חשוב – היה חשוב מאין כמותו, כי כנראה נעשו עבירות. קרא בקול גדול: "ועדת חקירה ממלכתית"; קרא לכולם לצאת לרחובות, ו"לא נשתוק ולא ננוח".

ב-16 בדצמבר עמדה על דוכן זה בצרחות חברת כנסת, הודיעה למדינת ישראל, לאזרחי מדינת ישראל, לעם ישראל: לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח. זה הציטוט המדויק. היא הביאה תיאוריה הזויה, תיאוריה תלושה מהמציאות, ללא בסיס, תיאוריית משולש האשמים. כך אמרה: זהו המשולש שנגדו אנחנו נלחמים: צמרת צה"ל, צמרת המשפט והתקשורת. כך אמרה. אלה האויבים החדשים של ממשלת ישראל. הוסיפה ואמרה: אחד מגן על השני. שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח. איזו תיאוריה הזויה, תלושה מהמציאות, תיאוריה אינפנטילית, ללא בסיס.

ואני מבקש להציע לאותה חברת כנסת, שאיני רוצה להגיד את שמה, שדרוג בתיאוריה ההזויה הזאת – לא תיאוריה משולשת, אלא תיאוריה מרובעת. היא פשוט פספסה. מרובע – באחד הקודקודים, כפי שהיא אמרה, התקשורת, צה"ל, צמרת המשפט, ובקודקוד הרביעי של הריבוע צריך להוסיף את שב"כ, שירות ביטחון כללי. שכחת אותו, גברת נכבדה. שדרוג התיאוריה ההזויה הזו, אני מציע לה.

כל ועדת חקירה אחרת לא תקום, אני מודיע לכם. רק ועדת חקירה ממלכתית לאסון הטבח הקשה ביותר שבוצע ביהודים מאז קום המדינה. אם לא היה כלום, והאחרים אשמים, אדוני ראש הממשלה, ממה אתה פוחד? ממה הרגליים שלך רועדות כל הזמן? ממה אתם מפחדים? יש לי ניסיון עם פחדים כאלה. נאשמים, שאותם ראיתי הרבה בחיי בתפקידי הקודם, מייד בתחילת חקירה, כשנחקר מגיע בפני החוקר שלו: לא אני, לא יודע, זה הוא, לא לא לא – קודם כול הוא מכחיש. זוהי דרכו של נאשם – הכחשה ללא בסיס עובדתי.

נתניהו וחברי הליכוד זועקים את נשמתם להקמת ועדת חקירה ממלכתית – סליחה, לא היום, פברואר 2022. בליכוד מקיימים הפגנה בהבימה בעד ועדת חקירה ממלכתית. באיזה נושא? הרוגלות. חבר הכנסת מיקי זוהר: "אנחנו לא נשתוק, ואנחנו נמשיך להתעקש על הקמת ועדת חקירה ממלכתית". חברת הכנסת מאי גולן: "כל יום, כל שעה וכל רגע שעובר בלי ועדת חקירה הוא פשע למדינת ישראל" – על הרוגלות. חברת הכנסת גלית דיסטל – זו אותה חברת כנסת שצעקה בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית בנושא הרוגלות: "אנחנו נרעיד את האדמה הזאת עד שאתם תבינו. לא יעזור לכם, אנחנו רוצים לראות אתכם מאחורי סורג ובריח, כי מקומכם בכלא". כך אמרה חברת הכנסת גלית דיסטל. חבר הכנסת אקוניס: "אם אין כלום, מדוע אתם מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית?" חבר הכנסת אקוניס, אומנם אתה בניו יורק, אבל אני רוצה לשאול אותך: אם אין כלום, מדוע אתם מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית? חבר הכנסת ישראל כץ, שר הביטחון של היום: "אני דורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית מייד. עכשיו. איפה החמלה? איפה האנושיות והאחריות ההדדית?" כך אמר. ראש הממשלה דהיום, נתניהו, אז במתכונתו הקודמת ראש האופוזיציה: "אזרחי ישראל דורשים תשובות בלי טיוח, בלי מכבסת מילים, בלי כסת"ח" – מי שלא יודע מה זה כסת"ח, זה כיסוי תחת. כך אמר. "רק ועדת חקירה ממלכתית תבטיח שתשובות אלה יינתנו. רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לגלות את האמת, ורק ועדת חקירה ממלכתית יכולה להבטיח שמעשים נפשעים כאלה לא יחזרו על עצמם לעולם. אני רוצה להגיד לך מה עוד זה יבטיח – – – זה יבטיח את הדמוקרטיה", כך אמר. נתניהו, אתה רועד מפחד. אין הסבר אחר. אנחנו נמשיך להתעקש ולהילחם על ועדת חקירה ממלכתית שתוקם, ולא שום ועדת חקירה הזויה אחרת.

אני רוצה לגלות את אוזנה של הכנסת ולהזכיר לחברי הכנסת שלא מצויים: לוועדה לביקורת המדינה של הכנסת יש סמכות להקים ועדת חקירה ממלכתית, אלא מאי? ליושב-ראש הוועדה אין רוב. נכון. הוועדה לביקורת המדינה הקימה מאז קום המדינה ארבע ועדות חקירה ממלכתיות, ארבע: ועדת חקירה לעניין משבר המים, ועדת חקירה ממלכתית; ועדת חקירה לנושא תיאום הבנקים, מניות הבנקים; ועדת חקירה לנושא הפיצויים לשורדי השואה מגרמניה; ועדת חקירה ממלכתית לעקירת היישובים מגוש קטיף, פוליטי לחלוטין, אבל הקימה.

אני פונה לחברי הכנסת בקואליציה: ההיסטוריה תשפוט את כולנו – מי כיסה, מי כיסה על הכישלונות, על הפשעים? מי לא רצה שאור השמש ינקה את הזוהמה הזאת שדבקה בכם ובכולנו, בכל ה-120? מי יסתכל בראי, מי יסתכל על בניו, נכדיו וניניו ויוכל לתת להם הסבר מדוע הוא הצביע נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית, מלבד הדאגה לכיסא שלו, הדאגה לנתניהו? או הפחד מנתניהו, תלוי איך שכל אחד מסתכל על העניין הזה. ההיסטוריה תשפוט את כל מי שיצביע נגד. אף אחד לא יימלט.

עכשיו אני רוצה להקריא מילים מופלאות שמצאתי. אני לא יודע אם שמעת את זה, חברת הכנסת שלי טל מירון, אבל באמת מילים מופלאות, נוגעות אל הלב. הקשיבי. "מחלקת אבדות ומציאות": "שלום, הגעתי למחלקת אבדות ומציאות?" שאלתי פקידה שהביטה בי מעל דלפק עמוס ניירות וקלסרים. "כן", ענתה, "במה אפשר לעזור?" "אלו המילים, המילים שלי", עניתי. "איבדתי אותן". הפקידה שלפה טופס והחלה למלא: "זה קרה הבוקר?" "כן, איך ידעת?" שאלתי. "כי מהבוקר אנחנו לא מפסיקים לקבל פניות, אנשים איבדו את המילים, איבדו אמון, איבדו יכולת להתרכז. יש לנו אפילו כמה פוליטיקאים שאיבדו עמוד שדרה, וחלק שאיבדו את הבושה. זו תקופה מאוד עמוסה כאן במחלקת אבדות ומציאות. אני כבר לא מדברת על מדור קרובים, שם איבדו חברים ובני משפחה". "כן, כן, זה בדיוק העניין", הסברתי. "עם כל הכאב הזה מסביב, אני מרגישה שאיבדתי את המילים". "את כולן?" שאלה. "לא, יש כמה מילים שנשארו: יש 'כאב', יש 'עצב', יש 'מועקה' ו'צער', אבל הן לא באמת מצליחות להביע את מה שאני מרגישה". הפקידה סיימה למלא את הטופס והניחה אותו בערמה גבוהה של ניירות. "טוב, אנחנו נעביר את הפנייה הלאה. אבל אני חייבת להזהיר שייקח זמן למצוא את המילים שאיבדת. את מבינה? כולם איבדו את המילים שלהם". "אז אין מה לעשות?" שאלתי. "מה שאני יכולה להציע לך זה לגשת למחלקת המציאות, יש שם המון דברים מועילים שהופקדו לאחרונה. את יכולה לקחת משם תקווה, אומץ, מסירות, ערבות והרבה מאוד אהבה". זו הייתה הצעה מעודדת, אלה בהחלט הדברים שאני זקוקה להם כרגע. "אבל רגע", שאלתי, "מי הפקיד את כל הדברים האלה?" הפקידה הביטה בי בעצב וענתה: "אלה עודפים שהשאירו אלה שכבר אינם".

איני יודע מי כתב את הדברים הנפלאים האלה. אני מצר על כך שאיני יודע למי לתת את הקרדיט על המילים המופלאות האלה. הן לא שלי, הן של כותב או כותבת עלומה שכתבה אותם, מילים מופלאות שיכולות לשמש לבית הזה כאבני דרך במצפן שאבד לו.

את הדקה שנותרה לי, אדוני היושב בראש, אני אנסה להקדיש אולי לנושא הבנייה, כי שר השיכון יושב פה. מדיניות הממשלה הזו היא לא לבנות. ישבתי לדיון עם יושב-ראש התאחדות הקבלנים, והטענה המרכזית: מחסור בעובדים. שר האוצר, מטעמים פוליטיים, מונע כניסת פועלים פלסטינים לישראל. מחסור בעובדים הינו גורם מרכזי בהאטה בקצב הבנייה, אדוני שר השיכון. היצע הדירות ירד משמעותית.

שר האוצר, הממשלה, אתם חבורה של צבועים. כאשר אתם מונעים מעשרות אלפי עובדים פלסטינים לעבוד בישראל, הפועלים הפלסטינים מגיעים מדי יום ליישובים היהודיים ביהודה ושומרון וממשיכים לבנות. חבורה של צבועים. יהיה מחסור בדירות, לא תוכלו לברוח מזה. תודה רבה.