קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מבחינתי הם יכולים להכניס את יריב לוין, הנאום הזה מכוון אליו. אפשר? אה, שרה. לא, נחכה לשרה. אל תתחיל את השעון.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אפשר להגיד מזל טוב.
אפשר להגיד מזל טוב, אדוני היושב-ראש.
החטופות והחטופים חזרו, מעמדנו הבין-לאומי איתן, והכי חשוב, אבל הכי חשוב – ביחד ניצחנו. ואני אומרת את כל זה כי הרי אין סיבה אחרת למה פתאום לשר המשפטים שלנו יש זמן לחרחר מלחמת אזרחים ממש עכשיו. רגע אחרי שהבסנו את חמאס ואת חיזבאללה, אנחנו נוכל להתפנות כדי להביס את האויב האמיתי – לא, חבר'ה, זה לא איראן – בג"ץ, הבוגדים מבית. ועכשיו הגיע הזמן לחסל אותם.
טוב, חבר'ה, אני מודה, יכול להיות שאני קצת מגזימה. ליריב לוין יש זכות לחשוב אחרת, כי הרי אחרי הכול הוא אידיאולוג גדול. הוא בסך הכול רוצה לתת עוד כוח לפוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים, ומה רע בזה? לא רע, לא רע. ככה הפוליטיקאים יקבעו מי ימונה לשופט בג"ץ, ומה רע בזה? לא רע, לא רע. על הדרך יריב לוין גם יבטל את שיטת הסניוריטי במינוי נשיא בית המשפט העליון, ומה רע בזה? לא רע, לא רע. חבר'ה, לא רע, בכלל לא רע. פשוט נשיא בית המשפט העליון הוא זה שמוביל ועדות חקירה ממלכתיות, ומה רע בזה? פה רע; אם אתה יריב לוין, אפילו רע מאוד. כי אתה ממש, אבל ממש, לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית. ולמה, למה אתה לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית? כי הוועדה תחקור את טבח 7 באוקטובר, ומה רע בזה? רע, רע. חבר'ה, אתם לא מבינים. אם אתם יריב לוין, זה גרוע. למה? כי אחד האחראים המרכזיים לאסון הזה הוא אותו יריב לוין, שכמעט ריסק אותנו עם ההפיכה המשטרית, מה שלפי כל גורמי הביטחון גרם לאויבים שלנו לתפוס אותנו כחלשים ולצאת לטבח הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.
אבל לשיטתו של לוין הוא גם לא אחראי וגם לא אשם. כי אם הוא יוכרז כאשם, איזה עונש, תגידו לי, איזה עונש יקבל גורם מרכזי כל כך באסון הגדול ביותר בתולדות המדינה? ולכן, זה הזמן לחסל את בג"ץ, גם במחיר של מלחמת אזרחים. כלומר, כל זה נכון אם אתה יריב לוין; פחות נכון אם אתה ישראלי, ציוני, קורבן של טבח אוקטובר, מפונה, חטופה שנאנסת או מילואימניק שעושה כבר יותר מ-200 ימי מילואים בצו 8.
אבל כל אלה לא באמת משנים לממשלה הזאת, בואו נודה על האמת. כל מה שהזכרתי באמת לא משנה. העיקר שיריב לוין יתעורר מההלם של ראשית הטבח, ויבין למה הוא גרם, ושזה הזמן לעשות הכול, אבל חבר'ה, הכול, כדי להימלט מנשיאה באחריות. אתם קולטים שיש לנו פה שר משפטים שמשנה את מערכת המשפט כדי למנוע את המשפט שסביר להניח שיחכה לו אחרי ועדת חקירה ממלכתית. בסך הכול זה נשמע הגיוני. הוא שורף את המדינה כדי לשמור על עצמו, ואין לו בושה, פשוט אין לו בושה.
אבל אנחנו והציבור לא ניתן לו להצליח. אעשה לכם ספוילר: תקום ועדת חקירה ממלכתית על אפם ועל חמתם, והאשמים ישלמו. אם אתם לא מאמינים לי, תרשמו, תזכרו ששמעתם את זה פה לראשונה: תקום ועדת חקירה ממלכתית. כי אתם צריכים להבין, לא מדובר פה בעניין של ימין ושמאל, לא של דתיים, לא של חילונים. אין לזה שום קשר לכלום. אף אחד חוץ מראש הממשלה וחברי ממשלתו לא רוצה לחיות במדינה מושחתת או במדינה עם ריקבון. מה לעשות, אין בזה קטע אידיאולוגי. אנשים מוכנים להתווכח על אידיאולוגיה – לא מוכנים לחיות במדינה רקובה. גם אם אתה ליכודניק דור שלישי, אתה לא רוצה לחיות במדינה רקובה. תאמינו לי, באתי משם, ואנשים שם לא רוצים ריקבון ולא רוצים שחיתות. ורוב הציבור מבין שכמות כזאת של מחדלים לאורך זמן, וחקירות, וכתבי אישום, ומעשים פליליים בכמות כמות של נבחרי ציבור, בתוך לשכות של שרים ושרות, של ראש הממשלה, של המשפחה שלו – של מי לא, בעצם? ובסוף הציבור גם יבין שכדי לטייח ולכסות על כל הריקבון והשחיתות הזאת, חבר'ה, בסוף צריך – איך אמר? אם אני לא טועה זה היה ראש הממשלה. איך הוא אמר? בקשיש. בסוף אתה צריך כסף.
בסוף שימון מערכות ושוחד עולה כסף. עולה כסף להחזיק משרדים מיותרים בשעת מלחמה כדי לשמור על עצמך לא להיכנס לכלא או לא לעבור חקירות. זה עולה כסף, אז אתה משלם: משרד מורשת, משרד כזה, משרד אחר, מיליארדים לתוך הסכמים קואליציוניים שנחתמו הרבה לפני המלחמה. אבל היי, למה שלא נשלם את זה? יותר קל להעלות מיסים, יותר קל להכביד על אנשים בסופר, יותר קל שהם לא יצליחו. מה אכפת לי. הרי ייקח זמן עד שהציבור יראה את זה שהוא לא גומר את החודש, זה לא דבר שקורה מהיום למחר. בינתיים אני משלם, בינתיים אני משמן, בינתיים אני עושה את הכול. זה בסדר גמור לשחד ולשמן את המערכת כדי לכסות על ערוות הממשלה וחבריה.
ומה שיפה, שהם גם משמנים וגם מטייחים, ואז מתחיל פסטיבל מספרי הסיפורים. יש מילה כזאת, הצוות שלי סיפר לי, קוראים לה "גזלייטינג". אני מצטערת, אני שמעתי על המילה הזאת לאחרונה, רק בשנה האחרונה. לקח לי זמן להבין. הם היו צריכים להסביר לי. גזלייטינג אומר שמספרים לך סיפורים, ואז אומרים לך שזאת המציאות, ומשחקים לך עם המוח. אז הממשלה הזאת אלופה בגזלייטינג ובלספר סיפורים ובלייצר נרטיבים. והשחיתות של אשת ראש הממשלה, שתפסו כל מיני טלפונים – לא, זאת בכלל לא הייתה הכוונה, הבנתם לא נכון. וראש הממשלה לא הוביל לטבח, והוא לא ידע בכלל, הוא הלך לישון, לא אמרו לו. הבוגדים והמרגלים שמצאו אצלו בלשכה – אצלו בלשכה מצאו, זה הזיה – לא, זה לא, הוא לא ידע. זה הם. אתם לא מבינים בכלל, והוא בכלל חף מפשע. נו, מה אתם עכשיו מנסים להפיל את ממשלת הימין. רוב הימין כבר לא איתם, גם לא לפי כל סקר, אפילו בערוץ 14 לא כל הימין איתם, אבל מנסים להפיל את ממשלת הימין. אתם מבינים, זה הקטע של הגזלייטינג, זה הקטע של לספר סיפורים. וברוך השם, יודעים לעשות סיפורים בקואליציה הזאת, וראש הממשלה עשוי מזהב, והוא תמיד יהיה הקורבן הנצחי וגם הגיבור.
אבל מה שהם לא לוקחים בחשבון, מה שהם לא לוקחים בחשבון, זה שסיפורים לחוד ומציאות לחוד. ולמה אני מתכוונת? כי בסוף מישהו צריך לשלם את החשבון – לא בסיפורים, לא בטלוויזיה, לא בערוץ 14, לא בטיקטוקים, לא בנדמה לי. בסוף, כשאומרים לציבור: אין ברירה, אנחנו הולכים להטיל עליכם גזרות, להעלות לכם מיסים, להעלות לכם מע"מ, לגרום לכם לקרוס, לא להצליח ללכת לשלם בסופר, לא להצליח להרים את הראש, לגרום לעסקים שלכם לקרוס – בסוף זה מגיע לזה שהציבור לא יכול לקנות מצרכים לשבת, וימעיט בחוגים לילדים, ואחר כך יפסיק עם שיעורים פרטיים. וככה מתחילה הידרדרות לאט, לאט, לאט, לאט, עד שהציבור יתחיל לחטט בפחי אשפה. וכשאתה מחטט בפחי אשפה, ממשלת ישראל, כבר לא מעניין אותך שביבי גיבור, כי אתה בזבל, זה למה. ואת זה לא תצליחו לכסות בשום סיפור שהוא גיבור, לא תצליחו, כי בסוף אימא לא תצליח להאכיל את הילד שלה ואבא לא יצליח להגן על המשפחה שלו, ואין דבר יותר חמור מזה ואין סיפור בעולם שיכסה על זה. אז תספרו היום את הסיפור על ניצחון מוחלט, וביבי המלך, וזאת ממשלה שעשויה מזהב, אבל בסוף אזרחי ישראל יקומו בבוקר, והם צריכים לחיות ממשהו, ואת המשהו הזה אתם נותנים לממשלה בהסכמים קואליציוניים כדי לשמן, לשחד ולהעביר כספים שלא צריכים לעבור בתקופה הזו להסכמים הקואליציוניים הבזויים שלכם. מיליארדים של שקלים, במקום לשולחן של אזרחי ישראל, הולכים לשימון ולשוחד, ועל זה הציבור בחיים לא יסלח. תודה רבה.
1,155 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.