קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לרשותי עומדות 18 דקות, ובהן אני רוצה לדבר רק על הנגב, על כמה נושאים שקשורים לנגב. זה אחד הדברים שחשובים לי.
היום בבוקר התנהל דיון בנושא מדרשת שדה בוקר. מדרשת שדה בוקר הוקמה למעשה על ידי דוד בן-גוריון באמצעות קרן הנגב. היא הוקמה עוד בשנת 1960. היא הייתה אמורה להיות קריית חינוך בלב הנגב שתמשוך את מיטב האזרחים להתיישבות, להפרחת השממה, שהמטרה שלה היא לפתח גם את החינוך וההכשרה, חינוך לאזרחות טובה, מנהיגות צעירה, הקניית ידיעת הארץ ועידוד התיישבות צעירה בנגב.
המדרשה עדיין קיימת, והיא מפעילה שלושה מוסדות שפועלים בשיתוף פעולה: יש שם בית ספר תיכון פנימייתי לחינוך סביבתי, בית ספר שדה ומרכז "גל" למנהיגות, שכולל ארבע שלוחות של מכינה קדם-צבאית. המכינות האלה, אגב, הן המכינות המבוקשות ביותר בארץ. מכינת הנגב – בנוסף, המדרשה מקדמת פעילות לבוגרי צבא. במדרשה יש 350 תלמידים, בתיכון – 140 תלמידים.
המדרשה מתמודדת עם היעדר תקציב. זה איזשהו יצור כלאיים שבו זה שייך גם למדינה, גם לעוד מקומות. שנים המדינה תמכה במדרשה, כי הבינו שיש פה ערך שהוא מעבר לרק חינוך כמו כל חינוך; יש פה ערכים נוספים של אהבת הארץ, של אהבה לאדמה, של חקלאות, של איכות סביבה. זה בית ספר שמתמחה – ובכלל, כל המדרשה מתמחה בדבר הזה. והפרויקט הבאמת-באמת מעורר גאווה הזה, שיש בו כמעט 200 עובדים שהם בעשור החמישי והשישי לחיים שלהם, עומד ב-1 בינואר להודיע על חדלות פירעון. המפעל המדהים הזה בנגב, שקיים משנת 1960, עוד שבועיים הולך להיסגר. אי-אפשר בכלל להבין איך קורה דבר כזה. לאן ילכו העובדים? כולנו יודעים שתעסוקה בנגב, בטח בגילים האלה, זה לא דבר שהוא כזה פשוט. אנחנו מדברים על לב המדבר שם.
התקיים היום דיון. יש מחסור חמור בתקציבים, ומעבר לכך, האדמה עצמה שייכת לרמ"י, והם לא חידשו את הסכם החכירה. זאת אומרת שהם גם לא יכולים לפעול לגייס תרומות למקום או לפתח, לבנות, להשכיר, אין להם יכולת כזאת, וכל הניסיונות שלהם בשנים האחרונות להסדיר את כל הנושא הזה לא צלחו. זה הנושא הראשון שיש לי עם הנגב, כי אנחנו באמת חייבים להמשיך ולקיים את המוסד הבאמת-מפואר הזה. אסור לתת לו להיסגר.
נושא שני שיש בנגב, שעולה השבוע מהנגב, יצא דווקא מהוועדה לעובדים זרים. אליהו רביבו לא פה, חבל. אליהו רביבו, בצדק, מנסה לפתור את בעיית העובדים הזרים הבלתי-חוקיים, ובוועדה הם ערכו סיור במתקן חולות. מתקן חולות היה בעבר מקום כליאה למסתננים. בסופו של דבר, בגלל ביקורת ציבורית, בית המשפט הורה לסגור את המקום הזה. הוא כנראה לא היה ראוי, אני לא יודעת בדיוק מה קרה שם, והמקום הזה עמד נטוש שנים. עכשיו הגיעה מועצה אזורית רמת הנגב, שהמתקן עומד בשטחה, ורוצה להפוך את המבנים הנטושים האלה לאזור תעסוקה בנגב, למרכז תעסוקה, ייעוץ תעסוקתי, להביא לשם יזמות. אבל נכון להרגע יו"ר הוועדה לעובדים זרים, יחד עם עוד גורמים, רוצה לפנות לשר לביטחון לאומי – להפעיל מחדש את מתקן חולות כמתקן כליאה לעובדים זרים לא חוקיים ולהכניס לשם עובדים זרים. נכון, צריך לטפל בעובדים זרים לא חוקיים, אבל למה בנגב? למה עוד פעם בנגב? למה תמיד הנגב הוא החצר האחורית של המדינה הזאת? לא רוצים את המתקן הזה בנגב. במקום להשקיע בפיתוח, בפיתוח חקלאות, בפיתוח תיירות, אנחנו עוד פעם הופכים את המבנה הזה, שאפשר לעשות איתו משהו באמת יצירתי, למשהו שאנחנו לא רוצים אותו בנגב. ואני מבקשת מיו"ר הוועדה – אני גם אפנה אליו ברמה האישית, עוד לא הספקתי – לחפש פתרונות אחרים. לא בנגב.
כל פעם זה הפתרון הקל. תוסיפו על זה את שדה התעופה בנבטים – כבר שנים על גבי שנים הצפון לא רוצה את שדה התעופה בצפון – גם תהיה שם פגיעה סופר-משמעותית באיכות הסביבה, ויעלה פי שבעה להקים שם את שדה התעופה המשלים. לעומת זאת בנגב, שכולנו רוצים שהוא יהווה מוקד תעסוקה, כי אנחנו מדברים על 30,000 משרות נוספות, יש תשתיות שיוזילו בצורה משמעותית ביותר את הקמת שדה התעופה – לא מצליחים להגיע להבנה. כל פעם דיונים על גבי דיונים על חלופות לשדה התעופה בנבטים. למה צריך לדון בחלופות? למה לא להבין ששדה התעופה המשלים הולך להיות בנבטים? ועכשיו, בואו נחשוב על פתרונות כדי לפתור את כל הפערים – אם יש כאלה, אני יודעת שיש עם הצבא, אבל אם יש פערים, ברגע שתהיה החלטת ממשלה שפה קם שדה התעופה, אפשר להתחיל לעבוד על הפתרונות. אבל כל הזמן השיקולים של החלופות, שנים על גבי שנים – אנחנו זקוקים לזה בנגב, הצפון איננו רוצה בשדה התעופה בצפון – די, בואו נקדם את זה. זה היה הדבר השלישי.
עכשיו עוד דבר, אפרופו תעסוקה בנגב. יש למועצה האזורית בני שמעון – יושבות שם חממות טכנולוגיות של סטרטאפים. באמת, יש שם 18 סטרטאפים פורצי דרך בנושא סביבה ואקלים, ועושים שם דברים מדהימים – שוב, מקום תעסוקה. עכשיו, בנגב – אני לא יודעת אם אתה יודע את זה, אדוני היושב בראש, אבל מכל ההשקעות וחברות הסטרטאפ בארץ פחות מ-4% יושבות בנגב. זה חשוב. זה נמוך מאוד. חשוב להבין את זה, כי אנחנו יודעים שסטרטאפים הם גם מקומות תעסוקה איכותיים. זה מייצר, זה מביא עבודה, וזה מביא השקעות. המדינה תמכה ב-18 הסטרטאפים האלה בסכום של 5 מיליון שקלים מדי שנה, והשנה הודיעו להם שהסכום הזה קוצץ ל-1.5 מיליון, מה שגרם לשאר המשקיעים להיבהל מאוד, ואנחנו לא יודעים אם הם ישקיעו. אז שוב הנגב הולך להיפגע במקומות הכי הכי כואבים: בתעסוקה, בסטרטאפ, בהשקעות לצמיחה – ואנחנו בבעיה רצינית.
למה אני מספרת לכם את כל זה? מכיוון ששני חוקים – אחד שעבר בטרומית – עוד יותר פוגעים בנו בנגב, כי חוק הנגב קובע מהם היישובים שיקבלו תמיכה ועזרה במסגרת הרשות לפיתוח הנגב. כרגע עברה הצעה בטרומית שבה מבקשים להוסיף לתקציב הזעום הזה של הרשות לפיתוח הנגב עוד עשרה יישובים מיהודה ושומרון, כולל חברון וקריית ארבע. אני חוזרת ואני אומרת: תושבי יהודה ושומרון – מגיע להם לקבל מה שמגיע להם. אני מעולם לא הלנתי על מה הם מקבלים או מה הם לא מקבלים. אבל למה על חשבון תושבי הנגב? למה? למה אנחנו צריכים, שוסטר – אתה היית ראש מועצה, והמאבק הזה על התקציבים, על תוכניות, על חינוך, על תעסוקה – למה אנחנו כל הזמן צריכים לקבץ נדבות ולהסתפק בשאריות? למה? מה פה לא ברור לממשלות, שהנגב הוא העתיד של המדינה? מבחינת הצפיפות, למדינה לא יהיה לאן להתרחב חוץ מלנגב. לא יהיה. אם לא נשקיע עכשיו בנגב, אנחנו גם נאבד את הרוב היהודי בנגב. מה עוד צריך לקרות כדי שנבין את זה?
עכשיו תוסיף על החוק הזה – מגיעה קרן העושר. את זה אתה מכיר, שוסטר? הקרן לאזרחי מדינת ישראל, שנכון, מגיע לשם כסף גם מהגז, אבל מאיפה עוד מגיע הכסף? מים המלח, מהפוספטים, משדה בריר, מאוצרות הטבע של הנגב. גם משם מגיע הכסף. החוק ב-2014 הגדיר – דרך אגב, אחד המחוקקים של החוק היה גפני – לאן צריך ללכת הכסף. הכסף הזה צריך ללכת, 1. להשקעה באנרגיות מתחדשות, כי אנחנו מבינים שמשאבי הטבע לא יישארו לעד, ואנחנו צריכים לחשוב גם על הדורות ,הבאים שיהיו להם הכנסות, שהמדינה תדע לייצר הכנסות; הסעיף השני שבו מבקשים להשקיע את הכסף של קרן העושר הוא עידוד תעסוקה בנגב, על פי חוק. בשנה שעברה 110 מיליון שקלים חולקו; שוסטר, כמה הגיעו לנגב? אפס. אפס שקלים. השנה – 189 מיליון. נכון לכרגע, על פי התכנון – אפס שקלים לנגב. תגיד לי אם זה הוגן. זה לא הוגן.
אני אומר לך משהו, המטרות שלשמן חולק הכסף הן מטרות חברתיות ראויות ביותר, אבל זה לא קשור, מכיוון שהתקצוב של תנועת הנוער צריך להגיע ממשרד החינוך; שיפוץ מבנים לתשושי נפש, שזה סופר-חשוב, צריך להגיע ממשרד הבריאות. הקרן הזאת באמת הייתה מיועדת לדברים – – –
יש שם איזשהו חלק בחוק שמאפשר שנה ככה, שנה ככה. אני לא ידעתי שאתה הולך להחליף, יצא נפלא. אם בשנה הקודמת חולקו 110 מיליון שקלים למטרות חברתיות ראויות, משמע שהשנה עלינו לקיים את לשון החוק ולחלק את הכסף הזה באמת למטרות.
לא תגיד שאנחנו מבקשים פה פינוק. אנחנו מבקשים פה לדאוג לתעסוקה של תושבי הנגב. אנחנו מבקשים לקבל חזרה את הכסף שנלקח מאוצרות הטבע בנגב ולהשקיע אותו חזרה בנגב גם עבורנו, אבל גם עבור הדורות הבאים. כי היום עובדי ים המלח וכי"ל ופוספטים – מדובר באלפים שברגע שתיגמר הכרייה הזאת הם יישארו ללא תעסוקה, ואנחנו חייבים להתחיל להיערך לזה.
מעבר לכך, יש כל כך הרבה פרויקטים שקשורים לתעסוקה. יש את הפרויקט של חאן ערד או של תעסוקת נשים – מכל המגזרים, אגב, נשים חרדיות, נשים חילוניות, פרויקטים נפלאים באופקים, בשדרות – הם כל הזמן צריכים לחשוב איך הם ממשיכים לקיים את הפרויקטים האלה. למה? למה, אם יש כסף במדינה שמיועד במפורש עבור זה?
לכן אני באמת באמת מבקשת – הינה, אתה מתחלף והופך להיות יושב-ראש הוועדה, ואני שמחה על כך, באמת, כי אני חושבת שהקשבת עכשיו. אני חושבת שאתה מבין את החשיבות גם בהשקעה באנרגיות מתחדשות, כי זה העתיד, אין לנו משהו אחר.
אז נכון, אבל ברגע שלשון החוק – – –
כן, לא חסרים לנו פרויקטים בנגב שסובלים מתקצוב הרבה יותר נמוך. אנחנו באמת מופלים בתקצוב לנגב. יש לנו המון אתגרים. זה מקום נפלא, ומגיעים אליו כל הזמן, ועוברים אליו המון זוגות צעירים. אבל בטח ובטח אחרי האירועים של השנה האחרונה אנחנו זקוקים ליותר חיזוק. אנחנו זקוקים ליותר חיזוק גם בתעסוקה, כי המון מפונים שינו פתאום תעסוקה וזזו, וחזרו, והיה שינוי מגורים. אז תודה רבה.
1,460 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.