קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני? הבנתי שאני מדבר שמונה שעות עכשיו. הבנתי נכון?
גפני, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, חבריי חברי הכנסת, אמרת: מה יאיר לפיד היה עושה בלי חרדים? מה אתה היית עושה בלי חיילים? תגיד לי, מה הייתם עושים בלי חיילים? מי היו חיילים? אתה? גולדקנופ? יושבים פה אנשים, שומעים אתכם. איזה ניתוק יש לכם? מה היינו עושים בלי חרדים? מה הייתם עושים בלי החיילים?
גם הפטנט הזה – יש להם קטע כאילו שהכול בידי שמיים וזה. כשכואב לכם הראש או כשיש איזו בעיה רפואית, לא מתפללים – הולכים לרופא. כשיש למדינת ישראל צורך בביטחון – תואילו ותעזרו. מה הבעיה? מה זה, הסכם חד-כיווני פה? אני לא הבנתי את האירוע.
חבר הכנסת גפני מציג – יו"ר ועדת הכספים, יש לומר, האגדי, בכנסת ישראל. אומנם אנחנו צוחקים על זה בוועדה, אבל אני רוצה להזכיר לו – אם לא היו מנהלים איתו עכשיו שיחה ארוכה. אמר חבר הכנסת גפני אחרי תקציב 2023 – אתה זוכר מה הוא אמר, חבר הכנסת עמאר?
אני לא אשב בממשלה עם כספים קואליציוניים. עכשיו, מילא אני – אני לא יודע, בפרשת השבוע אני לא מבין, בדפי גמרא אני לא מבין. אדוני היושב-ראש, אני גם לא למדתי בישיבה כמוכם. אני יודע את עשרת הדיברות; לא מסובך מדיי, יחסית, בעברית שאני יודע לקרוא. לא הייתי צריך לזה פירוש, למרות שעשיתי חמש יחידות תנ"ך בבית הספר.
אני. אמרתי, לא, אני לא מבין בגמרא, לא מתיימר, כמו שרת התחבורה, להמציא פרשות שבוע. לא, לא. אני יודע לא לשקר. עכשיו תגיד לי, באמת, תגיד לי, גלעד קריב, למרות שאתה לא מהזן שהם אוהבים.
לא מהזרם האותנטי. תגיד, מישהו שבא ואומר ומצהיר לפרוטוקול ההיסטורי: אני לא אשב בממשלה עם כספים קואליציוניים – האם יש כספים קואליציוניים בתקציב הזה?
תגידי, כל מה שאני אגיד על גפני, את תגידי על בנט?
אני צריך לסנגר עכשיו גם על בנט? טלי, אפשר לעשות את המשחק הזה במשך 17 דקות על מה אמר בנימין נתניהו – מה אמר בנימין נתניהו החל מ-2009, והחל מ-1996, כשעוד הייתי מספיק פראייר כדי להצביע לכם. הייתי פראייר. אמר: מה שלא עשית בקדנציה הראשונה, כנראה לא תעשה בקדנציה השנייה, ובטוח לא תעשה בקדנציה השלישית. אני אומר לך מראש, במשחק הזה את תפסידי. אבל אני לא נכנס לזה.
לא נתלה באילנות גבוהים, גב' טלי גוטליב.
אמר ראש הממשלה – נו, באמת, זה לא משחק. יש לנו אותו ראש ממשלה. זה לא משחק.
הקהל שיושב ביציע פלוס – תגיד מה אתה עושה, אתה כל היום פה, מר "שמאלנים בוגדים". אני לא יודע, אין לו עבודה? אני לא מבין את הקטע הזה, אבל בסדר. אותך כבר התרגלתי לראות. הקהל שיושב ביציע, לצערנו, יסכימו. יש הרבה דברים שאנחנו לא מסכימים בצדדים, בצד של האופוזיציה ובצד של הקואליציה, אבל על דבר אחד כולנו מסכימים: יש לנו ראש ממשלה שקרן. אני יודע שזה קשה לשמוע את זה. אמר שר האוצר: אני לא מאמין לו לאף מילה. הוא מוקלט. שקרן בן שקרן. לא אני אמרתי את זה. זאת מילה שכאילו קשה לשמוע, אבל צריך לומר את האמת. טלי, אני יודע שזה כואב, אבל צריך לומר את האמת. אל תשחקי עם המשחק: מה אמר בנימין נתניהו, כי אני אענה לך איך הוא אומר ועושה בדיוק ההפך, בכל דבר.
תראי, טלי, זה לא שאני קונה עכשיו חולצה – את רוצה לקחת אוויר שנייה? זה לא שאני קונה עכשיו חולצה ואומר: ואללה, אני אוהב את הצבע הסגול, אבל רגע, רגע, לא, אני אקח את הצבע הכחול. לא. כי זה לשנות דעה. כשאתה הולך ועושה עסקה עם ארגון טרור, אחרי שאמרת וציינת וברור לכולם שצריך לחסל אותו, אז אתה הולך ועושה עסקה – – –
אני יודע שקשה לשמוע. אני יודע, טלי. אני מנסה – אפשר שנייה? קצת.
בואי, אני אתן לך את הבקבוק. הכול בסדר.
אני יודע שקשה לשמוע את זה. אני יודע.
אני מאוד מבין אותך. אני מאוד מבין אותך, טלי.
טלי גוטליב, די. קחי אוויר, שתי כוס מים.
אני מבין אותך. אני רוצה להגיד לך שאני מבין אותך לא מן הפה ולחוץ.
אני מבין כמה קשה לשמוע. מה ראשונה? היא כבר בקריאה שמינית, היא בקריאת שמע. זה סיבוב עשירי – אתה יודע, זה בלתי.
לא, פשוט מטריף אותי, קריאה ראשונה. זאת קריאה שמינית שלך ב-20 דקות.
– – – טלי, אני רק רציתי לסיים ולומר.
לא. לסיים ולומר את הסשן הזה, כי אני באתי לדבר על התקציב. נשבע.
את לא נותנת לי. אני מבין לגמרי שקשה לשמוע את זה. אני אומר לך, ואני מזדהה איתך ברמה הכי בסיסית שיש, כי אני באתי – – –
שר הביטחון לשעבר גלנט יושב לידך – –
– – אביחי בוארון, חמד עמאר. בקיצור, אני יודע כמה זה קשה לשמוע. למה? ואני מזדהה איתך ברמה האישית, כי אני גם האמנתי בבנימין נתניהו.
טלי, יש לה קטע – אל תתרגשו – היא לא מסוגלת לשמור שנייה בבטן.
לכן אני מבין את האכזבה העמוקה שיש לך.
אוקיי. אני מזדהה עם מצביעי הליכוד – –
– – שלצערם הגדול הם מגלים את המציאות. יש ראש ממשלה שעמד והבטיח וקשקש ואמר ואני ואני ורק אני ושלום בטוח וימין ואני מר ביטחון והכול בסדר. אבל בסופו של דבר, בסופו של דבר צריך לזכור שלמרות כל ההבטחות, מי שעשה עסקה עם חמאס זה ראש הממשלה. והוא לא התלבט או התבלבל ואמר: אני מחליף עכשיו חולצה, אלא הוא עשה עסקה עם ארגון טרור. צריך לקחת אחריות על זה. טוב, לא טוב, החלטה מנהיגותית טובה, לא טובה – ההיסטוריה תשפוט את כולנו. אבל צריך להודות באמת, גם אם האמת כואבת וגם אם האמת הזו דורשת ממך לקחת אחריות, מה שעדיין – גם אמרתי לו את זה – עדיין לא לקח. על כולם האחריות.
תמיד אומרים על הש"ג שמפילים עליו אחריות כי הש"ג תמיד נמצא, הוא תמיד שם. אבל ראש הממשלה לא שם. ההישגים הכי גדולים של הצבא – הוא הראשון שיעלה פה ויגיד בטון המאוד-בריטון שלו: אני עובד 19 שעות, ואני הלכתי וראיתי ועשיתי והייתי בחרמון הכבוש ב-67'. ב-76' הוא כבר היה, ראה, קפאו לו האצבעות. הכול טוב. אבל כמו שאתה בהצלחות, צריך להיות בכישלונות. זה חלק הארי מהעניין.
עכשיו, אני מודה שלא היה לי זמן, אדוני היושב-ראש, לומר משהו מאוד חשוב כשראש הממשלה היה. אני לא בשלן גדול. אתה בשלן? לא. כמה חשבון גז אתה משלם?
לא דיברתי אלייך, זה היה דיל. גם את לא. כמה חשבון גז אתה משלם, פלוס-מינוס? ברוך השם, משפחה.
אני אגיד לכם מה הקטע – כשאין שר אני יכול להמשיך לדבר כמה שאני רוצה, נכון?
אני, לא היו מורידים אותי מהדוכן אם לא היה פה שר.
על מה דיברתי? על חשבון הגז. אדוני היושב-ראש, כמה גז אתה שילמת בחודשיים האחרונים? פלוס-מינוס.
טלי אומרת "לא הגיוני" על 700, ואני שמח שאת אומרת את זה.
כי נגיד 500 שקל לחודשיים, בסדר? וזה בשלן-על. אני משלם 50 שקל, 45 שקלים, משהו כזה, לחודשיים. לא בשלנים גדולים.
אני פחות בבית, אז כאילו פחות זה. את רוצה לדעת או אתה רוצה לדעת, אדוני היושב-ראש, כמה מדינת ישראל שילמה על גז לחצי שנה בבית החלופי ברחוב עזה של ראש הממשלה?
אדוני היושב-ראש, אתה שילמת בממוצע 1,200 שקל, לפי החשבון שלך, שאתה בשלן-על, עם משפחה ברוכת ילדים, ברוך השם. אמרת 500. הוא בודק.
לחודשיים. בסדר גמור. אז אתה בחצי שנה שילמת בערך 1,100, 1,200 שקל.
ראש ממשלת ישראל – אנחנו שילמנו לו את חשבון הגז של 28,000 שקל במעון החלופי. מה זה הדבר הזה? הוא מבשל לכל הרחוב ואנחנו לא יודעים? הוא זה – אני מזכיר לכם מהסרטון – שאת החביתה לא ידע להכין. על מה הגז הזה?
עכשיו, יש כאלה שאמרו לי: זה על הבריכה – אבל אין שם בריכה. אז אמרו לי שזה על החימום ברצפה, אבל היה קיץ. על מה 28,000 שקל?
אני אומר לך, אני חושב שאת האוכל המבושל שאוכלים כל חיילי צה"ל עושים ברחוב עזה. זה לא נורמלי. עכשיו זה בעתירה של העמותה לחופש המידע. תסתכלו.
למה אני מציין את זה? כי יש נטייה לחשוב, תמיד כשאנחנו מדברים על ההוצאה האישית – שיהיה לו לבריאות, ולמה אנחנו עכשיו בדיוק – – –
אוקיי, נמנה טכנאי גז, ואנחנו נבדוק בדיוק למי – – –
הייתה דליפה? עדיין יש דליפה? עכשיו, יש נטייה בדיוק לאירוע הזה – – –
לא כועס, תני שנייה להשחיל מילה.
20 דקות אני מנסה לדבר, והיא לא – אין אותך ברקע.
עוד לא הגעתי למשפט השני. אני עדיין בראשון.
אלוהים ישמור. אז מחשבון הגז אני עובר ל-120,000 שקל הוצאות ניקיון והוצאות מיוחדות. אני לא אומר את זה כי עיני צרה. ראש הממשלה לא משלם שקל על כלום, יש לו אוכל, וזה בסדר גמור – זה התפקיד, זה התפקיד. אבל על הוצאות המעון הפרטי – אני צריך לשלם על הבריכה שלו בקיסריה? למה, אני מוזמן לבריכה בקיסריה? אני צריך לשלם על חצי שנה בקיסריה 18,000 שקל? למה?
עוד פעם אתם עם ה-50 מיליון ו-50 מיליארד. הרי יש לכם איזה טבע, כמו איזה גן רפלקס שאומרים משהו – אתם אומרים: אבל אתם, כמו איזה ילדים קטנים. אני שאלתי את ראש ממשלת ישראל מי זה יעקב טסלר. אני לא יודע אם היית פה. לא היית.
הוא לא ידע, הוא לא ידע. טלי לחשה פה לוואטורי, שהתיימר להיות אבן שושן.
שמעת את זה? הבן אדם לא ידע. שאלתי אותו, את ביבי – הוא לא ידע. שאלתי אותו מה משה אבוטבול עושה – הוא גם לא ידע. שאלתי אותו מה ההבדל בין משרד המסורת למורשת ומי השרים – הוא לא ידע. זה ראש ממשלת ישראל, שהוא לא יודע כלום.
יושבת הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה, נוכח התקציב – אנחנו בשנת תקציב; אנחנו בשנתיים שבהן כל חודש מוגש עוד תקציב לכנסת; כולנו משלמים וכולנו נושאים בנטל חוץ מהמנופחים, חוץ מהמדושנים. תסתכלו, אין פה כבר מקום. אם כל השרים – לא סתם הם לא באים ביחד. אם כל השרים ישבו ביחד, הם כמו איזה סרדינים. אם חשבנו שהכיתה – הייתה פעם מחאת הסרדינים, אתה זוכר? אם חשבנו שמספר התלמידים בכיתה הוא בעייתי, יש פה מחאה של סרדינים שצריך לבצע. מישהו צריך להנהיג את המחאה. אין להם מקום אחד ליד השני, לכן הם אף פעם לא פה ביחד. משמר הכנסת, או הלוגיסטיקה בכנסת, תפתרו את מחאת הסרדינים. הממשלה כבר משתלטת על הספסלים האחוריים. אין לתאר את רמת הניתוק שלכם.
אני רוצה לדבר ב-3:50 הדקות שנותרו לי על כל נושא הצפון, כי מינו שר מיוחד – – –
אה, באמת? אבל למה? זה קיסריה, לא?
קיסריה שייכת למועצה אזורית חוף כרמל.
יכול להיות שיש תאגיד מים משותף, למה אתה – – –
זה בסדר גמור. דיברנו על הצפון. אני כל פעם שומע ראיונות של השר החדש הדנדש, שר המינהלות זאב אלקין, שמדבר על הצפון ומדבר על הדרום, ואני תוהה באמת, חבר הכנסת מיקי לוי וחבר הכנסת עמאר, כמה שרים במדינת ישראל אחראים לצפון? אתם יודעים?
שלושה שרים. שלושה שרים ועוד רובד שלטוני נוסף – – –
למה לא? אני שמח שאדוני היושב-ראש – – –
לא, בכל נושא האחריות זה בדיוק ההפך. כשיש יותר מאחראי אחד, אף אחד לא עושה את העבודה.
יש שר שיושב פה בקצה, שר הנגב והגליל – והחוסן הלאומי, סליחה, מחילה, בכל זאת, אם אין "לאומי" בעוצמה יהודית זה לא שר; הוא לא מקבל את המשכורת בסוף החודש. הוא שר שאחראי רק לנגב והגליל. הוא לא היה כנראה טוב, למרות שבעיניי הוא עשה עבודה טובה, יחסית לממשלת הכישלון, וכנראה רצו פרויקטור. בא הפרויקטור, התפטר הפרויקטור, ואז בא אלקין ואז באו ראשי רשויות. אממה, כלום לא נעשה. עכשיו אומר אלקין שהוא מכין תוכניות לשיקום הצפון, והוא מצפה לקבל על זה מחמאות.
אבל אני רוצה לשים בסוף דבריי, ואני אחזור על זה בכל דיון: תראה, אנחנו בוועדת הכספים, ואתה יודע, חבר הכנסת מיקי לוי, אתה נחשף למלא מלא מלא כשלים של הממשלה. כשל מהותי אחד שאני לא מצליח להבין באיזו חוצפה הוא עובר – בשבוע שעבר ציינו יום מיוחד בכנסת, וגם היום היה טקס מיוחד לכבוד פצועי ונכי צה"ל עם בית הלוחם. כל מי שהיה בבית הלוחם ראה את העבודה הקדושה שהמקום הזה עושה. כל מי שהיה. אתה יודע כמה ממשלת ישראל תורמת ועוזרת לבית הלוחם? ב-74 מיליון שקלים בשנה.
השבוע בוועדת הכספים, חבר הכנסת עמאר זוכר שאנחנו קיבלנו העברה תקציבית, שימו לב, על סך 151 מיליון שקלים – למה? בזמן מלחמה, נוכח עשרות אלפי הפצועים שיש, קיבלנו העברה תקציבית לא לבית הלוחם, לא ללוחמי הגטאות, לא לקיבוצים השונים, לא לצפון, לא למילואים, לא למשפחות המילואים. כלום. 151 מיליון שקלים תוספת לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות. כי בזמן מלחמה, כשחבר הכנסת גפני בא וצועק: מה היית עושה בלי החרדים? אז אני שואל: מה הוא היה עושה אם לא היו חיילים? זה סדר העדיפויות של ממשלת המנותקים. בושה שזו הממשלה.
תודה רבה על תזכורת השעון, שמעתי. בושה שזו הממשלה, בושה שאלה הסרדינים שמקיפים אותנו ומנהלים אותנו. תודה רבה.
רק לפרוטוקול, כי הערת לי על השעון: במשך כארבע דקות טלי דיברה, אז הוא נתן לי עשר שניות להשלים – הכול בסדר.
2,129 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.