קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראש הממשלה נתניהו השתמש בדימוי של היד המושטת, אז חשבתי קצת על הביטוי הזה, "יד מושטת". למי לא הצלחנו להושיט יד במדינת ישראל בימים האחרונים? לרועי בן שבת בן ה-13, זיכרונו לברכה, מרעננה, ששלח יד בנפשו בלחץ חבריו לספסל הלימודים.
היום בוועדת חינוך לא הייתה לנו הזכות לדון במקרה הנורא הזה – אני מקווה שעוד נעשה את זה בשבועות הקרובים – אלא דנו במקום זאת במהפכה המשטרית המתרגשת עלינו. כן, בקולותיהם של יותר משליש מחברי הוועדה כינס יו"ר הוועדה, טייב, יחד עם השר ביטון, דיון, ואני חושב שהיה דיון מכובד וענייני, בנושא ההפיכה המשטרית. ומכל הדברים החשובים שנאמרו בדיון הזה אני רוצה לצטט אחד – את הרב שלמה ברין, רב בישיבת ההסדר הר עציון. וכך אמר הרב ברין ביחס להפיכה המשטרית: תולעת השחיתות, תולעת השחיתות מאיימת בקריסת החברה, גורמת לקריסת החברה. ועוד הוא אמר: התורה עסוקה כל הזמן בלהגביל את כוח המלך. כל התנ"ך מלא במגבלות למלך ישראל. אוי לה למדינה – אני מצטט שוב – שלא תאפשר ביקורת שיפוטית ומינוי שומרי סף שידעו לעמוד בפני השלטון.
כן, בדבריו של הרב ברין בוועדת החינוך היום הוא בעצם עשה הקבלה בין תפקידם של הנביאים, שעומדים באומץ מול מלכי ישראל – כולל דוד המלך, נעים זמירות ישראל – ואומרים לו: עד כאן, חטאת – בין שזה בחטא כרם נבות בהקשר אחד, בין שזה בהקשר של האישה שהוא לקח ושלח למלחמה את בן זוגה אוריה. כל הדברים האלה, אני חושב, ראויים – – –
כל הדברים האלה נאמרו היום בוועדת חינוך. אני רוצה ברשותכם עוד לצטט דברים שאני אמרתי בוועדה. דיברתי שם על תרבות המחלוקת, בין השאר על כך שכאשר נחלקו, כאשר נחלקו בית שמאי ובית הלל, אף על פי שנחלקו במשך שנים לא נמנעו מלהינשא זה לזה, עד שהוכרעה אותה מחלוקת על ידי בת קול שיצאה ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים, והלכה כבית הלל.
אני חושב שחינוך למחלוקת, לספקות, לשמיעת עמדות שונות, הוא משהו קריטי למערכת החינוך. כאשר אנחנו – אם אנחנו נגיע למשמעות של ההפיכה המשטרית הזו, היא בעצם תגרום לכך שמערכת החינוך תהיה מקום פחות סובלני, פחות פתוח, פחות בעל יד מושטת.
ואולי נסיים בשבילך, טלי, עם הדימוי הזה שנתניהו השתמש בו. במקור, רחל בלובשטיין כתבה כך: "מי אתה? מדוע יד מושטת / לא פוגשת יד אחות? / ועיניים אך תמתנה רגע / והינה שפלו כבר נבוכות. // גן נעול. לא שביל אליו, לא דרך. / גן נעול, אדם. גן נעול. האלך לי? או אכה בסלע" – הדימוי לקוח ממשה רבנו – "עד זוב דם", עד זוב דם. הגן נעול, אין תקשורת. אל תכו בסלע. חס וחלילה, חס וחלילה, שלא יהיה כאן זוב דם. תודה רבה.
425 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.