הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) (ביקורת שיפוטית בעניין תוקפו של חוק)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, השר שיקלי, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על אירוע כל כך כואב, אירוע כל כך מזעזע. אלרועי בן שבת, ילד בן 13, שם קץ לחייו בשבוע שעבר. הוא חגג לא מזמן בר-מצווה. הוא רק בן 13. הוא עבר חרם, התעללות, והילד הזה הרגיש בסוף שאין לו טעם להישאר בחיים. באיזה עולם מתוקן ילד בן 13 מחליט להתאבד בסוף?

אחת ממורותיו אמרה: איך יכול להיות שהלב נשבר לרסיסים והעולם לא עוצר מלכת? והייתי רוצה לומר להוריו, לרונה ודניאל בן שבת, שגם כאן בכנסת אנחנו רואים את העיניים המיוחדות של אלרועי. כל אחד יכול לפתוח, לקרוא את הכתבות, לראות איזה ילד יפה, והלב נשבר לרסיסים. לצערנו העולם לא עוצר מלכת, אבל אנחנו כאן, בבית הזה, צריכים להשקיע את כל-כולנו יותר בעשייה למען ילדי ישראל. יש לא מעט שסובלים – סובלים מחרמות, סובלים מהיעדר כוח אדם במענה, בטיפול פסיכולוגי, ביותר יועצות, לעסוק במה שהאזרחים צריכים, במה שילדי ישראל צריכים. יהי זכרו של אלרועי ברוך.

ואני רוצה לעבור לחרם אחר, חרם על תלמידות יוצאות אתיופיה בנתיבות, אבל הפעם לא על ידי ילדים – על ידי מורות. היום הייתה לי שיחה נוקבת עם אחת מהמורות באזור, יוצאת אתיופיה. היא סיפרה לי שהמורות בכלל לא רצו להוציא אותן לטיול השנתי, והאימהות התעקשו, והיא התעקשה, והן יצאו לטיול. רק מה, המורות – אי-אפשר לקרוא להן ככה – בגדולתן, פתחו קבוצה של כלל המורות, למעט המורה יוצאת אתיופיה בבית הספר, וקראו לקבוצה "הטיול השנתי של השחורות"; שמו תמונות מבזות שלהן, צחקו על צבע העור שלהן, והבנות גילו את זה. הבנות ראו את אחת המורות מגוללת את ההתכתבויות, את הלעג, את הביזוי, ועל מה? על צבע עורן. המורות האלה לא יכולות להיות מורות, לא מחנכות ובשום תפקיד אחר שנוגע בתלמידות ובתלמידי ישראל. תודה רבה.