קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שייך לאלה שלפי תפיסתם המדינית, המשפטית, הערכית – אני נרגש היום, כי אני חושב שאנחנו בפתח של יום גדול. אני חושב שהשינוי שאנחנו מובילים הוא נחוץ. אני שמח מאוד שאנחנו מגיעים אליו כבר ומתחילים לחוקק את הדברים שבעיניי הם הבסיס לכל חקיקה עתידית.
אני יודע שאתם חושבים אחרת. אני גם מודע לשיח החירשים שאנחנו מנהלים בבית הזה בחודשיים האחרונים. די ברור לכולם שאני לא אשכנע אתכם. גם די ברור שאתם לא תשכנע אותנו, למרות מילות התוכחה המאוד-חדות ובוטות. ואני חושב שאנחנו כחברי כנסת – ובסופו של דבר כל 120 הכיסאות שיש פה מייצגים את עם ישראל כולו – צריכים להתחיל לחשוב ביחד על היום שאחרי. מכיוון שאתם מאוד לא רוצים, ואני מבין שבכם זה פוגע בנימי הנפש – בסופו של דבר החקיקה הזאת תעבור, והשאלה היא מה כולנו עושים אחרי. אנחנו כולנו רואים מה קורה בחברה. נאור ואני היינו במשחק כדורגל של חבר'ה צעירים שהסתיים בתגרה המונית. זה בכל מקום, הדבר הזה, ואני לא חושב שיש פה מישהו מחברי הכנסת שיכול להרגיש שידו לא בדבר הזה.
נכון, נכון, אני מודע לזה שגם לי יש אחריות לזה, ואני מאוד מקווה שאתם מודעים לזה שגם לכם יש אחריות לזה. לכן אני חושב שכולנו צריכים לחשוב מאוד מאוד ברצינות. עם ישראל שהכרנו, הדברים שחשבנו שמאחדים אותנו ושעומדים כבסיס הווייתנו כעם, מאוד מאוד מעורערים, כנראה. אני לא חושב שהרפורמה הזו קרעה את העם – אני חושב שהרפורמה הזו הציפה המון המון קרעים וחוסר הסכמות שהיו קודם. אני חושב שהתפקיד של כולנו כבית הנבחרים של ארץ ישראל, של עם ישראל בעת הזאת, זה לעבוד ביחד ולמצוא מחדש את מה מגדיר אותנו כישראלים, כי מה שהיה קודם כנראה לא כל כך עובד. תודה.
273 מילים של חנוך דב מלביצקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.