קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תקשיב, על דולרים אל תתווכח איתי. כל יום אני אגיד לך כמה הדולר.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – דנינו, אני שמח שאתה נמצא פה. אלרועי בן שבת, אלרועי בן שבת, אלרועי בן שבת, ילד בן 13 – בן 13, חבר הכנסת דנינו – מרעננה, שהתאבד ביום שבת. מה עובר על ילד בן 13 שמחליט לשים קץ לחייו אחרי שעובר התעללות מצד חבריו לבית הספר, חבריו לכיתה? אלימות פיזית, אלימות ברשתות, חרם; ילד שנשאר בודד לגמרי וצריך להתמודד לבד מול הררים של שנאה מיותרת שאי-אפשר לתאר אותה אפילו. לי, בת 12 – קראתי עכשיו מאמר – ילדה בת 12 מהצפון חגגה בת-מצווה. במשך חודשיים התכוננה לחגיגה, השקיעו כספים, וביום החגיגה אף אחד לא הגיע. אף ילד אחד לא הגיע לחגיגה של לי, לבת-מצווה. אותה ילדה ניסתה לשים קץ לחייה; למזלנו לא הצליחה.
התופעות האלה של חרם במערכת החינוך מגיעות לכדי 60% מהתלמידים בכיתות ה', ו', ובעיקר באוכלוסיות החלשות, הרבה יותר באוכלוסיות החלשות מאשר בחברה בסוציו-אקונומי הגבוה. לצערי, השר קיש יצא מהמליאה, קודם ראיתי אותו, בגלל זה התכוננתי וקראתי כמה דברים. רציתי לשאול אותו: שר החינוך קיש, זה קרה לפני שלושה ימים. איך לא שמענו אותך? איך לא גינית את זה? איך לא עצרת את מערכת החינוך לשעתיים בכל מדינת ישראל לדבר על הנושא הזה? איך לא נעשה משהו קריטי, רוחבי, בכל מערכת החינוך? שום דבר. מילה לא שמעתי. זה עבר כאילו לא היה. ואם אתם חושבים שזה לא יקרה עוד פעם במקום אחר, אתם טועים. בסופו של דבר, הדבר החשוב ביותר לנו זה הילדים שלנו, הנכדים שלנו. אנחנו חיים בשבילם.
אדוני היושב-ראש, אני מפה פונה לשר החינוך, השר קיש, ואני אומר לו: אדוני השר, אני מבין שאתה לא מתעסק באמת במשרד החינוך, כי אני רואה אותך מסתובב פה בכנסת.
אני מבקש ממך לאסוף את הצוות המקצועי ולעשות תוכנית שתדון בנושא הזה של החרם והאלימות בבתי הספר. תודה רבה.
321 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.