קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השעה עכשיו 23:50. אנחנו צריכים עכשיו להרדים את ראש הממשלה ביבי, אז בואו נספר לו שסבתא הכינה דייסה וחילקה: נתנה לביבי את חוק הנבצרות, נתנה לביבי את חוק המתנות, נתנה לביבי את חוק השפיטה, נתנה לביבי עוד כספים לבגדים ומעונות, ולמי לא נשאר? לכם, אזרחי מדינת ישראל.
אזרחי מדינת ישראל, אני מוצאת את עצמי עם צורך לשתף אתכם בקטסטרופה שמתנהלת בכנסת ישראל, בהובלת הקואליציה ובראשה המלך הבלתי-מעורער ביבי נתניהו. ב-15 בנובמבר נבחרו כנסת וממשלה בישראל, ומה קורה במשכן, שאליו אני מגיעה כמעט בכל בוקר, נושאת עיניים ביראת כבוד? קורה הגרוע מכול: ממשלה דורסנית שבשפת העם לא רואה ממטר, ממטירה חוקים פרסונליים, מכשירה שחיתות ומבזה את טוהר המידות.
מתוודה, כשנבחרתי לכנסת ישראל שמחתי שסוף-סוף אוכל לפעול למען הציבור – לטפל ביוקר המחיה, ציבור המיוחדים, נוער בסיכון, נפגעי אלימות, צמצום הפערים בפריפריה. מה אני מוצאת? לא קורה כאן כלום. אני, שמאמינה שחלומות מתגשמים, מוצאת את עצמי נאבקת בוועדות, בהפגנות, למען שמירת הדמוקרטיה.
אני נושאת תפילה שבאמת חלומותיי לעשייה יתגשמו, ומי ייתן שניפטר מהממשלה ההזויה, המסוכנת, המסכנת. אני קוראת לכם מכאן לא להרפות, להמשיך לצאת לרחובות. אנחנו נסביר להם איך שומרים על הדמוקרטיה. תודה לכם שוב, כל המפגינים. אני מודה לכם. אתם הכוח שלנו, ואנחנו נמשיך מכאן בשביל כולנו. תודה.
201 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.