קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, בדבריי הקודמים הערב כיניתי את חוקי ההפיכה המשטרית "חוקי השקר והכזב". הצעת החוק שמובאת לכאן היא הבריח התיכון של גנבת הדעת. יו"ר ועדת החוקה טען שהחוק הזה מעגן לראשונה את הביקורת השיפוטית, אבל כל מי שיש בו טיפת יושרה יודע שהצעת החוק הזו נועדה לחסל את הביקורת השיפוטית ולהפוך אותה לתיאורטית בלבד.
הצעת החוק הזו מחזירה את הדמוקרטיה הישראלית 30 שנים אחורה. היא מציבה את ישראל בין המדינות הדמוקרטיות הבודדות בעולם שאין בהן מנגנון אפקטיבי של ביקורת שיפוטית. אומרים לנו: מה, לפני 1992 ישראל לא הייתה דמוקרטיה? אז כן, היא הייתה דמוקרטיה, אבל דמוקרטיה רזה וחלשה בכל מה שנוגע להגנה על זכויות אדם. וחוץ מזה, למה לעצור דווקא ב-1992? למה לא נשאל אם לפני 1966 ישראל לא הייתה דמוקרטיה? אז אולי גם נחזיר את הממשל הצבאי על האזרחים הערבים. זה בטח יתאים לשר האוצר, אבי תוכנית ההכרעה הגזענית, או לבריון-מוקיון, מוקיון-בריון, שמונה לשר לביטחון לאומי.
די להביט באסופת החוקים ההזויים שחברי הקואליציה מגישים בשבועות האחרונים, די לקרוא את הסעיפים של ההסכמים הקואליציוניים, על מנת להבין איזו השתוללות ואובדן גבולות יתרחשו כאן אם אכן תסורס ההגנה החוקתית על זכויות האדם. ואם בעניין הוועדה למינוי שופטים ניכרות טביעות האצבע של ראש הממשלה המושחת, של שר המשפטים הקנאי ושל יו"ר הוועדה הדורסני, אזי על ההצעה המסוכנת שאנחנו דנים בה עכשיו מופיעות בענק טביעות האצבע של המפלגות החרדיות. הן לא תעצורנה עד אשר בג"ץ יקבל כגמולו על שהעז לדרוש מתווה גיוס שלא מבדיל בין דם לדם, והן לא תשתוקנה עד אשר תיסלל הדרך לגל חסר תקדים של חקיקה דתית דורסנית, גל של כפייה, של הפרדה מגדרית ושל תקציבים ייחודיים ומגזריים.
הערב הזה, כאשר אתם מקדמים אותנו צעד נוסף אל עבר משבר חוקתי, אנחנו אומרים לכם: אכן יש לכם את הרוב הקטן לחוקק את פסקת ההתגברות העלובה, אבל לעולם לא תצליחו להתגבר על המחויבות העמוקה של מיליוני ישראלים לערכיה של מגילת העצמאות. בושה, בושה, בושה על ראשך, חבר הכנסת רוטמן, ועל ראש כל שותפיך, לרבות, ואולי בעיקר, אלו שיודעים את גודל הסכנה אבל בוחרים לשתוק.
אנחנו לא מתכוונים לוותר. החוק הבזוי הזה עוד יתברר כראשית נפילתכם הפוליטית. תודה.
339 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.