קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, כבוד יו"ר הכנסת. כנסת נכבדה, אני דווקא רוצה לספר על הדיון שפתחתי בו היום בוועדה למעמד האישה – ניהלה את הדיון מירב בן ארי – על חוק האיזוק האלקטרוני למניעת אלימות במשפחה ורצח נשים וילדים – חוק שלך ולי, יוראי, יש חוב בכנסת הזאת להעביר אותו בקריאה אחרונה, בקריאה שלישית, יחד עם עאידה. החוק הזה בעצם אומר שאנשים אלימים עם צו הגנה כנגד בן או בת משפחה – בדרך כלל גברים כלפי הנשים במשפחות; רצח נשים זו תופעה מאובחנת מגדרית, מה לעשות? מי שיש נגדם צו הגנה, יהיה להם איזוק אלקטרוני, כדי שהנשים והילדים לא יצטרכו לברוח אל המקלט, ואותם גברים אלימים לא יפרו את הצו, שהוא בסוף חתיכת נייר, מול מי שרוצה לרצוח את אשתו.
אבל מה גילינו היום בדיון? גילינו שלא רק שהממשלה הזו מצירה את צעדיהן של נשים, היא פוגעת בנו צעד אחד צעד בכל דבר בהפיכה המשטרית הזו. השר לביטחון לאומי, זה שהיה מקרקר סביב כל אירוע, מפריע לכוחות הביטחון, מפריע לשר לביטחון פנים, שולף את האקדח כמו איזה אבו עלי – הוא, השר לביטחון לאומי, לא הלך ונפגש עם הנשים שורדות האלימות לשאול אותן על החוק הזה לפני שיעביר אותו. לא. הוא קודם כול נפגש עם ארגוני הגברים, ואז הוא החליט שהוא, הוא צריך להגיש חוק חדש. והחוק הזה יהיה ככה – יוראי, שתבין איזה חוק הוא רוצה להגיש: שתי הרשעות, ורק אז יהיה איזוק. הוא רוצה אותנו עמוק בקבר, ואז אולי הוא יאזוק את מי שמכה את אשתו ומאיים לרצוח אותה. שתי הרשעות. למה הוא מחכה, שהסטטיסטיקות ינצחו את כולנו? למה הוא מחכה? הם שונאים, שונאים נשים, פשוט ככה.
כן. אתה יודע משהו? אני אגיד לך מה עוד יותר היה עצוב לי.
היו היום ארבע נשים חרדיות, כולן עם אותו סיפור. הן אומרות: איפה הנציגים שלנו? איך הם עזבו אותנו? אנחנו הצבענו ליהדות התורה. איפה הנציגים שלנו? השאירו אותנו מאחור. למה רק אתן כאן? שרון ניר אמרה יפה, ובצדק: אנחנו הגב שלכן, אנחנו רואות אתכן.
אנחנו איתכן. אבל זה לא צריך להיות ככה, כי בתופעה הזו לא אמור להיות ימין ושמאל ולא אמורה להיות פוזיציה פוליטית.
דם על הידיים של מי שמונע עוד פעם ועוד פעם בציניות את הרצח הבא. הממשלה הזו מצירה את צעדינו בכל שלב ושלב, וכן, גם במקום הזה היא צינית.
היא צינית וקרה, וזורקת אותנו. אני בזה לכם. אני בזה לשר הזה, שמפקיר אותנו, שלא סופר אותנו ממטר, שהחליט שטיפול ברצח נשים – זו לא תופעה. רק להסית נגד מפגינים, רק להתערב בהפגנות – –
405 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.