קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההצעה שלפנינו בעצם היה ראוי לה שתיקרא חוק לביטול הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת, כי כאשר אתה קורא את מכלול ההוראות שלה – ואני אתייחס לשלוש באופן ספציפי – אין שום הסתברות שתהיה על איזשהו חוק שיהיה חשוב לרוב ששולט באותה שעה להעביר אותו. קודם כול, על מנת לקיים את הביקורת השיפוטית יידרש לשבת הרכב של כל שופטי בית המשפט העליון ולקבל החלטה על דעת ארבע חמישיות מההרכב, דהיינו 12 חברים. כל מי שמכיר את ההרכב היום של בית המשפט העליון, שהוא הרכב הטרוגני, מבין שההסתברות להגיע בכלל לתוצאה כזאת היא הסתברות קלושה מאוד. אגב, אין שום דמוקרטיה מערבית שנדרש בה – ונדמה לי ב-85% מהדמוקרטיות יש ביקורת שיפוטית על חקיקה – אין כזה דבר רוב של 80% מההרכב לפסילת החוק.
אבל למקרה שיקרה הנס הזה שישב כל ההרכב ועל דעת 12 או יותר מחברי ההרכב יגיע לקונסנזוס, נכללת הוראת התגברות, שניתן לקבל אותה גם מראש, בחקיקה עצמה, וגם לאחר החקיקה, אם פסק הדין לא מוצא חן בעיני הרוב השולט באותה העת, ולהפוך את ההחלטה השיפוטית, אם לא מראש, אז למפרע.
לעבור את כל המסננות האלה זה בלתי אפשרי. אם היינו צריכים הסבר למה נדרשת ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, פשוט מאוד היינו צריכים רק לעקוב בשבועות האחרונים אחרי מה שקורה בבית הזה. כל החוקים המטורפים שעוברים פה, אלה שעברו עובר להקמת הממשלה ואלה שעברו לאחר הקמת הממשלה, מוכיחים את החיוניות של הביקורת השיפוטית. היא כמובן צריכה להיות תמיד בשום שכל, בזהירות, לא להשיג שלא לצורך את גבולה של הרשות המחוקקת, אבל זה דבר שחשוב שיהיה, ולא סתם כמעט אין היום מדינות רציניות שאין בהן ביקורת שיפוטית חוקתית. אני חושב שבדברים האלה, בעצם הקואליציה מוכיחה יום-יום לציבור ההולך ומתעצם מדי יום, מדי סוף שבוע, מדוע אי-אפשר לקבל – בהתנהגות שלה היא מוכיחה מדוע אי-אפשר לקבל את החוקים שהיא רוצה לקבוע ככלל.
עכשיו דבר אחרון. אנחנו, כשאנחנו מחוקקים או מתקנים חוקי-יסוד, אנחנו פועלים כרשות מכוננת, לא כרשות מחוקקת. לבוא ולשנות את כללי היסוד של המשטר ברוב קוניוקטורלי, באופן שאנו רואים בכל מחקרי דעת הקהל שהוא בניגוד לדעת רוב הציבור – במקרה הכי טוב אפשר לטעון שהציבור חצוי לגביו – ככה לא מתקינים חוקה. ככה יוצרים מצב טרגי שבו לעולם העם היושב בציון לא יצליח להסכמה על כללי המשחק – לא על מדיניות, כי מדיניות היא דבר שסביר שהוא משתנה מממשלה לממשלה, אלא על עצם כללי הבסיס של היחסים בין הרשויות ושל המשטר הדמוקרטי.
386 מילים של גדעון סער. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.