הצעת חברי הכנסת בדבר ביטול צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה מס' 12), התשפ"ב–2022

רבותיי היושבים בראש, זה היוצא וזה הנכנס, חבריי חברי הכנסת, ראשית, צריך לברך על ההסכם שמתגבש ביחס לצו היבוא, לכל סוגיית החקלאות. זה באמת צו היסטורי, זה הסכם היסטורי, והגיע הזמן שהדברים יסתדרו ויסודרו כפי שראוי במדינה מתקדמת. אני רוצה לומר שאני באמת באמת מעריך את הניסיון של חבריי לאופוזיציה – –

– – לאופוזיציה להחליף את השלטון. אלה ניסיונות ראויים ומקובלים בדמוקרטיות, ואין מה להתפלא שהם נלחמים כדי לנסות ולהחליף את השלטון.

אבל לצערי, הניסיונות הללו מלוויים גם, על הדרך, בדרכים שפוגעות במדינה, פוגעות בישראל. התפקיד של האופוזיציה הוא לנסות להחליף את השלטון, אבל לא לבוא ולפגוע באזרחים ובמדינה; התפקיד הוא לא להיות אופוזיציה למדינה, אלא אופוזיציה לשלטון. לצערי, ברצון העז הזה, בתאוות השלטון להגיע אליו בכל מחיר – אשכרה רואים שזה בכל מחיר, גם במחיר שיהיה פה כאוס, גם במחיר שיהיו פה שרפות במדינה, גם במחיר שיהיה פה בלגן, העיקר שנשלוט. לצערי, כבר מבינים לפי השיח – – –

מי זה "לא נתתם לנו לקנות חיסונים"?

חבר הכנסת לוין, אני מציע – – –

אני מציע שלא נפתח עכשיו את רשימת ההשוואות בין אלה שעשו מה, איך שיתקו את הפעילות. לשמחתנו, אתה לא היית בממשלה – – –

אבל בוא, כולם זוכרים מה היה פה. הרצון שלכם ותאוות השלטון לבטל כל הסכם – –

– – לעשות כל דבר – העיקר לא לקיים הסכמים, העיקר להיות בשלטון – מעבירה אתכם לעיתים על דעתכם.

היכולת להתווכח – – –

היכולת שלנו אפילו להתווכח שככה. כבר שכחנו איך להתווכח.

אני יכול – תגידי, קטי – היכולת להתווכח נשכחה ממך. אין לך שום יכולת להקשיב לאדם שאת לא מסכימה איתו ולא להעיר לו הערה. אין לך שום יכולת לקבל ניהול וויכוח בלי לצעוק, בלי לזלזל – – –

בלי לגדף.

תמיד לעלות, הכול תמיד בצעקות ובגידופים ובצרחות.

למה זו התנשאות? זו האמת, קטי. איך התנשאתי מעלייך עכשיו? כי אמרתי שאת צועקת?

כי אמרתי שאת לא יכולה להקשיב לאחרים? זאת התנשאות? אולי זה משהו אחר, גברתי?

זו לא תכונה, זו התנהגות. זו ממש לא תכונה, זו התנהגות.

יש גבול לכמה אפשר לשמוע את איתן; יש גבול לכמה אפשר לשמוע את אביר; יש גבול לכמה אפשר לשמוע את טופורובסקי; ויש גבול לכמה אפשר לשמוע את כץ. יש גבול – לא. אני כאן על הדוכן הזה, ואני רוצה לומר את דבריי, גם אם הדברים לא נעימים לאוזן, וגם אם אתה לא תמיד מסכים עם זה, חבר הכנסת לוין.

מעולם לא אמרתי שאין למישהו יכולות.

אני לא מדבר בצורה כזאת. זו אולי דרכך, לא דרכי.

זו האמת היא צרופה, ועכשיו הייתי רוצה גם שתאפשרי לי לדבר, אם זה אפשרי.

היכולת להביע דעה גם כשהיא לא נוחה – אפשר לקרוא קריאות ביניים, זה בסדר, אבל אי-אפשר להיות במצב שבו לא מאפשרים לדבר רק כי זה לא נוח. מעולם לא פניתי אלייך לא בכבוד, אני תמיד פונה אלייך בכבוד. אני מאוד מכבד אותך, עד הדיון שבו נאלצתי להוציא אותך – מאז את לא רוצה לדבר איתי, זו זכותך. אני לא שומר טינה בהקשרים הללו, אבל זה עניין שלך.

אני מציע לך לפנות להקלטה של אותה ישיבה ולבחון את הדברים.

אני מסכים שיש דרך.

אם יורשה לי, הרצון לשלוט הוא רצון לגיטימי לחלוטין, העניין הוא שאתם לא רוצים לשלוט. אתם באמירות שלכם, בהקצנות שלכם, ברצון לחסל את השמאל או לרסק את העצמות של האחרים או לא לאפשר להם כניסה לפה וכניסה לשם ולרסק מוסדות שלטון – זה לא אומר שאתם רוצים לשלוט; זה אומר שאתם רוצים לשלוט ללא מיצרים, ללא גבולות, ללא בלמים, ללא איזונים – – –

חבר הכנסת לוין, כיצד אתה מתכוון להצביע בעד הצעת החוק שהממשלה תמנה שופטים?

איך אתה מתכוון להצביע בעד ההצעה הזאת, שהממשלה תמנה שופטים?

אני יודע את התשובה, חבר הכנסת לוין. הרצון לשלוט ללא מצרים, ללא גבולות – זו הבעיה העיקרית.

כן, דמוקרטיה על פיו. בסיטואציה הזאת של הבטחת שריונים, של הבטחת תפקידים לכאלה שפורשים, גם כשזה לא חוקי – –

– – וכולכם יודעים שהבטחות כאלה אינן הבטחות חוקיות, הן נוגדות את ספר החוקים. אבל זה לא מפתיע, כי כשזה מגיע אליכם, כשמוביל אתכם מישהו שהוא נאשם בשלושה כתבי אישום, זה לא מפתיע שמפלגה שמתקבלת היום לשלטון מבטיחה דברים לא חוקיים. אני אומר לכם שהרצון שלכם לשלוט ללא מיצרים הוא הבעיה. זו הסכנה, זה החשש.

ואנחנו כאן למרות הקשיים הפרלמנטריים, ועדיין מקיימים פה ממשלה מתפקדת, ממשלה שמביאה הישגים, ממשלה שכמעט בכל פרמטר – –

– – בכל פרמטר היום טוב יותר מאשר כשהיינו בממשלה הקודמת.

לצערי, אתם בחרתם לפזר את הממשלה הקודמת, בחרתם לא להעביר תקציב, לא לקיים את ההסכמים. התוצאה היא שאיבדתם שלטון, כי פעלתם כנגד האינטרסים של מדינת ישראל. הממשלה הזאת, על אף הקשיים הפרלמנטריים והקואליציוניים שלה – –

– – תמשיך לכהן, תמשיך לשמש דוגמה לאזרחים, תמשיך לשרת את כל הציבור למען הציבור, תשים את ישראל לפני כל דבר אחר. אני אומר לכם, גם כשיש ויכוח – ואני מסיים, אדוני היושב-ראש – גם כשיש ויכוח, אפשר להתווכח, בואו נתווכח – אבל בואו נדע להתווכח. לא חייבים לצעוק, לגדף, להעליב, לאיים. אפשר לקיים ויכוח דמוקרטי ראוי גם בכנסת, וגם כשיש חוסר הסכמות. תודה רבה.