אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – אני מנצל את ההזדמנות הזאת, אדוני היושב-ראש, לפנות אל ספסלי הקואליציה ולשאול אותם בצורה ישירה, שאיננה משתמעת לשתי פנים, היכן הם כל יפי הנפש הצדקנים והטהרנים. היכן הם כאשר סגן שר בממשלה – זה חלק מן הרשות המבצעת – מכנה את ראש הממשלה לשעבר מחלה ממארת, כמו שכונו היהודים באירופה בשנות ה-30 של המאה הקודמת? כולכם צדקנים. איש מהם לא פוצה פה, איש מהם לא מגנה, לא אומר מילה – דממה. דוממים, כמו הדגלים השחורים, כמו מפגיני בלפור, כמו ראשי כל המפלגות. אין מילה אחת. האשמה זאת במחלה ממארת, כפי שכונו יהודי אירופה בשנות השלושים של המאה הקודמת, באה מסגן שר שמבין היטב איך לפרש בעיני עצמו את המצב באירופה בשנות השלושים של המאה הקודמת. אדוני היושב-ראש, זאת לא האשמה כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו – זאת האשמה קולקטיבית כלפיי, כלפי חבריי, כלפי מיליון ו-150,000 מצביעי ליכוד. זו אמירה גזענית, ברוטלית, אלימה, בריונית. וממי היא באה, חברות וחברי הכנסת? ממי היא באה? ממפלגה שמצקצקת בגרונה אם רק נוגעים בבדל שיערו של ערבי ביהודה ושומרון; אבוי לנו אם חייל צה"ל ייגע בבדל שיער – כן, חברת הכנסת לסקי מבינה בזה – של ערבי ביהודה ושומרון. מצקצקת בגרונה; מכנה את עצמה – רואה את עצמה המפלגה המייצגת את האנשים היפים של ארץ ישראל, את האנשים הטובים של ארץ ישראל, את המתורבתים שבהם. התרבות היא שלכם – תת-התרבות היא שלנו.
ובכן, היוצרות התהפכו. גם אז הן לא היו נכונים, ובוודאי הם לא נכונים עכשיו. רק נחשפת האמת על הבריונות, על הצביעות, על האלימות – אגב, לא דבר חדש. כל המכיר את תולדות התנועה הציונית יודע שהאלימות, הבריונות, הברוטליות, ההסתה, ההשוואה לגרמניה הנאצית, הכול בא מן המחנה השמאלי. כולם יודעים את זה. חברת הכנסת לזימי – היא תשתתק; חברת הכנסת אמילי מואטי – תשתתק. מפלגת העבודה – דום. מפלגת העבודה בדממה מוחלטת.
מרצ בדממה מוחלטת. במקום לצעוק על סגן השר – את הרי מומחית בהגנה על ערבים, את מומחית בהגנה על פלסטינים, אבל כאשר זה בא להאשמה קולקטיבית על כל מצביעי הימין, כי לא בנימין נתניהו עמד שם אלא כל מי שהצביע עבורו, אתם שותקים ודוממים. אתם צבועים, אתם נסחטים, אתם מושחתים – לכו הביתה. היום קרוב מאוד. בעוד זמן קצר. ואז, כאשר יבואו בטענות אליכם לא יהיה מי שיגן עליכם, כי אתם צבועים, אתם נסחטים, אתם אלימים. נמאסתם.
371 מילים של אופיר אקוניס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.