אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מביאים למנוחות את הסופר א. ב. יהושע, מגדולי היוצרים באפוס הציוני בתקופתנו. היה לי הכבוד להכיר את א. ב. יהושע, לקרוא בא. ב. יהושע, לשוחח איתו על נושאים רבים בשנים האחרונות. א. ב. יהושע הבין את המציאות היהודית החדשה שמתרקמת כאן. הוא הבין שישראל היא היום המדינה הקובעת את עתיד העם היהודי, את אופי היהדות ואפילו את הגדרת עברו של העם היהודי. הוא הבין שאנו חיים במה שאני כיניתי המאה הישראלית המנפצת את תבנית הקיום ההיסטורי של גלות ותקומה. א. ב. יהושע היה יוצר בעל שיעור קומה גדול לתקופתנו ובר פלוגתא גם של התפוצות. הוא הבין שהשאלות המוסריות היהודיות נקבעות כאן, במדינת ישראל. שם בעצם מוגדרים גבולות המוסר היהודי בהתנהלות שלנו כאן, ולכן האחריות שלנו היא עצומה וגדולה. רבים מדברים היום בא. ב. יהושע. בימים האחרונים ראינו בכל העיתונים, ורק ראוי שכנסת ישראל תזכור היום את אחד מגדולי הסופרים שניתנו לנו בעת הזאת.
מכיוון שאנחנו מדברים כאן על אחריות לאומית, ומכיוון שאנחנו מדברים כאן על המדינה עצמה ולא רק על פוליטיקה ועל היריבות בין אופוזיציה לקואליציה, רציתי להעיר הערה היום, אדוני היושב-ראש, ברשותך. למרות חילוקי הדעות הקשים שישנם בינינו, יש פגם חמור כאשר אנחנו שוכחים שיש לנו מדינה לנהל, כולל בבית הזה. כאשר אנחנו צריכים לצאת כמשלחות, למשל, של הכנסת, לביקורים רשמיים במקומות מסוימים, אנחנו לא יכולים לבטל נסיעות כאלה, כפי שקרה היום, בגלל יריבויות בין אופוזיציה לקואליציה, ובגלל רצון שלא לקזז אחד את השני למטרות חשובות שכאלה. אני מצר על כך, ואני חושב שזהו פגם יסודי בעבודת הכנסת, בכל מה שקשור למחויבות הגדולה שיש לנו כאן בבית הזה.
ולבסוף, אדוני, בדקה שנותרה לי, אני רוצה לומר דבר מה לגבי מה שקרה לנו כאן אתמול בנושא ציון יום המילואימניקים. נושא המילואימניקים הישראלים הוא נושא חשוב מאין כמותו. הוא חלק אינטגרלי באמת מתוך גבולות הנתינה של העם החי ושב למולדתו; אותו עם שמבין שהגנה על המולדת זהו הציווי העליון, ולכן השירות בצבא, השירות בכוחות הביטחון, הוא באמת בבחינה זו מין שליחות שהיא הגבוהה מכולם. אנחנו ראינו פה בימים האחרונים ניסיון להפוך את היום הזה של המילואימניקים ליום שהוא מלא מניפולציות.
אני מבקש לחזור לשפיות בתוך השיח הישראלי, כי הדברים האלה מחלחלים לרבדים מאוד מאוד עמוקים באפידרמיס הישראלי ופוגעים ברקמות הכי הכי חשובות של העם שא. ב. יהושע כל כך אהב, כל כך טיפח וכל כך חשב על עתידו. אז נזכור היום את א. ב. יהושע ואת כל הציוויים שהוא השאיר לנו. תודה לך, אדוני.
389 מילים של יוסף שיין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.