קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום אנחנו דנים על הצו שאמור להוזיל לנו את הביצים והדבש. כמה סימבולי. ארץ ישראל היא אדמה עם חלב ודבש. פה אנחנו עם הביצים, אבל אולי פעם זה יהיה גם עם החלב. ביצים ודבש הם מוצרים בסיסיים שכל משפחה ישראלית צריכה. אנחנו קונים את זה בסופרים, וברור שיש להוזיל. אם יש אפשרות להוזיל את מחירי המוצרים הבסיסיים האלו, זו מצווה. כולם מדברים על יוקר המחיה, כולם רוצים להוזיל את המחירים, כל עוד זה לא נוגע ספציפית לענף זה או אחר. שם מתחילות מלחמות, כי כולם רוצים לקנות בזול, אבל אף אחד לא רוצה להוזיל מחירים. זה כזה פרדוקס בעניין.
הממשלה הזו עושה המון בטיפול ביוקר המחיה, כדי שלאזרח הישראלי יהיה יותר קל לחיות את החיים שלו, ושלנו ביחד. יש כוחות בשוק שמוכנים להתאבד ולעשות הכול רק כדי לפגע ולגרום נזק. הוזלת מחירים ויוקר מחיה זה רק בדיבורים – פקה פקה. כאשר מגיע זמן המעשים, שם פתאום יש אינטרסנטים, יש כוחות בשוק, לכל אחד מכרים, לובי כזה, לובי אחר, וכל אחד דואג רק לכיס הפרטי שלו. אני רואה את זה עכשיו בשוק הבשר, שבו אני מטפלת. כולם צועקים כמה יקר, כמה קשה, כמה יוקר המחיה בארץ בבשר הוא חלק בלתי נפרד מהיום-יום של חלק מאיתנו או של רבים מאיתנו. אבל כשצריך לגעת במשכורות לעסקנים, לאינטרסנטים, ליבואנים, ליבואני בשר, לאנשים שקשורים לשוק הזה – –
– – פה אנחנו שומעים את הצעקות. למה? כי אולי זה נוגע לקרובי משפחה של אנשים כאלו ואחרים; אולי זה נוגע לעסקנים כאלו ואחרים, שקרובים לכוחות פוליטיים כאלו ואחרים.
לפי הצעקות שלך, אני כנראה אומרת אמת.
כשאתם תצעקו געוואלד, וכשאתם תבכו על יוקר המחיה, ועל אנשים מעוטי יכולת, ועל משפחות מרובות ילדים, תיזכרו בימים האלה. תיזכרו איך אתם הייתם נגד הורדת מכסים על הבשר, נגד לפתוח את השוק הזה מלהיות מונופול, איך אתם נגד הורדת מחירים על הביצים, על הדבש ועל הרבה דברים אחרים. כי אולי לכם זה לא מזיז, אבל לציבור הרחב שיושב בבית ושומע את השקרים ואת הצרחות שלכם, זה כן מזיז. כי שקל ושקל ושקל – זה בסוף הרבה מאוד שקלים.
כפי שאמרתי, יש דיבורים ויש מעשים. אתם מצוינים בדיבורים ובשקרים ובצרחות, ובמעשים אנחנו כולנו רואים לאן אתם מובילים אותנו, לאן הובלתם אותנו ואיפה אנחנו נמצאים עכשיו. אז אנחנו בממשלה ובכנסת נעשה הכול, אבל הכול, כדי לעזור לאזרח הישראלי הפשוט לחיות בכבוד. לא מעניין אותי לחצים, לא מעניין רבנים, לא מעניין אותי יבואנים, לא מעניין אותי עסקנים. שיתפוצצו מהצעקות ומהכעס שלהם. מה שמעניין אותי ואותנו זה האזרח הפשוט והקטן שחי את היום-יום שלו ואת החיים, ושמגיע לו לחיות בכבוד בלי שאף אחד, אבל אף אחד, יגזור עליו קופון. לא רב, לא משגיח, לא עסקן, לא יבואן, לא בעל אינטרס, שהם מספרים לנו סיפורים ואחר כך אנחנו רואים באיזה רמת חיים מצוינת הם חיים. תודה רבה.
450 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.