קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא רואה את השרים.
אוקיי. אני חושב שאולי לחלק לא מובן על מה הוויכוח, ויש שחושבים שאולי הנושא הוא כלכלי גרידא. הנושא של ההיטלים האלה עכשיו הוא לא שאלה של כלכלה, זה שאלה הרבה יותר מהותית, הרבה יותר ערכית, או נקרא לזה עקרונית: האם אנחנו שומרים על ענף שהוא מסורת. יש כאן משפחתיות, יש כאן ותק רב, ועובר כאן מדור לדור סוג של עיסוק, מקצוע שמכבד את האדם, מכבד את המשפחה, יש פה הרבה השקעה – לא רק פיזית: השקעה מחשבתית, השקעה של חידושים, של התפתחות. לקחו ענף כושל ובחוסר ידע והביאו אותו להישגים בלתי רגילים. ואני לא מדבר כאן על כך שלהישגים היו עבורנו, עבור מדינת ישראל, גם ערך כלכלי: פיתוחים שונים, טכנולוגיה מפותחת, חדשה וחדשנית. יש בזה הרבה לקשרים הבין-לאומיים שלנו. הכול עשו בעבודת כפיים, הקשר לארץ ישראל, הקשר החזק. אנחנו חושבים שהחקלאות היא גם חלק מהאמונה. קשה להיות חקלאי בלי אמונה. לדעת שלא הוא עושה הכול, לא "כחי ועצם ידי" – כפי שאנחנו יודעים, הכול מלמעלה: הפרנסה תלויה במזג האוויר, תלויה בעוד דברים אחרים, אין לזה תמיד הסברים. אדם מתפלל בכל יום בשביל הפרנסה שלו. זה הרבה יותר מציאותי כשהוא לא עובד בהייטק.
אבל מעבר לזה, איפה האחריות שיש לנו כלפי אותם אנשים? אי-אפשר היום לבוא מחדש – אני מגיע ממשפחה שהגיעו לפני 130 שנה לארץ כדי ליישב את ארץ ישראל, לא היה להם שום דבר אחר חוץ מלעבוד את האדמה, ואת זה הם גם שמרו עם ערך מוסף. מה זה ציונות? אהבת ארץ ישראל, מזה הם הגיעו. אין להם זכות, גם קדמונים, אין להם זכות של המתיישבים הראשונים. זה לא רק מדינת ישראל. אחד הדוברים דיבר כאן – זה הרבה לפני מדינת ישראל. מדינת ישראל קמה בזכות אותם אנשים שהתעסקו בחקלאות ובאו לארץ, וזה היה מקור הפרנסה והמחיה הבלעדי שלהם, ואיזה פלאים הם עשו פה, איך ייבשו ביצות. הכול היה בסייעתא דשמיא, בעזרת השם. אבל אנחנו יודעים שהדברים האלה, אי-אפשר למחוק אותם, אי-אפשר להסתכל עליהם כאן רק מהצד של הגרוש.
הניכור שיש היום בהסתכלות על הכלכלה, שמגיע ממשרד האוצר בעיקר, כל כך משדר ניכור וחוסר התחשבות. רק הכיס, והלב לא משולב בכלל בכל החלטות האלה. להסתכל, לשמוע כאב של חקלאים ולשתות קפה בסוג של רוגע, באותו רוגע שבו הוא משמיץ את לומדי התורה בארץ ישראל, כשמדברים פוליטיקה ושותים קפה.
אני מסיים. מעבר לזה, לראות את רשימת ניגוד העניינים, רואים שעולם הדימויים זה עולם של עושר, שאין מחסור בכלל. אנחנו מדברים על אנשים אחרים ועל אזרחים אחרים, ולהם אנחנו מחויבים יותר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
406 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.