אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשוחח על בזבוז מזון. אי-ביטחון תזונתי הינו הסממן החמור ביותר של עוני, אבל בכל שנה נזרק במדינת ישראל מזון בשווי של – אתה יודע כמה? אני אפתיע אותך: 20 מיליארד שקל. למעשה, 35% מהמזון שמיוצר במדינה נזרק לפח. הוא הולך לאיבוד לאורך כל שלבי הייצור, ההפצה, הקמעונות והצריכה. בעצם, הכמות הזאת היא 2.5 מיליון טון מזון שנזרק, ומתוך זה אפשר להציל כמעט חצי, מעל למיליון טון. כל שקל שמושקע בהצלת מזון מניב – 4.20 שקלים חזרה.
בספטמבר 2015 אימצה העצרת הכללית של האו"ם שורה של מטרות ויעדים שאותן נדרשות המדינות להטמיע עד 2030. אחד מהיעדים שהוגדרו הינו צמצום בזבוז המזון העולמי ב-50%. אובדן המזון גורם לנזקים כלכליים, סביבתיים, חברתיים, וגם לפריון המשק, בשל תשומות ייצור, עבודה, הכול יורד למעשה לטמיון. לצמצום האובדן ולהצלת מזון יש תרומה כלכלית חשובה. אנחנו חייבים להטמיע תקציבים להצלת מזון, עידוד הצלת מזון בקרב התעשייה והחקלאות בעזרת תמריצים ותמיכות, רכישת תוצרת חקלאית עודפת על ידי החלת חובת הצלת מזון על כל הגורמים הממשלתיים והמתוקצבים העוסקים במזון. אנחנו חייבים לקבוע יעד לאומי להצלה, למנות פרויקטור, לחבר בין מזון שכבר קיים ובדרך כבר להיזרק לבין אנשים שזקוקים לו. אי-אפשר להמשיך ככה עם תרבות השפע, הצריכה המיותרת, הבזבוז. אנחנו חייבים לקחת אחריות. אנחנו אוכלים את האוכל של הדורות הבאים. אנחנו מכלים את כל המשאבים של הדורות הבאים. חייבים לקחת אחריות. תודה.
220 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.