אנחנו סתם מבזבזים את הזמן. תוסיף אותו וזהו.
את קרן אני הוספתי. אבל הוא אומר שהוא רשום.
אופוזיציה לוחמת. כך נראית אופוזיציה לוחמת. תראה איזה שקטים. נפרדים מהשלטון לאט-לאט. מוות איטי.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מדברים עכשיו על צווים, אבל הדבר הבאמת-המשמעותי, מי – – –
שומעים אותך ברמקול, דוד. דוד, אתה צריך לכבות אותו כשאתה מדבר. כולם שומעים את השיחות הפרטיות שלך. כיבית?
טוב. טוב. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –
מה? חבר הכנסת יריב לוין רוצה להגיד משהו.
תראה, דוד – זה מוקדם לו מדי לקבוע דברים, זה מאוחר לו מדי כדי ללכת הביתה, אז הוא צריך שזה טיפה יימשך עוד קצת. נכון? זה באמצע של הזמנים שלו.
כנסת נכבדה, יוקר המחיה הולך ומטפס. כל מי שרק מדליק את הטלוויזיה רואה את הציבור זועק. כל מי שהולך ברחוב, כל מי שהולך לסופר, וכל מי שנוסע – השרה מיכאלי – בתחבורה הציבורית, מרגיש את כובד המשקל העצום של העלייה ביוקר המחיה. והצער שלי בעצם הוא על זה שאני בעת הזאת חברת כנסת, אבל גם הייתי בעיתות של משבר הקורונה חברת כנסת. וההבדל הכי מהותי שאני מרגישה, כבוד היושב-ראש, הוא בסיפור הזה שכשאנחנו היינו בממשלה, במשבר הכי גדול שפקד את העולם בעשור האחרון, משבר הקורונה, אנחנו נדרשנו יום-יום, שעה-שעה – השרים, ראש הממשלה נתניהו, שר האוצר ישראל כץ, שהלך הרגע, שר הבריאות יולי אדלשטיין, כל השרים, שרי הכלכלה, ישבו מהבוקר עד הערב וחשבו, ושברו את הראש אחד עם השני, וכל אחד בנפרד במשרדו, איך אנחנו מסייעים לציבור ומה אנחנו עושים היום למען הציבור. לא עזבנו לרגע את הטיפול בזה. בתוך הוועדות בכנסת. בוועדת כלכלה – מרגי, מהבוקר עד הערב. בוועדת חוק, חוקה ומשפט – יעקב אשר, מהבוקר עד הלילה ולילות לבנים. ובשדולות – אני, כיושבת-ראש השדולה לעסקים קטנים ובינוניים. לא עזבנו את האירוע הזה. לא הנחנו לו לרגע אחד. וככה, כשיושבים ודנים, מוצאים גם פתרונות.
אבל מגיעה ממשלה שיושבת ואומרת: כן, זה קורה; האירוע קורה; אז אנחנו מוצאים פתרונות, אבל בקצב שלנו, וחלקנו נמצאים בכלל בחו"ל ונוסעים לעוד משלחת ועוד משלחת, ואנחנו לא נדרשים לאירוע הזה. זאת אומרת, האירוע הזה שבו הציבור מופקר כי הממשלה – יש משבר. וגם אם הוא משבר עולמי, וגם אם מחירי הנפט עולים, וגם אם מחירי החיטה עולים – התפקיד שלכם, ובטח של משרד האוצר, אבל גם שלכם, זה לא להפסיק לחשוב ולא להפסיק למצוא פתרונות ולהוריד את המחירים. ומה שהציבור מרגיש היום הוא שהוא מופקר, שאין ממשלה שדואגת לו, שהכול בעצלתיים, שהכול ליד. זה פשוט בצורה חובבנית ביותר שיש, בלי לטפל בטיפול שורש. והציבור מופקר, ורק על זה מגיע לכם להיפרד היום מכיסאות הקואליציה והממשלה, כדי שיחזור מישהו כמונו שידאג לציבור במשבר הנוכחי. תודה רבה.
414 מילים של קרן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.