שלום, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, התכנסנו כאן היום, כדי לדבר גם על צו שמדבר על הביצים בישראל, וגם על הדבש. בעיקר התכנסנו כאן כדי לדבר על מצב החקלאות הישראלית, על היכולת של הקואליציה הזאת שלנו, ואפילו של האופוזיציה, להבין את המשמעות הגדולה כל כך למדינה של מה היא חקלאות. מה זה אומר לגור במרום הגליל ולגדל ביצים כבר שנים, כדי להסתמך על זה שהמדינה תעזור לך ותגבה אותך בתוך שוק מתוכנן? מה זה אומר לגור בעוטף ולגדל תפוחי האדמה? מה זה אומר לגור בערבה התיכונה ולגדל פלפל או עגבנייה?
על הדבר הזה אני וחבריי פה שדיברו לפניי נאבקים כבר חודשים ארוכים, כדי להפסיק את הנרטיב השקרי, שחלק מהאנשים מנסים לייצר, שיש קשר מיידי אך ורק בין יוקר המחיה לבין לובי שנאבק למען החקלאים. לא, זה לא האירוע. האירוע הוא הרבה ערכים, שתפקידנו הוא לשמור עליהם. ציונות של לגור בדרום ולגור בצפון, בגליל ובגולן; להיות חקלאי ולקום בכל בוקר ולעבוד את האדמה, אם אתה מושבניק או קיבוצניק, או אם אתה גר בעיר. המשמעות היא שאתה עובד קשה, ואתה רגיל שהנעליים שלך יתלכלכו והבגדים שלך יתלכלכו, ואתה לא תרוויח הרבה כסף ולא היה לך מטוס לקנות. זה לא משנה איפה אתה גר, אתה מרגיש שאתה עושה משהו; שהערכים האלה, שהובילו אותך לקום בבוקר ולסיים בלילה, הם אלה שעזרו להקים את התשתית הציונית הלאומית, שעליה אנחנו גרים פה כבר עשרות שנים ומבססים את כל הדבר הגדול הזה שאנחנו עושים פה.
אני מקווה שהשיח השלילי כל כך שהממשלות הקודמות ניסו לעשות פה נגד קיבוצניקים ונגד מושבניקים, ומדברים בטעות על כל מיני דברים מיותרים – גם הצו הזה, אדוני פינדרוס, קשור לחוסר ההבנה, ובזה אנחנו מסכימים – – –
לא, את הממשלות הקודמות אני מאשים בדברים אחרים. הצו הזה, אני מאוד מקווה, כפי שאמרו חבריי, שממש בדקות הקרובות נצליח כולנו להגיע להסכמות. החקלאים מענף ההטלה, אנחנו עם שר האוצר ועם שר החקלאות נדע לשים את המשקעים מאחורינו, להסתכל קדימה ולהביא פה בשורה שהרבה מאוד שנים אף ממשלה לא הצליחה: לעשות סדר בענף מורכב, עם אנשים מדהימים, פטריוטיים, שגרים רובם בצפון הארץ, אבל לא כולם, שבאמת נתנו למדינה הזאת, ולא רוצים שאף אחד יזלזל בהם, והם לא קרטל, והם לא מאפיה. הם רוצים שהתייחסו אליהם בכבוד, יאפשרו להם לסיים את משך השנים שלהם, שבהן הם רוצים עדיין לגדל ביצים. שיהיה להם אופק כלכלי סביר ותעסוקתי אחרי שהם השקיעו שם את הפנסיות שלהם ואת כל הכספים שלהם, ושהמדינה הזאת תראה אותם ותיתן להם אופק מספיק רחוק, ותדע לפצות אותם במידה שהם לא רוצים.
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אני מקווה באמת שביחד – אנחנו שעות היום יושבים על זה, ובימים האחרונים ביתר שאת. הלוואי שתהיה לנו בשורה פה בשעות הקרובות. אם לא תהיה – לא תהיה. אבל אם כן תהיה – משמעות הצו הזה שאנחנו מדברים עליו פה תהיה בעצם לא כל כך רלוונטית. אבל את זה אנחנו עדיין לא יודעים. נרד מפה ונעזור לזה לקרות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
463 מילים של רם שפע. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.