תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת הנכבדים, השר, אני כן רוצה לדבר דווקא על הנושא.
אנחנו ברשימה.
כולם רשומים. כמו שאתה דיברת, מגיע גם לאחרים לדבר. אני כן רוצה לדבר על הנושא. זה לא חדש, זה ידוע, אני גר בחורפיש. אני מגיל 15 עבדתי ביישובים מסביב בניקיון זבל של עופות, והכול היה ידני, אדוני היושב-ראש. אנשים שם בכל המושבים בצפון חיים במצב סוציו-אקונומי מאוד מאוד נמוך, מתפרנסים בקושי מהלולים, לולי מטילות. העבודה שם זו עבודת פרך. אני לא מדבר כרגע על הלולים החדשים שיש היום, שהם אלקטרוניים. למרות הכול, האנשים שנמצאים ביישובים בצפון החזיקו את השטח, החזיקו את האדמה שלהם בשיניים, החזיקו את העבודה בלולים שלהם, למרות הקושי, והם חלק מקו ההגנה שלנו על גבול הצפון, ואנחנו לא יכולים להתעלם מהם, ואנחנו לא יכולים לבוא בסופו של דבר ולגזור גזרות שהן חד-צדדיות, גם לגבי הלולים, הלולנים, לגבי החקלאות, ולהפקיר בסופו של דבר את קו ההגנה בצפון. זה לא רק עבודה, וזה לא רק עבודה קשה, וזה לא רק עבודת פרך, זה גם יצר חברה, חברה של יישובים דרוזיים, יהודיים. כולם חיים ביחד, עובדים אחד אצל השני, מתואמים, וחיים בחיי רווחה וחברה ביחד, שזה מכסה על העוני שהקיף את כולם.
לכן אני חושב שבכל מהלך אנחנו צריכים להביא בחשבון שני דברים: האחד, שכל פגיעה ביישובים בצפון היא פגיעה בהגנה על הגבול הצפוני שלנו מול לבנון. אנחנו יישובי קו העימות, בנוסף לחיים שלנו, בנוסף למצב הסוציו-אקונומי הנמוך שלנו, ההימצאות שלנו בצפון מוסיפה ומגינה על התושבים בתל אביב. אז לא יכול להיות שבירושלים ובתל אביב יקבלו החלטות בלי להיות מתואמים עם מי שנמצא בחזית. באיזשהו מקום זה הזוי.
על כן, אני חושב שכולנו צריכים בסופו של דבר – ואני יודע שכרגע מנהלים משא ומתן, וכל משא ומתן הוא מבורך, והתוצאות יכולות להגיע בסופו של דבר בתיאום, לרווחת כולם. כולם רוצים להמשיך לחיות בשלום, כולם רוצים להמשיך להחזיק את השטח שלהם. כולם רוצים להמשיך לחיות – – –
לכן, אנחנו צריכים לעשות הכול בתיאום, כדי שהתוצר הסופי יהיה על דעת כולם ולטובת כולם. כדי שאנחנו נוכל להתחזק, ושלא נלך אחורה ושלא נפגע באנשים. אני חושב שעל זה אין ערעור – יש על זה הסכמה. לכן, אנחנו צריכים להתקדם לכיוון. זה הנושא של היום. זה הנושא שאנחנו מעלים כרגע על הפרק. אפשר לדבר על הרבה מאוד דברים שכואבים. זו פעם השלישית שאני עולה היום כאן לדוכן ומדבר, וזה הנושא שכואב. נדבר על הנושאים הכואבים לנו עד שהנושא ייפתר. תודה, אדוני היושב-ראש.
385 מילים של מופיד מרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.