אחר הצוהריים טובים, יושב-ראש הכנסת. פעם ראשונה, לדעתי – אה, כבר היינו פה, בילינו באיזה לילה – ב-02:00 ישבנו כאן. שלום רב. כנסת נכבדה.
חבר הכנסת קרעי, עכשיו זה שיחה בין ישראל השנייה והשנייה, או הראשונה והראשונה?
מה אני? מה אני? מה אני? מה אני?
אה, יש גם עוד קטגוריה? לא, אי-אפשר להרוס פה תיאוריה שלמה ולהמציא פה עוד אחת. זה לא יכול להיות, או אחת או שתיים. אם יש חצי, אז סבבה, בוא נמציא.
מה, לשנייה? כאילו, הראשונה קיבלה תפקידים של השנייה?
ממש כבר בלבלת אותי. לא, אין בעיה, דווקא זאת אחת השיחות המעניינות.
אני רוצה רק לומר ברשותכם כמה דברים, וגם להודות, אולי – יש ימים שצריך לומר תודה והודיה. וההודיה שלי היא על שני דיונים מאוד חשובים שאנחנו הבוקר קיימנו בוועדת העבודה והרווחה. הדבר הנדיר שמשותף לשניהם היה ההסכמה הרבתי בין האופוזיציה לקואליציה. זה קרה הבוקר אצלי בוועדה. זה אחד הדברים המופלאים שאני כל פעם זוכה לראות ולחוות, לראות במו עיניי ולחוות. ושני החוקים האלה הם חוקים שבסוף מטפלים באנשים. אולי בגלל זה יש גם יכולת שם להגיע ללבבות, לחבר בין לבבות של אנשים. זאת באמת זכות גדולה. אז גם חוק שירותי רווחה – הינה, יושב כאן כבוד השר, שר הרווחה, שגם הוא נכח בדיון הבוקר. התחלנו הבוקר – אחרי שנים, ואני יודעת שגם חברת הכנסת אתי עטייה הייתה שותפה לזה, וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס שותפה – באמת בהובלה של השר, שלקח את זה כמשימה ממש יום-יומית יחד עם המנכ"לית וכל שאר החברים שהיו, ומרגי, חבר הכנסת מרגי. לבוא ולראות באמת את כולכם משתפים פעולה בוועדה למען אנשים עם מוגבלות, כדי להביא את האפשרות לאנשים עם מוגבלות להיות חלק מוחלט מהחברה, לראות בהם שווים בין שווים, לתת להם להסתכל על הרצון שלהם, האוטונומיה שלהם, באמת, חיים של שיתוף ושוויון – הגיעו כל כך הרבה אנשים לקחת חלק בדיון הזה: הארגונים, המשפחות, אנשים עם מוגבלות, וכולם בירכו על המטרה והיוזמה והכוונה של החקיקה הזאת, שארכה – כמה? עשר שנים כדי להגיע ליום הזה.
השר העביר בקריאה הראשונה, זה הגיע אליי לוועדה. אני התחייבתי שאעשה הכול בוועדה הזאת לקדם את החקיקה הזאת עד כמה שאפשר כדי להביא את זה לקריאה שנייה ושלישית. אז קודם כול, באמת, ברכות לכל השותפים, לשר ולכולם. ואני אברך גם על שיתוף פעולה נוסף, גם הוא היה עם כל חברי הקואליציה והאופוזיציה – גם חבר הכנסת גפני, גם חבר הכנסת מרגי, שוב, ועוד חברים אחרים, כדי לקדם חוק שהוא חוק מכונן ודרמטי. כל אדם יש לו את החוק שלו שהביא אותו לכנסת. נכון, יושב-ראש הכנסת? אני בטוחה שיש לך דברים שהם הכי נוגעים לליבך.
הסיפור של האסונות שקורים במדינת ישראל פעם בכמה שנים, כמו אסון מירון, כמו אסון צפית, כמו אסונות אזרחיים אחרים. בשבילי זה פצע, והבוקר, כשהכנו לקריאה ראשונה את החוק שבאמת מסדר ומארגן את התפקיד של המדינה שלנו, איך להתנהג ואיך לנהוג ברגעים של אסונות כאלה מול משפחות הנספים והנפגעים, זה היה אירוע שבאמת הייתי צריכה להחזיק בו את הדמעות שלי, הייתה מין התרגשות של גם שמחה, אבל היה גם, כמובן, כאב גדול. אז אני מודה על הזכות הזאת שהייתה לי. אני יודעת שגלשתי קצת מהזמן.
תודה רבה על האפשרות, ואני מקווה שעוד יינתנו לי כל ההזדמנויות והאפשרויות להמשיך ולקדם את החקיקה הזאת. תודה רבה.
513 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.