כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מקווה שההסכם המדובר על הפסקת המלחמה יתממש ומתווה החטופים–אסירים אכן יתממש. חשוב לזכור שזו הייתה עמדת סיעת חד"ש-תע"ל כבר מהיום הראשון. הלוואי שכל זה היה מתממש כבר ביום הראשון. היינו חוסכים מעצמנו את ההרג, את הפשעים שנלוו למלחמה.
טלי גוטליב (הליכוד): איזה פשעים? של מי פשעים? של האויב, כן? שרק נהיה סגורים על זה. פשעים של ארגוני הטרור, פשעים של חמאס וג'יהאד אסלאמי פלסטיני, רוצחים מתעללים. כן. אונסים ורוצחים.
בשבוע שעבר דיברתי עם כמה חברי כנסת, גם מהשמאל וגם מהימין. אמרתי להם שאני מרגיש שהמצב בחברה הכללית הוא מצב של דכדוך, אין שמחה. בוודאי שזו לא מלחמת 48' ולא 67', זה לא המצב כשיש עם שמח בשיעור של יותר מ-95% ועם אחר שהוא עצוב. קיבלתי תשובות, וכתבתי אותן. אחת אמרה לי – היא נמצאת פה, אבל אני לא אזכיר אנשים שדיברתי איתם – היא אמרה לי: החטופים עדיין בעזה. מישהו אחר אמר לי: תושבי הצפון לא חזרו. מישהו אחר ענה לי: המלחמה ארוכה מדי. אחר ענה לי: כל יום חייל נהרג. אחד, מהסיעות החרדיות, ענה לי: המצב הכלכלי כל כך קשה. אחד, מהשמאל דווקא, ענה לי: הקיטוב בחברה הישראלית. אף אחד מהנשאלים לא אמר מילה אחת על עזה, לא אמר: אני מרגיש רע.
