קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, רק בסוף השבוע האחרון התבשרנו על נפילתם של עוד ארבעה מלוחמי צה"ל, מה שהביא אותנו למספר העצום והבלתי-נתפס של כמעט 900 חללים מפרוץ המלחמה. לפי פרסומי משרד הביטחון, עד ינואר 2025 נקלטו באגף השיקום במשרד הביטחון 13,500 פצועי צה"ל וכוחות הביטחון, כאשר 66% מהם משרתי מילואים. בעיקרון ישנם ישראלים שהשירות הצבאי נתפס עבורם כזכות, אבל בפועל הזכות הזאת היא חובה.
גדלתי בגבעתיים. כשסיימתי את התיכון, גויסתי לצבא – לא שאלו אותי, זה החוק. רציתי להתגייס ושימשתי כמפקדת לאורך כל שירותי, אבל בסוף גויסתי. כל הערכים שבשמם גידלו אותי הובילו אותי לרצון לתרום לעם ולמדינה שלי. אבל אם אני לא הייתי רוצה להתגייס או לשרת, היו עוצרים אותי ומכניסים אותי לכלא. אותו הדבר עבור כל המשרתים היום, כל הנופלות והנופלים, הפצועות והפצועים, מרוב ערי הארץ, מכל העדות, מכל הדעות, עם כל האמונות – זו השכבה שנושאת בנטל, בחוק וברצון, בזכות שהיא גם חובה. אני אומרת את כל זה כי אני פשוט לא מצליחה להבין את ההתעקשות של הממשלה הזאת בזמן הזה, כשבכל סוף שבוע ובכל יום עוד חייל נופל. החוצפה שיש לכם לקבוע בחוק – לקבוע בחוק את ההשתמטות הממוסדת של קהלים עצומים בחברה שלנו, שאין שום סיבה שהם לא יתגייסו או יגויסו. ילד בבני ברק לא שונה מילד בגבעתיים או בתל אביב, בית אל או הרצליה, מודיעין או קדומים. אני לא באה לפנות לליבם של חברי הכנסת החרדים וגם לא לציבור שלהם. הם כמו מכורים לסמים. הם לא רוצים ולא מסוגלים להפסיק מעצמם. הם לא יתנדבו להתנתק מסיר הבשר או מהתקציבים, מחוסר השוויון מול החוק. מהם אין ציפיות, ולכן גם אין אכזבות.
אבל מסרן במיל' בנימין נתניהו, מרב-סרן ניר ברקת, מתת-אלוף מירי רגב, מסרן ישראל כץ – בצידי הדרך מוטלים מתינו, בבתי החולים שוכבים פצועינו, ורק אתם נלחמים, למען מי, למען משתמטינו? כחברי ממשלה, אתם שולחים את השכנים שלהם אל מותם, ואת השותפים הפוליטיים שלכם להשתמטותם. כל עוד אתם מובילים את חוק ההשתמטות, כל עוד לא כל מי שיכול להתגייס מגויס, אתם לא ראויים לדרגות שלכם, להתהדר בשירות שלכם; לא ראויים למדים שלבשתם. וכנראה לא לחינם אתם גם חוששים ומפחדים ללכת ללוויות של הנופלים, כי כדי לשמור על הכיסאות שלכם, אתם מנרמלים את הקברים של הציבור שלכם. ואני אגיד את זה שוב, בצורה ברורה יותר: בנימין נתניהו, ניר ברקת, מירי רגב, עמיחי שיקלי, ישראל כץ מוכנים להילחם כדי שרק השכנים שלהם והבוחרים שלהם ימשיכו לשאת בנטל, למות ולהיפצע במלחמה, כדי שהם עצמם יוכלו לשמור על קואליציית המשתמטים שלהם. אתם מעדיפים פוסט בפייסבוק לזכרם של נופלים מאשר לסכן את הכיסא שלכם; בשביל שלטון, אתם סוחרים במוות, סוחרים בקברים, מוכרים אותנו, מוכרים אותנו המשרתים, ובשביל מה? 900 חללים, 13,500 פצועים, ואתם מה? מסבירים כל היום איך אי-אפשר לגייס שנתונים שלמים לצה"ל? תעזו לומר את התירוץ המטומטם הזה בשבעה של חייל שנפל. תנסו להגיד את התירוץ הזה בסניף הליכוד – אני מכירה את הליכודניקים, הם מתגייסים לצבא, תעזו לתת להם את התירוץ המטומטם הזה. לזה הגעתם, להיות מפלגת הגנת ההשתמטות, מפלגת הפקרת האזרחים.
כל יום ובכל שעה, ולצערי גם בימים האלה ממש וגם בשעות האלה ממש, אנחנו שומעים על עוד "הותר לפרסום" ועל עוד "הותר לפרסום". לבבות נשברים ומשפחות מתפרקות, קהילות קורסות, ואתם מפברקים את נתוני צה"ל כדי להתעקש למה לא לגייס עוד ישראלים, ששום דבר חוץ מכם, ממשלת ישראל, לא מונע מהם להחזיק גם הם את האלונקה ואת מגש הכסף. בשנה האחרונה בעלי כמעט שלא היה בבית. הוא הרבה מעל גיל הפטור, ועדיין, בגלל הערכים שלו, הוא משרת במילואים ביחידה מיוחדת. אני ממש לא היחידה. כמוני יש עוד אלפים, אבל אנחנו לא המובן מאליו. אנחנו לא טובים רק למלא קברים או בתי חולים, רק כדי לממן או לשלם, רק כדי לשרת ולתת. זו בושה שאתם בוגדים ככה בציבור שבעצם מרכיב את ישראל התורמת. שנתון של צעירים חרדים מבני ברק ניתן לגיוס בדיוק כמו שנתון בדרום תל אביב, בבת ים, בראשון לציון. קול דמי מתינו זועק לשמיים, ורק ממשלת ישראל מבזה אותם. תפסיקו את החרפה, תגייסו את כולם, פשוט ככה – פשוט ככה.
ובאותה הנימה שאנחנו כבר מדברים על ערבות הדדית – הייתי עכשיו בפרסה, ולא היה אחד, ככה דיברנו, שלא מקבל פרפרים בבטן של התרגשות מעסקה שאולי יכולה להגיע. הערבות ההדדית שיש פה בעם שלנו, שכולם חרדים, חרדים לגורלם של החטופים שלנו; היום שבו אנחנו מייחלים שיגיעו, שאולי יש סיכוי, שהעם עוצר את נשימתו ומחכה בהתרגשות עצומה לאחים ולאחיות שלנו שישובו, ואני בינתיים שומעת שיקולים; בין אם אתם רוצים או לא רוצים, יש שמועות על בחירות המממשות ובאות. אתם יודעים שאתם לא תחזיקו מעמד, ויכול להיות שזה אפילו יקרה ברמת החודש-חודשיים הקרובים. כל אחד מהליצנים שעושים פה קרקס שלם מהכנסת, מהבן-גבירים לסמוטריצ'ים, כל אחד מנסה לעשות קמפיין בחירות אל מול הבוחרים שלו בסוף. סמוטריץ' הבין שהגיוס לא עובד לו טוב, אז הוא הלך על החטופים. כל אחד כאן משחק מין משחק פוליטי בזוי.
טוב, אז אני רק אסיים לספר עד כמה הממשלה הזאת בזויה.
אני יכולה לעמוד כאן גם עוד שעתיים ולספר כמה היא בזויה, כי הממשלה שבמשמרתה גררו תינוקות, ילדים, צעירים, צעירות, משכו אותם מהשערות שלהם מהמסיבות ומהמיטות שלהם; ממשלה שבמשמרת שלה היא מנערת את האחריות על כל דבר נורא שקרה פה בשנה וחצי האחרונות; ממשלה שהיא וחבריה והקואליציה יורקים בפרצופם של הורי החטופים, חייבת לעשות הכול ללא שיקולים פוליטיים ולהחזיר אותם בהקדם. רומי ושאר החטופים, אנחנו מחכים לכם. ולהורים שלהם – אנחנו מחבקים אתכם, תהיו חזקים. תודה.
857 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.