קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני חצי שעה אולי, כשאת ניהלת את הישיבה, יצאתי בקריאה שלישית כשהשר אלי כהן היה באולם. ונודע לי אחרי שיצאתי שהוא דיבר בצורה גזענית שמאפיינת אותו ואת ממשלת תומכי הטרור שלו, והוא הציע לי מעל דוכן זה – אני לא שמעתי את זה, ראיתי את זה אחר כך – הוא מציע כרטיס טיסה בכיוון אחד לעזה. השר הגזען אלי כהן, אני רוצה להגיד לך, אנחנו לא הגענו לכאן, לא במטוס ולא על אונייה ולא במבצע עלייה סודי או גלוי. אנחנו בעלי המקום, אנחנו ילידי המקום. (אומר בערבית: אנחנו מלח הארץ, אנחנו בעלי המקום, ואין לנו ארץ אחרת).
אני רוצה להגיד לך, אלי כהן, כל אחד מתחיל, במשפטים, בדיני עבודה, במבוא לדיני עבודה, יש כלל שמלמדים אותו. כשיש משבר בארגון, במקום עבודה, יש כלל. כשרוצים לעשות הבראה למקום, יש כלל שאומר: מי שנכנס אחרון יוצא ראשון. ולכן אתה מוזמן לעלות למטוס הראשון ולחזור לאן שבאת. ואני רוצה להשיב לך, אתה מוזמן לעלות על אותו מטוס שאתה באת. אלה כללי המשחק. אנחנו בעלי המקום, אנחנו לא באנו לכאן. אני רוצה לענות לך במילים של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש.
אנחנו ילידי המקום. אנחנו בעלי המקום. אנחנו המקום. אתה גזען שאין לך מקום.
אני גם בטוח, עם הגזענות שלך, עם מה שאתה מייצג, היום אין מקום בעולם שיקבל אותך, כי אתה גזען. אתה דרוש בכל מקום שתגיע אליו. אין לך מקום בשום מקום עם התפיסות שלך. גזען עלוב, גזען עלוב קטן כזה תישאר.
אני רוצה לענות לך בשיר של מחמוד דרוויש: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: באדמתנו יש לנו מעשה, ולנו העבר כאן, ולנו קול החיים הראשון, ולנו הווה, הווה, והעתיד, ולנו העולם הזה כאן והעולם הבא. אז צאו מאדמתנו, מהיבשה שלנו, מהים שלנו ומהחיטה שלנו, מהמלח שלנו, מהפצע שלנו, מהכול. וצאו מזיכרונות הזיכרון, אתם, העוברים בין המילים החולפות.)
ולגופו של עניין, אני רוצה להמשיך עם הרדיפה של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. בהצעת האי-אמון דיברתי על הריסת הבתים ועל הטיהור האתני. אבל הרדיפה בנגב לא נעצרת בהריסת הבתים, היא עוברת לכל תחומי החיים. יש מסע של דה-לגיטימציה של החברה הערבית הבדואית בנגב. יש מי שרוצה להפוך אותם בעל כורחם לעוברי חוק ולא מכבדים את החוק. אבל מי שלא מכבד את החוקים של המדינה, את המשילות של המדינה, זה הממשלות עצמן, שמנסות בכל דרך לפגוע בחברה הערבית הבדואית בנגב.
אני רוצה להתייחס לסוגיה – ביום שבת נפגשנו עם מגדלי העדרים בנגב, והם שיתפו אותנו ודיברו בצורה ברורה על המצוקה של מגדלי העדרים בשנת בצורת, שעד רגע זה אין גשם, ומשרד החקלאות מתעלם מכל הצרכים של האנשים האלה, מגדלי העדרים והכבשים בנגב. ובמקום למצוא פתרונות לאנשים האלה ולעזור להם, ולעזור להם לפתח תחום תעסוקה מסורתי – שנים על גבי שנים הם ובני המשפחות שלהם גידלו עדרים וכבשים – במקום שמשרד החקלאות יבוא, יתמוך ויעזור להם כדי לספק מקומות עבודה, מקום עבודה מסורתי לכל בני המשפחה, הם באים, רודפים אותם, מתעללים בהם. יש יחידה במשרד החקלאות שנקראת פיצו"ח. הפיצו"ח הזה מצא לו תחביב בתקופה האחרונה – לרדוף את מגדלי העדרים הבדואים, והוא מחלק קנסות במאות אלפי שקלים על כלום. לא יכול להיות מצב שאנשים שהם מסודרים, יש להם תיק במס הכנסה, במע"מ, יש להם אישור וטרינרי של משרד החקלאות, הם מגדלים בצורה מסודרת, באים להתעלל בהם ולתת להם קנסות כביכול על העברת עדרים. בחברה מסורתית בנגב, אצל הבדואים, מאוד מקובל שמגדלי הכבשים יכולים למכור אחד לשני – יכולים להעביר ארבע וחמש ועשר. אבל במקום זה, משרד החקלאות, יחידת הפיצו"ח, כדי להצדיק את הקיום שלה, מתחילה להתעלל באנשים, להגיע למגדלי העדרים ולתת להם קנסות בכל מקום. התופעה הזו צריכה להסתיים.
אנחנו פונים למשרד החקלאות שיתערב, ובמקום לרדוף את האנשים ולהתעלל בהם, השר אלי כהן, לתת להם אפשרות לעבוד. זה לא נגמר רק במגדלי העדרים, זה גם מגיע לרופאים. יותר מ-150 רופאים בנגב הלכו ולמדו על חשבונם, על חשבון המשפחה – לא על חשבון המדינה, המדינה לא השקיעה בהם – ואחרי שש ושבע שנים של לימודים הם באו, עשו את בחינת ההסמכה, עשו סטאז', והיום אין להם תקנים להתמחויות. הגיע הזמן. מדברים מצד אחד על מחסור ברופאים ורפואה ציבורית – יש בעיה ויש מחסור. יש הרבה אנשים שמחכים לתורים בבתי החולים זמן ארוך מאוד, כי אין רופאים מומחים. במקום שמשרד הבריאות, במקום שהמדינה תשים כסף בפריפריה, בנגב, ותפתח מקומות להתמחויות, לתקנים, לרופאים, היא לא עושה את זה. זה פוגע בראש ובראשונה ברופאים שהלכו ולמדו; זה פוגע בבריאות הציבור; זה פוגע ברמת ההתמחות; זה פוגע – מחסור. ולכן אני פונה מכאן למשרד הבריאות, ואני יוזם גם דיון על העניין הזה, שיפתחו תקנים והתמחויות לרופאים בפריפריה, ובמיוחד בנגב. תודה רבה.
724 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.