קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
סליחה. אני מבינה שהאי-דיוק שלך עם הזמן של הדיבורים של השרה היה חלק מההטבות לכל העולים החדשים, כלומר – –
– – הטבה לעולה חדשה שהחליטה לעלות ארצה – –
– – ואחרי כל הטיולים בעולם, היא מקבלת יותר זמן דיבור ועוצרים את השעון.
חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה רבה. תגידי, מה קורה היום, לא הבנתי. משהו חדש?
למרות האווירה הקיימת והדיון שהתקיים עד עכשיו, אני כן רוצה להתייחס לחוק הזה, ואני כן רוצה להביע את התנגדותי והתנגדותנו להצעת החוק, שאומנם היא חלק מהשלכות מאוד כבדות של המלחמה הזו, שנמשכת ונמשכת, ויש מי שרוצה – מי שעומד בראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, רצה להמשיך אותה, וכנראה ירצה למשוך עוד זמן, ולא דאג לחשוב על ההשלכות הכלכליות, בין היתר המכות שמנחיתים על האזרחים בהצעת החוק מסוג זה. בזמן שהממשלה החליטה שהיא לא תעדכן את קצבת הילדים ואת סכום החיסכון לכל ילד, היא אכן תעלה את הסכום או את דמי הביטוח הלאומי בשנה הזו, 2025–2026; כלומר, המכה היא כפולה. גם לא מעדכנים את הקצבה, כך שאולי זה יעזור קצת בלהגיב להעלאת המחירים וליוקר המחיה שהשתוללו בשנה הזו, וגם מכבידים על המשפחה ומבקשים מההורים לשלם דמי ביטוח יותר גבוהים.
לצערי הרב, אני חושבת שבעצם העובדה שמפצלים את זה לכמה חוקים – ואנחנו נדון בכל חוק באופן נפרד – אז הרבה פעמים הציבור לא יראה את התמונה המלאה, התמונה של המכות הכלכליות שהממשלה מנחיתה עליו. הוא רק יתחיל להרגיש אותה, וכבר התחיל להרגיש אותה, בכיס שלו, והמצב ילך ואפילו יחמיר עוד יותר.
ואני חייבת להגיד ולהתריע שלצערנו, למרות כל המאמצים והדיבורים על הניסיון למגר את העוני במדינת ישראל, הממשלה הזו לא רק שהיא לא ממגרת את העוני, אלא להפך – היא מזרזת את תהליכי העוני בין האוכלוסיות השונות ומעמיקה את ממדי העוני; כך שלצערי הרב יגיע סוף שנת 2025 וחברי כנסת, כולל אני, יעמדו על הדוכן הזה כדי להסביר את מדדי העוני שהלכו ותפחו. וכמובן יעלה איזשהו שר ויבטיח שהוא ימגר את תופעת העוני, בזמן שהמדיניות שמובילה הממשלה הזו הולכת ומעמיקה את העוני.
אני יודעת שערב מאוד מתוח עובר על הרבה משפחות, משפחות החטופים וכל מי שסביבן, ואני חייבת להגיד שהמתח הזה הוא לא רק של המשפחות. אני יכולה להבין את הדאגה הקיימת, וליבי עם ליבן, אבל גם צריך להזכיר שכולנו עוצרים את הנשימה ומחכים ומקווים מאוד שיהיו בשורות טובות ושנשמע באמת שנחתמה עסקה שתאפשר גם החזרת החטופים, אבל גם את הפסקת המלחמה, שארכה יותר מדי זמן והביאה הרבה אסונות. אני חושבת שהציבור, גם הישראלי וגם העזתי והפלסטיני באופן כללי, יושב ומחכה הלילה, מחכה לשמוע שאולי הסבל שמתמשך כבר 15 חודשים יפסיק, ואולי ננשום לרווחה ונקבל גם את החטופים, אבל גם הילדים והתושבים והאנשים בעזה ינשמו לרווחה. כולנו תקווה שבאמת יהיו בשורות כאלה.
בתחילת המליאה עמד על הדוכן הזה השר אלי כהן, והוא פנה לחברי חבר הכנסת יוסף עטאונה ואמר לו: אתם, היה לכם מזל שהגעתם – והכוונה גם ליוסף, וגם אליי, וגם כנראה לכל האוכלוסייה הערבית – שהגעתם להתגורר במדינת ישראל, שבאתם להתגורר במדינת ישראל. אז כנראה השר אלי כהן, שנתן עצות בהיסטוריה, ואמר שלפי ההיסטוריה היהודים נמצאים פה הרבה לפני הערבים, שכח מההיסטוריה המאוד מאוד צעירה, מזמנים שעדיין – אנחנו לא הגענו משום מקום, ואנחנו לא באנו להתגורר; אנחנו היינו פה. ואם מישהו בא בכלל, זה המדינה באה אלינו. אנחנו וההורים שלנו והסבים שלנו היינו פה, אז שלא יגיד לנו: היה לכם מזל שבאתם להתגורר. והוא עוד ממשיך ואומר: אם אכפת לכם כל כך, ואתם כל הזמן מדברים על הסבל של העזתים, אז אני אתן לכם כרטיס להגיע, אני אשלם עבור הכרטיס. כנראה בממשלה הזו חושבים רק על טיסות, חושבים רק על נסיעות, כי להגיד לכם את האמת, עוד לא שמעתי שצריך לשלם על כרטיס כדי לשלוח אנשים לעזה. ואני מציעה לשר, שמנסה להתחכם ומדבר בצורה הכי בוטה על טרנספר ועל גירוש, קצת צניעות כאשר הוא מדבר, ושלא יציע לנו לשלם על כרטיסים פה ושם כדי לסלק אותנו מאדמתנו ומולדתנו, כי זה לא יקרה אף פעם. החוצפה שיש בדברים של השר – אי-אפשר לפסוח עליה, ואי-אפשר לשתוק על העובדה שכל אחד שרוצה לגרוף עוד כמה לייקים או עוד כמה קולות בפריימריז, מצא לו עכשיו תחביב חדש, לקרוא לזרוק אותנו, או להתעמת איתנו, או להתעלק עלינו. אז בואו, תעצרו לרגע ותחשבו, כי כל זה לא יעזור. ההסתה הזו והעמדות הגזעניות האלה לא יעזרו לאף אחד.
אני חושבת שהגיע הזמן להגיד בצורה הכי ברורה: העמדה שלנו היא מאוד עקרונית ומאוד ברורה, וגם מאוד אנושית. אנחנו נגד הרג אזרחים, ואנחנו נגד סבל של בני אדם, בהיותם בני אדם, מכל ההשתייכויות שלהם ומכל הלאומים שלהם. ואנחנו כן נגד מלחמה. ולצערי הרב, כמה שהתרענו וכמה שאמרנו שהמלחמה הזו, יהיה לה מחיר מאוד כבד לשני הצדדים, אף אחד לא רצה להקשיב. ולהפך, התנפלו עלינו והסיתו נגדנו. אני יודעת ואני בטוחה שאף אחד לא היה אוהב ורוצה לשלם מחיר בכל מלחמה שהיא, והיה עדיף לנסות לא להיכנס למצב שבו המלחמה נמשכת ונמשכת, לא למען ביטחונם של אזרחים אלא למען ביטחון הממשלה הזו וההישרדות של הממשלה הזו.
אני מאוד מקווה שיהיו בשורות טובות, לא רק בעיקר למען שחרור החטופים, אלא גם למען עסקת חליפין, למען הפסקת המלחמה; אבל גם כדי לשחרר את המוחות מהדאגה העיקרית שקיימת היום, ובצדק, להחזיר את החטופים ולהפסיק את המלחמה. ואז אולי יהיו הזמן והכוח הנדרש כדי להיאבק במדיניות, גם הכלכלית, גם החברתית, גם הפוליטית וגם המשפטית, של הממשלה הזו, ויהיה לנו את הכוח להעיף אותה.
839 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.