קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה. אנו מצויים בשעות מאוד מאוד קריטיות בנוגע לעסקת החטופים. עסקת החטופים – 465 ימים, 100 חטופים וחטופות, חלקם בחיים וחלקם כבר לא. אני חייבת לומר: מהבוקר אני מזדעזעת מהתייחסויות של שרים וחברי כנסת, שלא מוצאים לנכון להרים את ידם להציל חיים. פדיון שבויים, עם ישראל הגדול, העם היהודי הנאור – מה קרה לנו? מה קרה לנו?
אחרי ההפקרה, יש לכם בכלל את הזכות להתנגד לעסקה? ואתם יודעים מה? מה שמקומם אותי – אל תעצרו את המלחמה. אני רוצה לשאול אתכם: אתם גרים בשדרות? איפה הייתם 20 שנה כשחטפנו קסאמים ונהרגו לנו אנשים ולא חיינו חיים תקינים, ולא ישנו בלילות, וילדים בני 12 ו-15 מרטיבים? מה קרה? למה אז לא ביקשתם מלחמה להגן עלינו? מה ההתייפייפות?
המלחמה חשובה, את החמאס צריך לגדוע, אבל בואו לא נשכח: נדאג שהחמאס הזה, מעכברוש יהפוך לפיל. ואתם יודעים מה? אם אתם לא רוצים להפסיק את המלחמה, אז בואו, תכבשו גם את יהודה ושומרון. לדעתי גם שם יש חמאס, אני טועה? ואולי נלך קצת לאיראן וקצת לסוריה? תגידו לי, השתגעתם? אתם עושים מסחרה על ילדים, על הורים, על אחיינים, על משפחות חטופים? כמה אטימות, איפה הלב הזה? איפה היהדות? אני לא מצליחה להבין את זה. אני ומשפחתי, שהיינו בסכנת חיים, פסע ממוות, אומרת לכם כאן מעל בימת הכנסת: תעצרו את המלחמה; תביאו את החטופים. כן, ואני יודעת, זה מסוכן, אבל הם בראש ובראשונה.
אדוני ראש הממשלה, לנסראללה הגעתם, לסנוואר הגעתם, לכל בכיר מעולה הגעתם – לא תגיעו לכמה יצורים נתעבים, כדי שישתחררו? חסרות לכם דרכים לפתור את הסוגיה הזו? אני עוד יותר מזועזעת כשאני רואה שכבוד ראש הממשלה שולח את פוקס לשכנע ח"כים או לשכנע שרים לעסקה. אדוני ראש הממשלה, עמד כאן ראש סיעת יש עתיד ואמר כבר מהיום הראשון: אנחנו נהיה רשת ביטחון. אבל אם החטופים כל כך חשובים לך, אז תשלח בבקשה, בלשון המעטה, הצידה את כל הסוררים האלה שבנותיהם לא נאנסות, שילדיהם לא רעבים, כי הם מכורבלים בשמיכה חמה ולא ישנים על חוף, על איזה חול עם פיפי וכו'. אנחנו ועוד רבים מאיתנו פה באופוזיציה נהיה לך רשת ביטחון, ותעיף את כל הקיצוניים הלא-נורמליים האלה, שעסוקים בלבוא ולכבוש את עזה עכשיו, שחוסמים לנו דרכים בעיר ועסוקים בהסעות וקרוואנים, כאילו נגמר העולם.
מה נסגר איתך? אתה רוצה את הכיסא? תישאר בכיסא, מצידי, עד 120. איך אתה עושה מסחרה על חטופים? אנחנו היינו צריכים לחכות לטראמפ? אין לך בושה? היית צריך לחכות לטראמפ לשחרר את הישראלים שבמשמרת שלך – שלך, אדוני ראש הממשלה, מה לעשות, כשאתה הראש אתה גם אשם – הפקרת והזנחת לאורך שנים. עכשיו שיש הזדמנות פז אתה כפוף ונכנע לכמה קיצוניים מביכים?
שר האוצר קורא לעסקה "קטסטרופה"? תסתכל על הקטסטרופה הכלכלית שעשית למדינת ישראל. תסתכל על זה שאנשים נהיים רעבים מיום ליום. או הגברת, השרה סטרוק, הצינור להלבנת כספים, סליחה על הביטוי – קחי את כל הכספים הקואליציוניים שלך, תאכילי את הרעבים שאדון שר האוצר שלנו הרעיב, ותצביעו בעד עסקת חטופים.
בשבוע שעבר כולנו, כולנו – מי שהספיק לראות את הסרטון של שירה אלבג, שאני יודעת שהמשפחה ביקשה, אבל בכל זאת הגיע אלינו. אני רוצה לומר לכם: אני לא יודעת – אני לא רוצה לצאת פה באיומים, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם חלילה זו הייתה הבת שלי. ואני מעריצה את האימהות ואת האבות שנלחמים לקבל את הילדים שלהם. כך היא אמרה מכיכר החטופים: "לירוש, האור שלנו, רק בת 19 – – – ילדה שהחיים עוד לפניה, נמצאת בשבי בגיהינום. רחוקה מאיתנו, רחוקה מהבית, רחוקה מכל מה שמוכר". בת 19. "לירי ילדה חזקה, יפהפייה ומלאת חיים, עם לב רחב, עם נתינה אין-סופית. תמיד, אבל תמיד, היא הראשונה להושיט יד, לחשוב על אחרים. והיום היא זקוקה ליד המושטת שלכם", זעקה האם. ראינו ושמענו את לירי, אבל זאת לא לירי שלנו – תחשבו מה עובר על אימא שרואה את הבת שלה ומסוגלת להגיד: זאת לא לירי שלנו. "ראינו את לירי כבויה, מפוחדת, נלחמת על חייה כל רגע וכל דקה ביום". היא תיארה את העיניים של בתה. "תוציאו אותי מהגיהינום", זה מה שהיא הצליחה, זו אימא שיודעת ומרגישה את הבת שלה. "אל תשכחו אותי", זה רגע שקורע את הנשמה. היא פנתה לראש הממשלה, שר הביטחון ומקבלי ההחלטות, לקראת יציאתה של המשלחת, וכיום המשלחת כבר שם: "צפיתם בסרטון? ישנתם טוב?" וגם אני תוהה אם אותם שרים שמעיזים להתנגד לעסקה – האם השרה סטרוק ישבה לראות את הסרט? מעניין איך היא הייתה מגיבה לו בתה הייתה שם, נחטפת או אולי נאנסת? לא אולי, בטוח. מה קרה? אימא, אימא, עזבי את זה, השרה, עזבי – דעות מטורפות שלכם.
"הסרטון הזה הוא עדות חיה לכישלון המתמשך שלכם. הסרטון הזה הוא לא רק אות חיים, הוא קריאה לעזרה, הוא זעקה, הוא ציווי חד וברור: הסכם עכשיו"; "זה הרגע שבו עליכם להוכיח מנהיגות ואומץ. אסור שדיונים האלה יסתיימו בלי הסכם שיחזיר את לירי ואת כל החטופים הביתה. יש לכם את הכוח והחובה לשנות את המציאות ולאחד את פעם סביב מטרה אנושית אחת – החזרת החטופים". והיא ממשיכה: "ילדה אהובה שלי, זאת אימא פה. אני אוהבת אותך, אני מתגעגעת אלייך. אם את שומעת אותנו, תדעי: את לא לבד. אנחנו כאן, נלחמים בשבילך, לא נוותר עד שתחזרי להיות איתנו. את חזקה כמו לביאה, את גיבורה, את שורדת. ואני מבטיחה לך, ילדה שלי – תכף ניפגש, ויהיה לנו טוב, זה ייקרה בקרוב. כולנו ביחד יהיה לנו טוב".
ואני באמת רוצה מכאן לומר לכל האימהות – לאימא עינב ולכל האימהות שאנחנו פוגשים באופן קבוע, גם בעצרות – שיש להן בקשה אחת: לראות את הילדים שלהן; לאותם ילדים, שיש להם בקשה אחת: לפגוש את אבא שלהם; לאותם נכדים, שכל רצונם להתכרבל עם סבא שלהם. אני רוצה לספר לכם שאתמול ביקרתי באחד מהמועדונים של חמניות. חמניות זה מועדון שבעצם נותן מענה ליתומים ויתומות. הם נפגשים, וזה כמו מועדון חברתי, הם עושים פעילות חברתית. המועדון הזה גם מאפשר מפגשים של ההורים שם – חלקם, מרביתם, הם יתומים מהורה אחד. ישבתי, שוחחתי עם הילדים, ילדים בני שבע עד 17, ישבו בקבוצה כ-30 כאלה, והלב שלי נשבר. אתה מסתכל על הילדים האלה, שאיבדו את היקר להם מכול. אחת הילדות אמרה לי משפט שבאמת מדמם בי: אני מרגישה טוב, כי אני לא צריכה להסביר שאין לי אבא, והתבוננה בחברותיה וחבריה מסביב. כי המשותף להם הוא שהם איבדו אבא, והיא מרגישה ביטחון ונוחות באותה קבוצה.
לאחר מכן הלכתי לפגוש את האימהות. את האימהות השבורות, שצריכות להתמודד עם אותם ילדים, עם מציאות לא פשוטה, עם מצב כלכלי, שהתביישתי – הרגשתי נבוכה שאני נציגת כנסת ישראל, ואני צריכה לשמוע את הטענות ההזויות האלה. 2025 – קופת המדינה שלנו, ברוך השם, אם ננווט אותה, היא תהיה מעולה. יכול להיות שאפילו חצי מהגירעון הזה לא יהיה, אבל משיקולים קואליציוניים מביכים – –
1,069 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.