קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חבר הכנסת אייכלר, יושב-ראש הוועדה, כמובן שאנחנו לא נצביע בעד החוק, אבל אני חייב לציין את ההשתדלות שלך ואת הדרך שבה ניהלת את הוועדה, ואם זה היה תלוי בך – החוק הזה לא היה יוצא. אני מבין את השיקולים הקואליציוניים, אבל עשית את זה בכבוד גדול.
אתה יודע, גם כשאני רוצה לשבח, מפריעים לי?
ראיתי את הכאב הגדול ואת ההשתדלות הגדולה שלך כדי להוריד הרבה מאוד גזרות מהחוק הזה, ועדיין אנחנו לא נצביע לחוק, שעיקרו אוצר שפונה לביטוח הלאומי ואומר להם: לכו תביאו לי 5 מיליארד שקלים. כך האוצר אמר, כך ראינו בוועדה, ולמרות ההשתדלות הגדולה שלך, שכן צמצמה חלק מהגזרות, עדיין אף אחד לא נותן לי הסבר למה בימים קשים אלה, כשאתה מטיל עוד 560 שקלים על אנשים שיש להם הכנסת מינימום כגזרה משמים, אתה לא בא, כשר אוצר, בידיים נקיות לציבור, ואומר: רבותיי, אני קודם מצמצם, ואני קודם מחיל את הצמצומים עלינו כממשלה – אין השנה כספים קואליציוניים, אין השנה משרדים מיותרים. רק אז אני יכול לבוא בשם המלחמה. אבל כשזה נשאר אותו הדבר, כשהמצב בדיוק אותו הדבר, אותם כספים קואליציוניים, אותם משרדים מיותרים, ואני הולך לאנשים עם שכר מינימום ואומר להם: אתם חייבים לשלם, אני צריך להוציא מכם 5 מיליארד שקלים – באמת, כל בר-דעת צריך לקום ולהתקומם נגד הדבר הזה.
צר לי על כך, ואני קורא לכל שכבות הציבור: אתם הנפגעים העיקריים, ולא משנה למי אתם מצביעים, אבל תפקחו עיניים ותבינו שהצעת האוצר היא הצעה גרועה ביותר. בימים שכל משפחה תשלם עוד 1,500 שקלים בחודש רק בגלל ההתייקרויות, תסבירו לי למה צריך להטיל מיסים על השכבות החלשות כדי לצמצם גירעון. קודם תפסלו את הכספים הקואליציוניים, קודם תסגרו משרדים מיותרים, תפסיקו את הבזבוז הזה ואת שוד הקופה הציבורית, אחרי זה תבואו ותבקשו.
אני עובר לנושא השני, גברתי היושבת-ראש. כבר כמה שנים, לא בגלל מוצאי אלא בגלל הצדק הגדול והיותי מנהל בית ספר ומורה 27 שנים, אני רוצה לספר לכם שבימים האלה אנחנו עומדים בפני מקרה שצריך לעורר סערה ציבורית – מיקי, תקשיב, אתה מכיר את ירושלים – לא רק אצלנו בכנסת, אלא ברחובות, בבתי הספר, בעצם בכל מקום שיש בו אנשים שוחרי צדק. לאחרונה הוגשה תביעה ייצוגית נגד עיריית ירושלים – תקשיב, אופיר, וחבל שהשר דודי אמסלם לא נמצא כאן. לאחרונה הוגשה תביעה ייצוגית נגד עיריית ירושלים וסמינרים חרדיים המפעילים את מערכת החינוך בעיר בעקבות תופעה חמורה של אפליה גזענית כלפי תלמידות ממוצא מזרחי. מה שאמרנו, ומה שתמיד קמו חברי כנסת ואמרו: מאיר, אין דבר כזה – מתגלה במלוא כיעורו. התביעה הזאת, של אנשים טובים, לא רק חושפת אוזלת יד חמורה של הרשויות אלא גם מדגישה תופעה של אפליה שבוחרת להסתיר את פניה, אבל היא לא מצליחה להסתיר את פניה, כי הכאב הזה נישא בליבם של הרבה מאוד אנשים דתיים ממוצא מזרחי, במיוחד של בנות.
הנתונים שפורסמו אינם משתמעים לשתי פנים. התובעים חשפו קובץ פנימי של עיריית ירושלים שבו נשקלות תלמידות לא לפי כישרונן, לא לפי יכולתן, אלא על פי המוצא העדתי שלהן. אתם מאמינים? במאה ה-21, מדינת היהודים, הארץ של כל הגלויות, כור ההיתוך, הארץ השוויונית, המדינה שחרתה על דגלה שוויון, משרד החינוך שמחנך ילדים לא להיות גזענים, במשרד החינוך, בחסות משרד החינוך, מקבלים תלמידות לא בגלל היכולות שלהן אלא בגלל המוצא שלהן. זה הנומרוס קלאוזוס העדתי. זה פשע מוסרי, מה שקורה. תפתחו את העיניים שלכם, תזעקו, לא משנה מאיזה מפלגה אתם. לא מדובר כאן במחלוקת שולית, מדובר בהפקרת עתידן של מאות תלמידות, פגיעה בזכותן הבסיסית ללמוד ולהתפתח במוסדות חינוך שוויוניים. האם כך אנחנו רוצים לגדל את דור העתיד? האם ככה אתם רוצים לחנך אותם? האפליה הזאת לא עוצרת במוסדות החרדיים. המוסדות החינוכיים אינם פועלים לבד, את האפליה הזאת מלווים גורמים נוספים – רשויות מקומיות, אנשי ציבור שכל המטרה שלהם זה שקט, לשמור על ההסדר הקיים.
התלמידות הספרדיות הן סוג ב'. הפנתרים היו בשנות השבעים, זעקו את זעקתם. הפעם זה בא בגילוי מוחצן, ששם פס על כללי משרד החינוך, ששם פס על המדינה. אני לא מאמין שהתרבות הזאת קיימת, ואני מתפלל שהעתירה הזאת תזכה לאוזניים שיקשיבו ויעשו סוף-סוף צדק. אנחנו חייבים להפעיל אקטיביזם משפטי, פוליטי וציבורי כדי לסיים את הסאגה המבישה הזאת, שאומרת לבנות ממוצא ספרדי: אתן לא תלמדו אצלנו, כי אנחנו מקבלים 75% אשכנזים, ואם יישאר מקום אנחנו נקבל גם אתכן. מיקי, המאה ה-21 עכשיו. לא אכפת לי אם מדובר במוסדות דתיים או ציבוריים. אנחנו צריכים לוודא שכל תלמידה, ספרדית או אשכנזית, יהודייה או לא, תקבל את ההזדמנות ההוגנת ללמוד ולהתפתח על פי הכישרונות שלה, על פי היכולות שלה. אני קורא לדודי אמסלם, שעולה לכאן כל הזמן וצועק נגדנו: גזענים אתם, וסופר לנו מי אשכנזים ומי לא. אני קורא לך, דודי: בוא לכאן, תעמוד כאן, תצטרף למאבק הזה, כי הוא מאבק לא רק שלי, הוא מאבק של כולם.
אני רק רוצה להגיד לכם איך מכנים את הבנות – מסמך של עיריית ירושלים, שימו לב. מסתכלים על הרשימה, ואומר איש משרד החינוך: ברשימה הזאת – תקשיב, אופיר; איש משרד החינוך מסתכל על הרשימה ואומר – עודד, זה יותר חשוב מכל שיחה שלכם: יש ברשימה הזאת יותר מדי ספרדיות. מסמך, מסמך רישום. ועל מישהי אחרת אומרים: היא גם חלשה בלימודים, היא גם ספרדייה, אל תקלטו אותה. על מישהי אחרת הם אומרים – שים לב, מיקי – ילדה מטריפה, המשפחה שלה מהממת, אבל היא רק נראית אשכנזייה, היא לא. אתה קורא את זה ואתה לא מאמין, אתה אומר: ריבונו של עולם.
עזבו מפלגות, עזבו פוליטיקה, אלה שעומדים כאן ומטיפים וצועקים.
זה ישראל במאה ה-21. ואני מחזק את ההורים ואת כל אלה שסוף-סוף הגישו את העתירה הזאת. זה מדמם, זה כואב, זה מביש. אני אילחם בזה; חבריי יילחמו בזה; יאיר לפיד יילחם בזה. כי אנחנו כבר שש שנים, אני והוא, מאירים עם פנס את הדבר הזה. ולאלה שהגישו את העתירה, אנשים חרדים: אנחנו מחזקים אתכם. תוציאו את הגזענות מתוך חיינו, תוציאו את הגזענות בחסות משרד החינוך. ולך, שר החינוך, אני אמרתי לך את זה פעם, פעמיים ושלוש: טול קורה מבין עיניך. כל מה שתעשה במשרד ייכשל – אלי, אני מקווה שאתה שומע את זה, אדוני השר – כל מה שתעשה במשרד ייכשל אם אתה לא תוציא את הדבר הנורא הזה, את הגזענות ממשרד החינוך. תודה, גברתי.
973 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.