קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה תחילה להמשיך תפילה ותקווה שהפעם באמת העסקה תצא לפועל, שהמלחמה תסתיים ותושלם עסקה, ושעמי האזור יתחילו דף חדש – יסיקו את המסקנות ויתחיל דף חדש. מה שכואב הוא שאותה עסקה שמדברים על התקדמות ניכרת לקראת חתימה עליה, הייתה מונחת לפני חודשים רבים, אותה עסקה. בגלל שיקולים מפלגתיים פוליטיים צרים של שותפים בקואליציה העסקה טורפדה ולא יצאה לפועל. בתקופה הזאת של כמה חודשים טובים נהרגו הרבה מאוד אנשים, ואפשר היה לחסוך את הדם הזה שנשפך. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רוצה לומר כמה משפטים בשפה הערבית. אנו בציפייה שייחתם הסכם שיביא להפסקת המלחמה, שנמשכת זה 15 חודשים, ושתהיה עסקה להשבת החטופים שתשים קץ לסבלם של שני הצדדים. המלחמה ההרסנית הזאת, אשר לקחה את חייהם של עשרות אלפי חפים מפשע, לקחה חיי אנשים, תשתיות, בתי ספר, מסגדים, אוניברסיטאות, בארות מים, גנרטורים, והרסה את כל משמעויות החיים – אנו מתפללים לאל, ישתבח שמו, שהמלחמה הזאת תיפסק ושייחתם הסכם לסופה הלילה, כדי שהעמים באזור יתחילו שלב חדש שבו אין רצח ואין הרס, ושהאנשים יחלו לשקם את הנפש שלהם ולשקם את משמעות חייהם.)
אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים פורסם דוח העוני. אני ואתה משתתפים בהרבה מאוד מובנים בדוח הזה – לא באופן אישי, כמובן, אלא במובן הסקטורים שאנחנו מייצגים. דוח העוני הציג תמונת מצב עגומה למדי במדינת ישראל. כשני מיליון אנשים עניים במדינת ישראל. 900,000 ילדים עניים, יותר ממחצית הילדים בחברה הערבית, ואחוז דומה של ילדים בחברה החרדית נמצאים במעגל העוני. 900,000 ילדים – זה נתון שצריך לזעזע כל אדם ששומע אותו. 160,000 אזרחים ותיקים עניים. אזרחים ותיקים, אזרח שנמצא בתקופה של החיים שלו שהוא לא צריך להושיט יד כדי שיתקיים. הוא לא צריך לבחור בין פיסת הלחם לבין התרופה. זה לא ייאמן, הדבר הזה.
מול כל הנתונים המזעזעים האלה, היושב-ראש, מה אנחנו רואים? אנחנו רואים עליית מחירים בכל דבר. עליית מחירים במזון, עליית מחירים בכול, והאנשים לא מוצאים את מה שיאפשר להם להשלים יום. אנשים צריכים לבחור אם לקנות לחם או לקנות את התרופה, או אולי לתעדף איזשהו נושא אחר שחייבים לעשות אותו. זה נשמע מזעזע. אנחנו דנו בהצעת החוק ועדיין דנים בהצעת החוק, והצעת החוק הנוכחית נוגעת בזה באופן ישיר, היושב-ראש.
לאן אנחנו הולכים? איפה התוכניות של הממשלה כדי לצמצם את תופעת העוני? איפה התוכניות של הממשלה כדי לצמצם את העוני של הילדים? איפה התוכניות של הממשלה כדי לצמצם את העוני בקרב אזרחים ותיקים? פותחים ורואים סעיפים ונחשפים לגזרות החדשות שרוצים להטיל דווקא על השכבה הזאת, השכבה שגם ככה נאנקת תחת נטל העוני – הם מוסיפים עליה נטל נוסף ומפקירים אותה לעזאזל.
מה שמזעזע בכל ההתנהלות של שר האוצר ושל הקואליציה הוא שהם לא מתביישים בנתונים. אז מה שיש שני מיליון אנשים עניים במדינה? אז מה שיש מיליון ילדים עניים במדינה? אז מה שיש 160,000 אזרחים ותיקים עניים במדינה? מה זה משנה לסדר-יומו של סמוטריץ'? הוא לא סובל מעוני, הילדים שלו לא סובלים מעוני. אז מה מעניינים אותו שני מיליון עניים? מה מעניינים אותו מיליון ילדים עניים? מה מעניינים אותו 160,000 אזרחים ותיקים עניים? הוא מסודר. אבל עם הצעת התקציב שהוא מביא, הוא עתיד להוסיף למעגל העוני עוד עניים חדשים בשנים הקרובות. מעמד הביניים, גם הוא מצוי תחת מתקפת התוכניות הזויות של שר האוצר, ולא מן הנמנע שהמעמד הזה, חלקים ממנו יתחילו להתווסף למעמד העוני בשנים הקרובות. אז איזה מין הצעות אנחנו מביאים? ואיפה אלה בתוך הקואליציה? היושב-ראש, אתם מפלגה שדגלה כל הזמן בסיסמאות של עמידה לצד החלש, להילחם למען החלש, להושיט יד לחלש. למה הממשלה שלכם לא עושה את זה? למה היא לא מכניסה את היד לכיס כדי לסייע לשני מיליון עניים?
היושב-ראש, הרי אם לא, אנחנו היינו בקטסטרופה מוחלטת.
אחרי תלושי המזון אנחנו מדברים על הנתונים. הנתונים הם עדכניים.
אני מדבר מעבר, אדוני. בסדר, אדוני היושב-ראש. אני מדבר על מעבר לתלושי המזון.
כן, בדיוק. צריך לדחוף תוכניות שיוציאו את האנשים האלה ממעגל העוני. העוני הוא לא גזרת גורל.
זה לא משהו שנפל מהשמיים. אתה יודע מי מגדיר עוני כבעיה – – –
– – אלה מוזנחים מתוכניות, מפארקי תעשייה, מתוכניות פיתוח. הרי איך נוצר עוני?
כאשר מזניחים סקטור מסוים, זורקים אותו לעוני. ועל כן אני אומר, היושב-ראש, עוני הוא לא בעייתו של העני, עוני הוא הבעיה של כולנו, של כל אחד ואחד מאיתנו. הוא בעיה של הממשלה, הוא בעיה של השרים, הוא בעיה של ראש הממשלה. אתה יודע מי מגדיר עוני כבעייתו של העני? הקפיטליזם האכזרי, כשהוא מסתכל עליך רק מבעד הסכום שלך, מה אתה משקף מבחינת כסף וסכום כסף. וזה לא המצב לגבי העניים.
העניים צריכים את העזרה של המדינה כדי לקחת אותם למקום אחר, הם לא נהנים מהיותם עניים. תודה רבה.
743 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.