קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. המחיר היקר של המלחמה הנוראה הזאת ממשיך לגבות את דמם של בנינו, ילדינו, בנותינו, אבותינו. היום נהרגו חמישה חיילי צה"ל, ממיטב בנינו – צמד המילים המצמרר "הותר לפרסום": סרן יאיר יעקב שושן, בן 23, ממעלות-תרשיחא; יהב הדר, בן 20, מכפר תבור; גיא כרמיאל, בן 20, מגדרה; יואב פפר, בן 19, מהרצליה; אביאל וויסמן, בן 20, מפוריה עילית, כולם מסיירת חטיבת הנח"ל. יהי זכרם ברוך. עוד נפצעו שמונה חיילים באורח קשה, נאחל להם החלמה מהירה.
היום, אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, 465 ימים למלחמה הנוראה הזו. 840 חללי צה"ל, 77 חללי משטרה ושב"כ, 918 אזרחים נרצחים, 98 חטופים.
ב-6 בינואר עמדתי מול מצלמות הכנסת באולם ירושלים ודרשתי לעצור את המלחמה. כן, אמרתי "בכל מחיר". בדיוק לפני שנה וחמישה ימים, או שישה ימים. והינה אנחנו שנה אחרי – המחיר גדל, והגענו לאותה משוואה. כשעמדתי מול מצלמות הכנסת לפני שנה בדיוק, ב-6 בינואר, חטפתי קיתונות של בוז, ואז המילה "בוגד" נאמרה לעברי פה במליאת הכנסת, צלצולי טלפון בשעות לא שעות כדי להטריד, קללות, רק משום שזה לא מצא חן בעיני כמה אנשים. והמשוואה שהגענו אליה היא אותה משוואה, רק המחיר במשוואה הזו גדל.
אמרתם שציר פילדלפי הוא סלע המחלוקת, שאי-אפשר בלי ציר פילדלפי – המושג הזה בא לעולם מפיו של ראש הממשלה; אמרתם רפיח, אבל הוא פחד להיכנס לרפיח, עד שמפקדי הצבא דחקו בו לעשות זאת; אמרתם מסדרון רפאים – גם את זה תפסנו, וגם זה כאילו הפך להיות חלק מסלע קיומנו. ואמרתם: רק לחץ צבאי יעזור, עד לניצחון המוחלט – כך אמרתם, כך טענתם, כך הפצתם, כך נתתם את הנרטיב השקרי הזה.
והינה אנחנו באותה משוואה, אלא שהמשוואה הזו – המחיר שלה הוא מחיר נוראי: יותר הרוגים מטובי בנינו. ואמרתי וטענתי ב-6 בינואר: תחזירו אותם הביתה. קודם כול תחזירו אותם הביתה. מדינת ישראל / הממשלה הזו נושאת באחריות לטבח הנורא ביותר שקרה מאז קום מדינת ישראל, אונס נשים, רצח גברים, נשים, רצח ילדים. אילו הייתם נוטלים אחריות ומחזירים אותם אז, ב-6 בינואר, כן, זה היה תלוי בעצירת המלחמה, זה היה ברור לכולם, אלא שכמה מחברי הכנסת פה, משיחיים הזויים, טענו שאוי, אוי, אוי, זה יפגע בנו, בביטחון מדינת ישראל. מעניין מי אמר את זה – כאלה שאין להם מושג, שלא התנסו. ואני טענתי שהרי מהצד השני יירו את הכדור הנוסף אחרי שהם יחזרו, ואת הטיל הראשון, ואז צה"ל, צבא העם, צבא של גיבורים ומפקדים נערצים – חלקם עשו טעויות, ואף הודו בכך שעשו טעויות, ולקחו אחריות, בניגוד לדרג המדיני הפחדן – היה יכול להכריע את המלחמה לאחר שובם של החטופים הביתה.
מדינת ישראל / הממשלה הזו בגדה בהם כמה פעמים: פעם אחת בהפקרתם – לא אנחנו, הדרג הצבאי אשם; לא אנחנו, שב"כ אשם; לא אנחנו, כל העולם אשם, רק מי לא אשם? מי שהכניס כל חודש 30 מיליון דולר כדי לבנות את הכוח הצבאי החזק הזה, כדי להכניס את אמצעי הלחימה בכסף שהממשלה – שראש הממשלה אישר כל חודש בחודשו, כסף שבנוסף לבניית הכוח, בניין הכוח והכנסת החימושים השונים, הקטלניים בחלקם, בנה גם את העיר התחתית בעזה, שאליה נחטפו אזרחי מדינת ישראל תושבי העוטף.
אתם נושאים באחריות, לא יעזור לכם. ועדה תקום. ועדה קום תקום, לא יעזור לכם דבר וחצי דבר. ועדה ממלכתית. על דברים קטנים דרש ראש הממשלה ועדה ממלכתית – בנושא הרוגלות. לא שהרוגלות לא היו דבר חמור; השימוש בהן נעשה בחלקו שלא כדין, ואני בעד, אבל איפה המאזניים בין דרישת ראש הממשלה לנושא הרוגלות לבין הטבח הנורא ביותר, שקרה לאזרחי מדינת ישראל במשמרת שלך, אדוני ראש הממשלה? אין לך אומץ להגיד שני משפטים, בכל משפט שלוש מילים: אני מקבל אחריות – משפט ראשון, שלוש מילים; ועדת חקירה ממלכתית – משפט שני, שלוש מילים. אין לך אומץ.
ואם אתה חושב שאתה לא אשם, אז מה הבעיה? נרטיב חדש הבאת לעולם, ואחריך כל מלחכי הפנכה ממשיכים לדקלם: אנחנו לא סומכים על בית המשפט העליון. יריתם על בית המשפט העליון מכל עבר, ריסקתם – ואתה אשם בזה – את הרשות השופטת. כן, אין מה לעשות, הרשות המבצעת, שאמורה להיות תחת פיקוחה של הרשות המחוקקת – לא, הרשות המחוקקת חלשה, אני מודה בכך, לא מצליחה לעשות את זה – הרוב, ימין מלא מלא, ימין דורס, ימין משיחי בחלקו, הוא אשר מתווה את הדרך ואומר לנו איך לחיות ואיך לקיים את החיים במדינה הזו.
אדוני היושב בראש, ההיסטוריה תשפוט את כולנו, את כל ה-120, ואני בתוכם, חבריי, בתוכם. אבל את ראש הממשלה, את סמוטריץ', את לוין, את שמחה רוטמן, את בן גביר, נראה לי שהיא תשפוט לחומרה, בטוח אני שהיא תשפוט לחומרה; אלה שמתנגדים עוד היום, עוד היום, להסדר כלשהו, עסקה – אני לא אוהב את המילה הזו – להחזרת החטופים הביתה. הניצחון המוחלט, הקשקוש הזה – והרי אידיאולוגיה אי-אפשר לנצח, ולא רשות פלסטינית בעזה, אז מי כן, חסרי אחריות שכמוכם? אתם תישאו באחריות, ההיסטוריה תשפוט אתכם.
758 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.