קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, אלו שעות מאוד מותחות, כי כל עם ישראל ממתין בציפייה לסוף-סוף איזושהי בשורה טובה, משהו שיהווה עבורנו אור בקצה המנהרה. אמן שהעסקה תצא אל הפועל, אמן שלא תצוץ פתאום איזו ידיעה בבילד שתסכל את העניין הזה.
חשוב לי להזכיר היום שהעסקה שמדברים עליה, לפחות לפי מה שמדווח בכלי התקשורת, מאוד מאוד דומה לעסקה שהייתה מונחת על הפרק בחודש מאי – חודש מאי האחרון, לפני כשמונה חודשים. אז זה משהו שהצענו, וראש הממשלה חזר בו כי פתאום הוא נזכר שציר פילדלפי זה הדבר הכי הכי אסטרטגי ואין בלתו, ולכן מדינת ישראל חזרה בה מההצעה הזו. חשוב שנבין שמאז אותה עסקה בחודש מאי, אותה עסקה פוטנציאלית, לא רק שחטופים נרצחו ועונו, ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורל כולם, גם 117 חיילים נפלו – רק בעזה. 117 חיילים נפלו בניסיון לשחרר את האחים והאחיות שלהם. אז אני מאוד מקווה שעכשיו, כשטראמפ או-טו-טו נכנס לתפקיד באופן רשמי, באמת הוא יקבל את האתנן הזה, את המחווה הזו, את עסקת החטופים. מזל שיש לנו את טראמפ, ונותנים לו איזה אתנן, והוא יכנס את שני הצדדים לעסקה.
העסקה שמדוברת היא רחוקה מלהיות מושלמת. קודם כול כי לא מדובר על כולם, שזה רע, כי מי שלא יהיה כרגע חלק מעסקה, אנחנו עלולים לדון אותו פשוט למוות אכזרי. אז צריך לעשות הכול כדי להביא את כולם, וזה לא מה שמדובר עליו כרגע. ושנית, שוב, לפי מה שמדווח, במסגרת העסקה הזו ממשיכים עם השיטה של לחזק את חמאס. לא מייצרים אלטרנטיבה, לא מייצרים איזה גוף שלטוני אחר, שהוא, נגיד, יחלק את האוכל, והוא יהיה הגוף החזק שהעם בעזה מגיע אליו כדי לקבל מזון וציוד בסיסי, אלא ממשיכים לחזק את חמאס. ולא רק זה, מגדילים את הסיוע ההומניטרי שמגיע לחמאס. אני כבר לא יודעת כמה אפשר להגדיל את הסיוע ההומניטרי שמקבלים, כי כבר היום הם מקבלים 200 משאיות ביום.
הדבר הנכון הוא לבוא ולומר את הדבר הבא, שהיה צריך להיאמר מזמן: אנחנו מוכנים לסיים את המלחמה כדי להחזיר את האחים והאחיות שלנו הביתה – את כולם. למען למטרה הזו אנחנו מוכנים לעשות את הכול, כולל להפסיק את המלחמה. אבל אם לא, המדיניות הזו של לתת תחמושת לאויב, לטרוריסטים של חמאס, שבכלל לא דואגים אפילו לבני עמם – הם הכי מתעללים בבני עמם – זה צריך להיפסק. צריך לייצר אלטרנטיבה, שלטון חלופי, ולבנות אותו באמצעות אותו סיוע. כשאנחנו ממשיכים לחזק את חמאס, והוא משתקם בעודנו שם, בעודנו כובשים את ג'באליה בפעם השלישית, קצב גיוס המחבלים החדשים על ידי חמאס והכסף שאנחנו נותנים לו, באמצעות הסיוע ההומניטרי –קצב גיוס מחבלים החדשים גבוה מקצב חיסולם. זה לא הגיוני, וזה פוגע בכוח המיקוח שלנו במשא ומתן הכל-כך אסטרטגי הזה לעסקת חטופים. אז העיניים צריכות להיות על הכדור – איך מביאים את האחים והאחיות שלנו הביתה. כן, אנחנו מוכנים לסיים את המלחמה בשביל זה, אבל אם אין לנו ברירה, אנחנו נשתמש בכל קלפי המיקוח שלנו בצורה שהיא הרבה יותר חכמה ואפקטיבית.
עכשיו אומרים לי, טוב, אז עסקה חלקית או כלום – זה בעצם מה שמציבים בפנינו, שתי חלופות שהן לא מספיק טובות. אז ברור שאנחנו רוצים עסקה חלקית יותר מאשר כלום, אבל למה לא להביא את כולם? למה לא לעשות את זה כמו שצריך?
אני מקווה שחמאס לא יהתל בנו שוב ופתאום יבוא עם עוד דרישות חדשות ועוד כל מיני בלת"מים, כי הם לא לחוצים – כי יש להם כסף, יש להם תחמושת, הם מגייסים עוד ועוד מחבלים. וזה שם אותם בעמדה במשא ומתן שבה הם יכולים להרשות לעצמם לשחק איתנו. אני מקווה מאוד שזה לא יקרה, ושסוף-סוף נראה את האחים והאחיות שלנו כאן בבית. עם ישראל כולו מאוחד בתפילה לראות פה את כולם בבית. את הפרצופים ואת השמות, והלוואי ונזכה לראות את בני המשפחה, בני המשפחה שכל כך כל כך סובלים – הלוואי ונזכה לראות אותם מחבקים את היקירים שלהם כאן. אז זה הנושא הכי חשוב שרציתי להתייחס אליו.
סוגיה אחרת. לפני שנתיים, כשהמוני ישראלים יצאו מהבתים שלהם כדי להגן על הדמוקרטיה הישראלית, שהייתה באמת תחת מתקפה קשה – יצאו לרחובות, הפגינו כדי להגן על המדינה שהם אוהבים, חברי הממשלה הזו מיהרו לכנות את כולנו "אנרכיסטים". אז לאור האירועים האחרונים, אני רוצה להעלות מכאן את השאלה: מיהם אנרכיסטים האמיתיים? חברת הכנסת טלי גוטליב כינתה את המפגינים נגד ההפיכה "אנרכיסטים מופרעים שמבעירים את המדינה", אבל היא גם זו שהודיעה בגאווה שהיא לא תגיע לחקירה שהמשטרה זימנה אותה אליה, בנוגע לכך שהיא חשפה ברבים את זהותו של איש שב"כ.
אני עוברת הלאה, השרה מאי גולן קראה למפגינות "מטונפות" ואת מתנגדי ההפיכה כינתה "אנרכיסטים פרועים ואלימים", אבל לפי הפרסומים שכולנו ראינו בכלי התקשורת, הגברת הזאת לא ממש טורחת להגיע לעבודה, ובמקביל, שימו לב, במשך חצי שנה מסרבת להגיע לחקירה על כך שעברה באור אדום ודרסה אופנוען. אז לא הבנתי, מפגינים למען הדמוקרטיה הם אנרכיסטים, או חברת כנסת שמסרבת להגיע לחקירה של המשטרה או מסרבת לבוא לחקירה על כך שהיא דרסה אופנוען? הלו, מה קורה פה? מי האנרכיסט האמיתי?
נעבור הלאה. שלמה קרעי קרא למפגינים "אנרכיסטים", "מטילי טרור", ו"פמיניסטיות דה-לה-שמאטע", אבל השר הזה מתפאר בכך שאין בכוונתו להישמע או לכבד את פסיקת בית המשפט. שר בממשלת ישראל. אז מי בדיוק אנרכיסט, אם לא הוא? נעבור הלאה. צבי סוכות, נער הגבעות המשתמט, פרץ לתוך בסיס צבאי יחד עם רעולי פנים חמושים, אמיתי. אז מי בדיוק אנרכיסט, אני שואלת? איתמר בן גביר, השר והעבריין המורשע, שמנסה להפוך את משטרת ישראל למיליציה הפרטית שלו, מתעד את עצמו שוב ושוב מבצע עבירות תנועה. מי פה בדיוק האנרכיסט, מפגינים למען הדמוקרטיה או השרים האלה? מי בדיוק האנרכיסט, אחים לנשק או חברי הממשלה הזאת?
הראשון לציון יצחק יוסף, רב שקרא לצעירים חרדים שהגיעו לגיל גיוס לזרוק את צווי הגיוס שהם מקבלים לאסלה. את זה הוא אומר בזמן מלחמה קשה, כשיום-יום נופלים לנו חללים. אז מי בדיוק האנרכיסט? החייל שבשבת החופשית שלו יצא להפגין למען אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, או הרב יוסף והשרים של ש"ס, ששמעו אותו ושתקו? מי בדיוק האנרכיסטים? אני רוצה להבין.
תקשיבו, זו קואליציה של אנרכיסטים. איפה הליכוד של פעם, של בגין, שאמר: יש שופטים בישראל, ודרש שלא תהיה מעורבות פוליטית בבית המשפט, ואיפה השר קרעי, שהיום מייצג את מפלגת הליכוד, שאומר: יש שופטים בישראל ואנחנו נבוא איתם בחשבון, מהלך אימים על השופטים בישראל. תחשבו על זה לרגע, במדינה שבה שרים וחברי הכנסת מצפצפים ככה על החוק, על מוסדות החוק, מה יחשוב האדם מן השורה? מדוע שהוא יתייצב במשטרה אם הוא נדרש לכך? לאן אתם לוקחים אותנו? קוראים לזה מדינה בהפקרה.
לסיום אני אגיד שאני חושבת שכמו שמחכים כאן עכשיו לטראמפ לא חיכו אפילו למשיח. עשרות משפחות כואבות מחכות – לא ימים, כבר שבועות וחודשים על גבי חודשים לעסקה שתשיב את הקשישים, את הילדים, את הצעירים, את הצעירות, את הגברים והנשים שנחטפו לפני 465 ימים. כמה עצוב זה שכולנו צריכים לחכות לטראמפ ולייחל לבואו של טראמפ כדי שמישהו יעשה עסקה להביא את האחים והאחיות שלנו.
רק נאמר, זה היה יכול לקרות כבר מזמן. הם יכלו להיות פה בינינו. תגמרו עם זה כבר, תביאו את כולם הביתה עכשיו.
1,097 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.