תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת. שבעה חיילים נהרגו, שבע משפחות הרוסות. אני רוצה מכאן לשלוח חיבוק וחיזוק והשתתפות. באמת יום איום ונורא, שממחיש את מחיר המלחמה הקשה הזאת וממחיש לנו, נבחרי הציבור, שצריך לעשות הכול בשביל לסיים מלחמות. לא חוכמה להתחיל אותן. חוכמה עוד יותר גדולה זה לסיים אותן בהצלחה.
ראש הממשלה יודע היטב מה צריך לעשות כדי להחזיר לנו את 100 החטופים. הוא יודע ולא עושה, לא כי הוא חושב שזה לא הדבר הנכון – הוא יודע שזה הדבר הנכון. הוא מעדיף שוב את הממשלה על החטופים, את שרידות הממשלה על שרידותו של העם. אין לך, נתניהו, שום זכות לוותר על החטופים האלה. אני יודע שאתה מוותר עליהם, אבל אין לך את הזכות לעשות את זה. אתה חייב להחזיר אותם. אתה חייב להיות מסוגל לקחת את הצ'אנס שאולי יפרקו לך את הממשלה ולעשות את הדבר הנכון. אתה אולי לא מבין – אתה בעצם אולי כן מבין, אבל אתה לא מעריך נכון את הנזק העצום שזה יעשה לחיילים ולחיילות, לתושבים על הגבול, שידעו שאם הם ייחטפו, אף אחד לא יבוא להציל אותם, כי הממשלה חשובה יותר מהחוסן של החיילים.
אתם אומרים שלשחרר 1,000 מחבלים זה סיכון עצום ונורא ואסור לעשות אותו. אבל אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת שקלים, שעצם זה שחייל ידע שהוא ייחטף ולא יחזירו אותו כי אתם לא רוצים לשחרר מחבלים, זה נזק פי מאה יותר גדול מ-1,000 מחבלים שתשחררו. בזה שאתם לא עושים את זה, אתם פוגעים בחוסן של העם.
לך אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, שש"ס בעד להחזיר אותם. היא בעד עסקה גדולה. אז שתדפוק על השולחן ותגיד: אם אתם לא עושים את זה, אנחנו נפרק את הממשלה. למה רק בן גביר יכול לעשות את זה? למה רק הוא יכול לעשות את זה ולקפל את ראש הממשלה? תקפלו אתם את ראש הממשלה. איפה דרעי? איפה חברי הכנסת של ש"ס? תודה רבה.
298 מילים של רם בן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.