כבוד היושבת בראש, בחלקת האדמה שבין הנהר לים יש לנו היום שלוש מדינות: מדינת ישראל; מדינת המתנחלים, ששולטים הלכה למעשה בשטחים הפלסטיניים הכבושים ומנהלים נגדם טרור יום-יומי, נגד האוכלוסייה הפלסטינית המקומית; המדינה השלישית היא מדינת ארגוני הפשיעה. יש חלוקה טריטוריאלית ברורה בין שלוש המדינות. מדינת ישראל נכנעה, הרימה ידיים למתנחלים, והם עושים נגד האוכלוסייה הפלסטינית ככל העולה על רוחם, מבצעים נגדם פשעים שכל העולם עוקב אחריהם ומביט בהם, אין דין ואין דיין, לא נעצרים, לא מועמדים לדין, ואם מתקיים ניסיון לעצור אחד מהם, אזי נעשית עבודה בתוך הכנופיה של הווטסאפ של השר ההוא כדי לטרפד את המעצר וכדי לסכל אותו. אז המדינה נכנעה למתנחלים בעודה נושאת באחריות הערכית והחוקתית ככוח כובש על האדמה הפלסטינית.
המדינה השלישית, כפי שאמרתי, היא מדינת ארגוני הפשיעה. מדינת ישראל הרימה ידיים ונכנעה – –
– – נכנעה לכנופיות הפשע שמטילות אימים על אוכלוסייה אזרחית שלמה. 1.7 מיליון אזרחים במדינה חיים תחת הטרור של ארגוני הפשיעה, של כנופיות הפשע. מדינת ישראל נכנעה להם, הרימה ידיים מולם, לא עושה כלום כדי למגר אותם ולא עושה כלום כדי לשמור על הזכות היסודית של כל אדם, הזכות לחיים והזכות לביטחון אישי.
אז מי שמדבר על מדינת ישראל אחת, כנראה צריך לעשות חישוב מחדש של תפיסת העולם שלו, כי אנחנו מול שלוש מדינות: מדינת ישראל, מדינת המתנחלים ומדינת ארגוני הפשיעה.
210 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.