גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, בזמן שהמדינה שלנו בעיצומה של מלחמה קשה, כשאזרחים – קטי, חברת הכנסת קטי שטרית. אי-אפשר.
יש לך קול ממש חזק.
את יודעת, זה קשה. קצת respect. תודה.
גם לי יש חולשה.
בהמשך לדבריו של אמסלם – אחוות מזרחים.
קטי, תראי – –
– – אם זה לא היה מצחיק, זה היה עצוב. אני אסביר לך למה. כשנמצא כאן השר אמסלם בימים האלה – ואת יודעת, גם ככה אנחנו קרועים מבחינה חברתית, והוא מדבר כאן על האשכנזים, על המזרחים – – –
אני אגיד לך על מה הוא דיבר. אני ישבתי כאן, והוא מפנה אלינו: אתם, האליטה. איזה אליטה? רמת יוסף בבת ים, שיקום שכונות.
אני גאה מאיפה שבאתי. שנייה, אני אסביר לך בדיוק על מה הוא דיבר. ואתם, ואתם, ואתם. אפשר להגיד שהשר אמסלם הוא אב טיפוס – –
– – הוא אב טיפוס של מזרחי מוצלח.
עכשיו אני אגיד לך למה זה מרתיח אותי – כי הבן שלי שאל אותי לפני כמה ימים מה הוא יותר, טריפוליטאי או מרוקאי. אמיתי. כדי לצאת מזה אמרתי לו: איזה מטבוחה אתה אוהב יותר, של סבתא דליה או סבתא רחל? עכשיו, זה מצחיק – זה לא מצחיק, כי השיח הזה חודר לילדים שלנו. אם חשבנו שהשיח העדתי הזה נעלם והוא רק כאן, הוא לא – הוא מגיע לילדים שלנו.
הכוונה שלו היא לזרוע רעל, שלא נתעסק במלחמה, ב"הותר לפרסום" שכל שעה עגולה אנחנו שומעים חדשות לבקרים על חיילים שנלחמים. והנושא הכי חשוב: אשכנזים, מזרחים – זו בושה שיש למקום הזה, וזה מקומם.
זה מקומם שהילד שלי, בן עשר, צריך לדבר איתי על אם הוא אשכנזי או מזרחי. זאת בושה.
ואני יכול להגיד לך שאם יש דבר אחד שהשר הזה הצליח בו – הוא הצליח בכך שגם הדור של הילדים שלנו יגדל על המחלוקות האלה ועל השנאה הזאת ועל השיסוע בזמן מלחמה, כששחטו את האימא והאבא שלנו ב-7 באוקטובר. זה מה שעושה רס"ר הטינופת מהפה. טינופת יוצאת לו מהפה.
פח אשפה של שר. אם הבן שלי מדבר איתי על אם הוא מזרחי או אשכנזי, זה פח אשפה שלא ראוי להיות במקום הזה בזמן שנהרגים כאן חיילים אשכנזים ומזרחים, ואי-אפשר להבין את זה אחרת. די כבר. גועל נפש. אין כבוד למקום הזה? אני ישראלי גאה. הבן שלי ישראלי. תפסיקו עם זה. אל תנסי להצדיק אותו. ממש דברי בלע יוצאים לו מהפה.
אני לא רוצה לשמוע, כי אי-אפשר להצדיק שום דבר. גועל נפש.
הוא הצליח לעורר את השיח הזה אצל הילדים שלנו, וזו בושה של כל 120 האנשים כאן. רק ביחד ננצח.
401 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.