הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

לא, אני לא יכולה לנאום כך. אני מבקשת, גברתי, תעצרי את הזמן. אני לא יכולה לדבר בזמן צעקות.

לא, לא. גברתי, תעצרי לי את הזמן. אני לא יכולה לדבר בזמן צעקות.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר – ירון, זו פעם ראשונה שאני שומעת אותך צורח, וזו הייתה באמת צרחה מהלב. זה בדיוק מה שאני אומרת לילדים שלי כשהם שואלים אותי: אימא, אנחנו רוסים, נכון? אז אמרתי: לא, אתם ישראלים, וזה מה שחשוב. כי בסוף החמאס, כשהוא טבח בנו, הוא לא עשה בדיקה לאיזה עדה אנחנו שייכים – טריפוליטאים, מרוקאים, אשכנזים, ספרדים, רוסים, שומרי כשרות, שומרי מסורת. את כולם; אגב, על הדרך גם ערבים מוסלמים. כי מבחינתם אנחנו כולנו ישראלים. וזה שהקואליציה בוחרת להסיט את השיח לנקודות האלה, זה באמת מביש. רק היום – תסתכלו על הותר פורסם, אדוני השר, יש שם הכול מהכול, מכל העדות, מכל המגזרים. הכול מכול. החיילים שלנו כבר מזמן הבינו שאין את ההבדלים האלה. רק פה בכנסת יש שרים שלצערי שמו את זה לדגל, וממשיכים עם הרעל והגועל נפש הזה.

אבל היום רציתי לדבר על נושא החטופים, וזו הפעם הראשונה שאני נואמת על הנושא הזה. זו הפעם הראשונה שהחלטתי שדי כבר. אני מרגישה שעושים עלינו עוד פעם סיבוב. עוד פעם אני שומעת על עסקה בחלקים, בפעימות. הומניטרי כבר א כבר. כל שר בממשלה שיתמוך בעסקה בשלבים ובפעימות, זה פשוט חטא על פשע, לא פחות מזה. זה פשוט להשאיר חלק מהאנשים שלנו בשבי למוות – זה פירושו של דבר. ולמה אתם עושים את זה? כי אתם פוחדים לקבל החלטות; כי לשחרר את כולם ולסגור את האירוע הזה זה לקבל החלטות קשות, גם מדיניות, ואתם בורחים מזה. בעיניי – ואני פונה פה, באמת אני עושה את זה פעם ראשונה, כי נמנעתי עד עכשיו, כי נזהרתי. אמרתי שנושא החטופים הוא הנושא הכי רגיש, והוא נושא שאסור להתווכח עליו בפומבי.

חייבים לשחרר את כולם, חיים ומתים. אין איפה ואיפה. אין הומניטרי. כולם כבר באותה מקשה. אני לא מוכנה להשאיר גברים צעירים מאחור ואחר כך שנים רבות לנהל סוג של משא ומתן על זה. אני מבינה שכל הסיפור הזה עכשיו עם העסקה בשלבים זה נטו אירוע פוליטי של ראש הממשלה והממשלה, וכרגע המשא ומתן לא מתנהל מול החמאס, אלא ראש הממשלה מנהל משא ומתן מול סמוטריץ' ובן גביר, וזה קשור להישרדות הקואליציה. הנוסחה צריכה להיות מאוד ברורה ומאוד פשוטה: כולם חייבים לחזור – חיים, מתים – לסגור את האירוע הזה, להתנתק מעזה, ושילכו לשלום שם בעזה, או לגיהינום, ושהעולם ידאג להם. להוריד את הנטל הזה מאיתנו.